טור אורח חיים – סימן תצט

אין מרגילין ביום טוב. פירוש - שמפשיטין העור שלם כדי לעשות ממנו נאד.

כתב בהלכות גדולות: אסור למלוג גדי, ואם רצה למולגו כדי לאכול עורו מפני שיש בו טורח יותר בהפשט, שרי.

בהמה שנשחטה ביום טוב, מותר להגביה עורה וליתנה במקום דריסת הרגלים, אף על פי שאין בשר עליו כלל.

ומותר למלוח עליו בשר מליחה מועטת כדרך שמולחין לצלי, אף על גב דדמי קצת לעיבוד.

ומותר להערים למולחו כאן מעט וכאן מעט עד שימלח את כולו. אבל אם נשחטה מערב יום טוב, אסור.

אין מולחין החלבים, ולא מהפכין בהם, אפילו לשוטחן על גבי יתידות, אף על פי שנשחט ביום טוב.

ואם רצה למלוח בשר עליהן באויר בתוך ידו בענין שאינו נוגע בהן -

יש מתירין - כיון שאין כאן הוכחה שעושה בשביל החלבים, שיש לתלות שבשביל הבשר הוא עושה.

ויש שאוסרין - מדלא שרי אלא למלוח על גבי העור מכלל דעל גבי החלבים אסור בכל ענין, משום דבמליחה מועטת סגי להו, ואפילו במליחה לצלי הוי בהו כעיבוד.

והכי מסתבר.

עלי, שהוא דף עב וכבד, וכלי הוא אלא שמלאכתו לאיסור לכתוש בו הריפות, מותר לטלטלו לצורך גופו לקצב עליו בשר.

ולאחר שקצב עליו אסור לטלטלו.

ודוקא מחמה לצל, אבל לצורך גופו ולצורך מקומו מותר.

ולר"י אפילו לצורך גופו ולצורך מקומו נמי אסור.

ולזה הסכים אדוני אבי הרא"ש ז"ל.