טור אורח חיים – סימן תקב

אין מוציאין האש לא מן העצים, ולא מן האבנים, ולא מן העפר, ולא מן המים - כגון שנותנין מים בזכוכית זכה כנגד השמש והנעורת נדלק בה.

ואין עושין פחמין, ואין נופחין במפוח, מפני שדומה למלאכת אומן, אלא בשפופרת.

כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל - במפוח קטן של בעל הבית שרי, דלא דמי למלאכת אומן, ולא לנפחים, ולא לצורפי זהב.

ומיהו אין להקל, מדלא אשכחן היתירא אלא בשפופרת, מכלל דכל מפוח אסור.

כשעושה האש ונותן עליה הקדירה, צריך ליזהר בסידור העצים ובנתינת הקדירה עליהן שלא יהא דומה לבנין, דאמר רב יהודה - 'מדורתא מלמעלה למטה - שרי. ממטה למעלה - אסור. וכן פוריא, וכן חביתא'

פירוש - כשעושין מדורה גדולה עושין ארבע שורות של עצים כעין ארבע דופני התיבה ונותנין עליה עצים, ובהא קאמר שלא יעשה הדפנות תחילה אלא אחד יאחז העליונה בידו, ואחד יעשה הדפנות תחתיהם שלא יהא דרך בניין.

מדורה העשויה מעצים דקים, מותר להסיר מהם כל זמן שלא אחז בהן האור.

וכן הקדירה כששופתין אותה, לא יניח אבנים תחילה ויתן אותה עליהם, אלא יאחזנה באויר ויתן האבנים תחתיה.

וכן ביצים כשצולין אותם ומניחין אחת על גבי שתי והאש ביניהם, יאחזנה העליונה בידו ויתן האחרות תחתיה.

'וכן פוריא' - כשרוצה להעמיד המטה, אוחז הקרשים למעלה ומכניס הרגלים תחתיהן, אבל לא יתן הרגלים תחילה והקרשים עליהן.

ודווקא כשהדפנות מחוברות כגון דופני התיבה, הא לאו הכי - שרי, דאין עשיית אהל עראי כזה אסור בלא עשיית מחיצות.

ועל כן אין צריך ליזהר כשמשימין השולחן שישימו השולחן ואחר כך הרגלים, דכיון שאין לו מחיצות אין לחוש.

'וכן חביתא' - כשרוצין להטותה על אבנים מטין אותה תחילה ואחר כך נותנים אבנים תחתיה.

או כשמסדרין חביות זו על זו אחד על גבי שתים, יאחזנה העליונה בידו ומסדר התחתונות תחילה.

אבל אבנים של בית הכסא מותר לצדדן.

רש"י פירש דכל זה דלא כהלכתא, דקיימא לן כרבי שמעון דדבר שאין מתכוין מותר.

אבל ר"י פירש דחשיב שפיר מתכוין, שהרי מכוין למה שעושה.

כתב הרשב"א בשם התוספות - שלא אסרו אלא כי האי גוונא שצריך לאויר שלמטה, אבל אם אינו צריך לאויר מותר.

על כן מותר להניח ספר מכאן ואחד מכאן ואחד על גביהן, כיון שאינו צריך לאויר שלמטה.

אין סומכין הקדירה בבקעת עץ לחה, דכיון שהיא לחה ואינה ראויה להסקה אסור לטלטלה לצורך שום דבר.

אבל יבישה שראויה להסקה מותרת לכל דבר.

אין מבשלין בקדירות של חרס חדשות אלא אם כן הרתיחן תחלה מערב יום טוב, מפני שהבישול הראשון מחזקן והוא גמר תיקונם.