טור אורח חיים – סימן תצח

אין מראין סכין לחכם ביום טוב לראותו אם הוא ראוי לשחוט.

אלא יראנו לעצמו וישאילו לאחרים.

ויכול להוליך סכין ובהמה אצל טבח לשחוט, אפילו גדי קטן שצריך להוליכו על כתפו, או טבח ילך אצל סכין ובהמה.

ואין שוחטין המדבריות, ולא משקין אותן השקאה שלצורך שחיטה - שדרך להשקות הבהמה קודם שחיטה, כדי להפריש בין העור ובין הבשר.

אבל שאר השקאה שרי להשקותה.

ומדבריות - היינו שרועות חוץ לתחום, ואינן באות ללון בתוך התחום.

ודווקא לרבי יהודה, אבל מאן דפסיק במוקצה אפילו ביום טוב כרבי שמעון - שרי, אם הובאו שלא לצרכו.

ומיהו בעל העיטור כתב - דאף לרבי שמעון אסירי, כיון דבחד לישנא קאמר בגמרא דרבי שמעון מודי בהו דכגרוגרות וצמוקין דמו אזלינן לחומרא.

אבל בהלכות גדולות כתב - מוקצה הוא מדרבנן, וכיון דאיכא תרי לישני אזלינן בה לקולא, ושרי לרבי שמעון.

ולזה הסכים אדוני אבי הרא"ש ז"ל.

עגל שנולד ביום טוב - מותר לשוחטו אם האם עומדת לאכילה.

אבל אם עומדת לגדל ולדות אסור לרבי יהודה.

והא דשרי - דוקא דקים לן בגויה שכלו לו חדשיו, דאי לאו הכי אסור עד ליל יום שמיני, וכגון שהפריס על גבי קרקע שיצא מכלל ריסוק אברים.

ואם נולד בשבת, כתב הרב רבינו אפרים שאסור ביום טוב שלאחריו משום הכנה.

ובעל העיטור כתב שמותר.

וכן כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל - דלא שייך הכנה בלידת העגל.

בהמה מסוכנת שירא שמא תמות, והוא אכל כבר ואין צריך לה, אסור לשוחטה. אלא אם כן יש שהות ביום לאכול כזית ממנה מבעוד יום.

ואפילו אין שהות ביום לבודקה ולנתחה, יכול לאכול בלא בדיקה.

ואם שחטה בשדה, לא יביאנה לעיר במוט או במוטה כדרך שעושה בחול, אלא יביאנה בידו איברים איברים.

עוף שנדרס, שצריך שהייה מעת לעת, ובדיקה אחר שחיטה משום חשש טריפות, יכול לשוחטו ביום טוב, ולא חיישינן שמא ימצא טרפה אף על גב דאיתיליד ביה ריעותא.

בכור בזמן הזה שאסור לשוחטו בלא מום, אין חכם יכול לראותו ביום טוב אם יש בו מום לשוחטו.

אפילו אם עבר וראה ומצאו שיש בו מום, אין יכולין לשוחטו.

אבל אם נולד במומו ועבר וראהו, נשחט על פיו.

ואם ראה המום מערב יום טוב, וראה שהוא מום שראוי לישחט עליו, יכול לחקור עליו ביום טוב אם נפל בו המום מאליו ומתירו, שכל מום שלא נפל בו מעצמו אלא אחרים גרמו לו בכוונה, אינו חשיב מום לישחט עליו.

בהמה חציה של עו"ג וחציה של ישראל, יכולין לשוחטה ביום טוב, ואפילו יש להם שתיים יכול לשחוט שתיהן.

כתב הרמב"ם ז"ל: השוחט בהמה ביום טוב מותר לתלוש הצמר לעשות מקום לסכין.

ובלבד שלא יזיזנו ממקומו, אלא ישאר הצמר מסובך שם בשאר צמר הצואר.

אבל בעוף לא ימרט הנוצה.

והרמב"ן התיר למרוט אף הנוצה.

ור"י פסק כדברי הרמב"ם ז"ל, אלא שהוסיף אף בתלישת הצמר לאוסרו, אלא אם כן אינו מתכוין לתולשו, אבל במתכוין אסור.

ולזה הסכים אדוני אבי הרא"ש ז"ל.

מותר לשחוט לכתחילה חיה ועוף ביום טוב - לרבינו תם, אם יש לו דקר נעוץ ועפר תיחוח, בענין שאין צריך לחפור ולא לכתוש, וכל שכן אם הזמין עפר מאתמול.

אבל לרי"ף לא ישחוט לכתחילה אלא אם כן יש לו עפר מוכן מאתמול, ואם שחט כבר ויש לו דקר נעוץ ועפר תיחוח, יכול לכסות בו.

אפר כירה שהוסק מערב יום טוב, יכולין לשחוט ולכסות בו.

הוסק ביום טוב - חשוב כנולד, ואסור אף לרבי שמעון, אלא אם כן הוא עדיין חם שראוי לצלות בו ביצה.

ואם שחט כבר, מותר לכסות אפילו אינו ראוי לצלות בו.

הכניס עפר הרבה לביתו לצורך גינתו, והוא כנוס במקום אחד - מותר לכסות בו, דכל זמן שהוא צבור דעתו עליו לכל מה שיצטרך.

מכניס אדם מלא קופתו עפר לבית בסתם, ועושה בו כל צרכו, ולא אמרינן שהוא בטל אגב קרקע הבית.

והוא שיחד לו קרן זוית.

ומיירי שהוא תיחוח, שאינו צריך לא כתישה, ולא חפירה, ולא היה חסר אלא זימון.

אבל אם הכניס מלא קופתו לצורך גינתו - לא, דכיון שהוא מועט בטל.

כוי - אין שוחטין אותו ביום טוב, דכיון שהוא ספק בהמה אסור לכסותו מספק, הלכך אסור לשוחטו.

ואם שחטו, אין מכסין את דמו, אפילו אם יש לו עפר מוכן, שהרואה שמכסין את דמו יאמר 'ודאי חיה הוא', ויבוא להתיר חלבו.

ולערב - אם רישומו ניכר יכסנו.

שחט בהמה וחיה ונתערבו דמם זה בזה, אם יכול לכסותו בדקירה אחת - שאין צריך להרבות בשביל דם הבהמה, יכסנו.

ואם לאו, לא יכסנו. ואפילו דקירה אחת אסור לעשות ולכסות בה.

והרמב"ם ז"ל כתב: אם יש לו עפר מוכן ואפר כירה - יכסנו בדקירה אחת.

ונראה אם יכול לכסותו בדקירה אחת, כיון ששחט כבר - מותר, אפילו אין לו עפר מוכן, רק שיהיה לו דקר נעוץ ועפר תיחוח, ואם יש לו עפר מוכן יכול לכסותו ואפילו בהרבה דקירות.

שחט צפור מערב יום טוב ולא כסה דמו, לא יכסנו ביום טוב.