טור אורח חיים – סימן תקא

אין מבקעין עצים מן הקורות שעומדין לבנין אפילו לרבי שמעון.

ולא מהקורה הנשברה ביום טוב לרבי יהודה.

אבל לרבי שמעון מותר אם היא רעועה וקרוב הוא שתשבר.

ואם אינה רעועה, אפילו רבי שמעון מודה.

ואם נשברה מערב יום טוב, מבקעין ממנה.

וכשהוא מבקע, לא יבקע אלא בקופיץ ובצד הקצר שלו.

אבל לא בצד הרחב, שיש לו שתי פיות אחד קצר ואחד רחב והרחב דומה למלאכת אומן.

ובקורדום, אפילו בצד הקצר אסור.

וכן לא במגל ולא במגירה.

ובספר המצוות אסר גם בקופיץ לפי שאין אנו בקיאין מהו קופיץ, ולא התיר אלא בסכין.

ואפילו ביקוע בקופיץ לא שרי אלא בקורה גדולה דאי אפשר להסיקה בלא ביקוע.

אבל עצים של הסקה גדולים קצת וראויין להסקה בלא ביקוע, לא יבקעם כלל כיון שאפשר להסיקם בלא ביקוע.

אבל לשברם ביד יראה מפירוש רש"י שמותר.

אבל מלשון אדוני אבי הרא"ש ז"ל יראה דאפילו לשברם ביד נמי אסור.

וטוב להחמיר.

אין מביאין עצים אלא מן המכונסין שבקרפף הסמוך לעיר בתוך שבעים אמה וארבעה טפחים ואפילו אין לו פותחת, או שיש לו פותחת אפילו בסוף התחום.

אבל מן השדה אפילו מכונסין, או מפוזרין אפילו מן הקרפף, אין מביאין.

עלי קנים ועלי גפנים, אפילו כנסם מאתמול חשיבי כמפוזרים מפני שהרוח מפזרם.

אלא אם כן הניח עליהם כלי מאתמול שלא יפזרם הרוח.

וכשמלקט בחצר עצים כדי לשרוף, לא יעשה מהם צבור, אלא יביא מעט וישרוף, ויחזור ויביא מעט וישרוף.

עצים שנשרו מן האילן ביום טוב, אין מסיקין בהן.

ואם נשרו לתוך התנור, יתבאר בדין התנור בעזרת השם.

אוד - שהוא עץ שמחתין בו האש, ונשבר ביום טוב, אין מסיקין בו לרבי יהודה מפני שהוא שבר כלי.

שקדים ואגוזים שאכלן מערב יום טוב, מסיקין בקליפתן.

ואם אכלן ביום טוב, אין מסיקין בהם לרבי יהודה.

אסור להסיק ביום טוב שני של ראש השנה הלפידים שכבו ביום טוב ראשון.

וכן בכל יום טוב שאחר השבת אסור להסיק באותן שכבו בשבת.

אלא אם כן ירבה עליהם עצים אחרים ויבטלם ברוב.

ובלבד שלא יגע בהן עד אחר שיתבטלו ברוב.

ובשאר יום טוב מותר.