טור אורח חיים – סימן תצז

אין צדין דגים מן הביברים ביום טוב, ואין נותנין לפניהם מזונות.

ואם סתם אמת המים בכניסה וביציאה מערב יום טוב, מותר ליקח ממנה דגים ביום טוב, דהוי להו ניצודין ועומדין.

ואפילו ספק צידה אסור, כגון מצודות חיה דגים ועופות שהיו פרושות מערב יום טוב ולמחר מוצא בהן, אסורין, אלא אם כן ידוע שניצודו מבעוד יום.

ואווזים ותרנגולין שבבית, מותר לצודן ואין צריכין זימון.

ושאר כל חיה ועוף, כל שמחוסרין צידה - שצריך לומר 'הבא מצודה ונצודנו', אסור לצודן וליתן לפניהם מזונות.

אבל שאין מחוסרין צידה - מותר לצודן וליתן לפניהם מזונות.

איל וצבי שקננו בפרדס וילדו בו עפרים ועדיין הם קטנים שאין צריכין צידה, מותרין בלא זימון.

ודוקא בפרדס הסמוך לעיר בתוך שבעים אמה דדעתו עילווה, אבל אם אינו סמוך לעיר, לא.

והאם - אפילו זימון אין מועיל לה כיון שמחוסרת צידה.

יוני שובך ויוני עלייה וצפרים שקננו בטפיחים, אסור לצודן, הלכך אין מועיל להם זימון.

והני מילי בגדולים, אבל בקטנים מותר לצודן, אבל זימון צריכין.

וכיצד הוא הזימון - אומר "זה וזה אני נוטל למחר", ואין צריך לנענע.

זימן שחורים ומצא לבנים או איפכא, או שניים ומצא שלושה, פשיטא שאסורין.

אלא אפילו זימן שחורים ולבנים ומצא שחורים במקום לבנים ולבנים במקום שחורים, אסורין.

זימן שלושה ומצא שניים, מותרין.

בתוך הקן ומצא לפני הקן ולא בתוכו, אסורין.

ואם אין שם קן אחר, מותרין, וכגון שאינו פורח דליכא למיתלי דאתו מעלמא אלא מדדה מעט מעט.

וכיון שאינו פורח, אפילו אם יש קן בתוך חמישים אמה שאפשר לו לדדות ממנו, אם אינו עומד להדיא בענין שיכול לראותו אלא עומד בתוך קרן זוית, מותר, שאינו מדדה משם לכאן כיון שאינו יכול לראות קנו בכל פעם.

השוחט בהמה ביום טוב, צריך שלא יבדוק עד שיפשיט, שאם ימצא טריפה לא יהא רשאי להפשיטה.

ובענין טלטול הבשר -

לרב אלפס שפוסק במוקצה כרבי יהודה ביום טוב - אסור.

ולרבינו תם שפוסק כרבי שמעון - שרי.

ובענין מכירה לעו"ג, נראה שמותר כדרך שהתירו מכירה לישראל, שלא ישקול ולא יזכיר סכום דמים.

ואם אינו מאמינו יקח ממנו משכון, שאם לא כן לא ישחטו ואתי לאמנועי משמחת יום טוב, כדאמר גבי נתינת עורות לפני הדורסן.