טור אורח חיים – סימן תנב

סדר הגעלה: לוקח יורה גדולה מלאה מים ומרתיחה, ומכניס בה כל הכלים. וכלי גדול שאינו יכול להכניסו לתוכה, ממלאו מים ומרתיחו, ועושה שפה לפיו סביב מטיט, כדי שיתמלאו היטב, ויגעו המים בשפתו. ואם ירצה, יקח אבן רותח או לפיד אש וישליכנו לתוכו בעודו רותח, ומתוך כך ירתיחו המים יותר ויעלו על שפתו.

כתב רי"ף: משהי להו למאני בגו יורה עד דפלטי. וכתב אבי העזרי: מי יודע לשער שיעור הפליטה? אולי ישהם לתוכה וחוזרין ובולעין? לכן ירא שמים הרוצה להגעיל כלים הרבה ביחד, ישהם מעת לעת לתשמישן, דכיון דטעמם פגום אין אוסרין, רק שיגעיל בזמן היתר קודם שעה חמישית, דלאחר איסורו אין פגימתו מתרת. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב, דקודם זמן איסורו יכול להגעיל אפילו כלי בן יומו, אפילו אין במים שישים כדי לבטלו; אבל מזמן איסורו ואילך, וכן בכל ימות השנה הבא להגעיל כלי שבלוע מאיסור, אין להגעילו אלא אם כן לא יהא הכלי בן יומו, או שיהא במים שישים כדי לבטלו. ונוהגין להכניסן ולהוציאן מיד:

כתוב בתשובה על שם רש"י, שמיד לאחר הגעלה, בעוד מים רותחין עליהם, צריך לשוטפן מיד במים קרים, שלא יחזרו ויבלעו ממים הרותחין שעליהם. וכן כתב רב האי, וכן נוהגין. ולא משום שלא יחזרו ויבלעו המים שעליהן, שאין לחוש לזה כדפרישית, אלא שנהגו כן.

כתב רשב"ם, שצריך להגעיל תחילה היורה שמגעילין בה שאר הכלים. וכן פסק רש"י, וכן הורה ריב"א, וכן יש בתשובת הגאונים: מדיח יורה גדולה ומגעילה ברותחין ומכשירה, ושוטפה בצונן, ומפליטה מחמץ תחילה, ואחר כך מרתיח בה מים רותחין בלי שיעור. ויזהר שלא ינוחו המים מן הרתיחה, שאם ינוחו, אסור להגעיל בהן כלים. ונוטלן ושוטפן בצונן, ואחר כך ממלא היורה הגדולה, וסובב שפתה בטיט ומגעילה כמשפטה הראשון, ושופכה ושוטפה. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב, שדין יורה הגדולה כדין שאר כלים, שאם אינה בת יומא, או אפילו היא בת יומא והוא קודם שעה חמישית, אין צריך להגעילה תחילה. אבל אם הוא משעה חמישית ואילך והיא בת יומא, צריך להגעילה תחילה, מפני שבהגעלה ראשונה נאסרין המים, שאין בהן שישים לבטל פליטת היורה, דבכולה משערינן, ונמצא שהמים כולן נאסרים ונבלעין בכלים הנגעלים בתוכם אם משהה אותם בתוכם עד שתגמור פליטתן. אבל קודם שעה חמישית, אף על פי שאותן המים חוזרין ונבלעין בתוכם אין לחוש, שהוא שעת היתירו, ודמי לנותן טעם בר נותן טעם: