טור אורח חיים – סימן תמד

ארבעה עשר שחל להיות בשבת, בודקין בליל י"ג, ומבערין הכל לפני השבת, ומשיירין מזון שתי סעודות לצורך השבת, דסעודה שלישית זמנה אחר המנחה ואז אינו יכול לעשותה לא במצה ולא בחמץ. וטוב לעשותה בפירות. ורבינו תם היה נוהג לעשותה במצה עשירה שנילושה במי פירות. וכן הורה רש"י לבער הכל לפני השבת ולשייר מזון שתי סעודות ולא לאכול מצה כדי שיאכל אותה בלילה לתיאבון.

וטוב לבער בערב שבת קודם חצות, אף על פי שמותר לאחר חצות, שלא יבואו לטעות בשאר השנים לבער אחר חצות, וביום השבת יבטל:

תשובה לאדוני אבי הרא"ש ז"ל: ששאלת י"ד שחל להיות בשבת אם יכול לומר לעובד גילולים להוליך המפה והקערות חוץ לבית, לא ידענא למה צריך להוציא המפה והקערות חוץ לבית, אלא ינער המפה ויקנח הקדרות יפה באצבעו ויטמנם מן העין עם שאר כלי חמץ שנשארו:

ההולך ביום י"ד לדבר מצוה, כגון למול את בנו או לאכול סעודה ראשונה של אירוסין או של סבלונות בבית חמיו, ונזכר שיש לו חמץ בביתו, אם יכול לחזור לביתו ולבער ולחזור למצותו יחזור ויבערו. על כמה הוא חוזר, על כביצה. ואם לאו, שאינו יכול לחזור או שהוא פחות מכביצה, מבטלו בלבו ודיו:

היה הולך להציל מן הנהר ומן הדליקה ומיד העובד גילולים, יבטלנו בלבו ולא יחזור:

היה הולך לעשות עירוב כדי לילך לצורך דברי הרשות, חוזר מיד ויבערו. ואפי' הולך לערב כדי לילך ללמוד לפני רבו, חשוב דברי הרשות.

היה לו עיסה בביתו והוא טרוד במקום אחר וירא שמא תחמיץ, מבטלו בלבו במקום שהוא קודם שתחמיץ: