טור אורח חיים – סימן תמג

חמץ משש שעות ולמעלה ביום י"ד, אסור מן התורה ולוקין עליו, אף על פי שבעל העיטור כתב שאינו אלא מדרבנן, ובעל המאור כתב שמותר לאוכלו עד הלילה שבאכילתו משביתו, והרמב"ם ז"ל כתב שלוקין עליו משש שעות ולמעלה, ולזה הסכים אדוני אבי ז"ל.

וכדי להתרחק האדם מן העבירה, הוסיפו חכמים לאוסרו עוד שתי שעות, דהיינו מתחילת שעה חמישית. ומיהו כל שעה חמישית מותר בהנאה, ויכול למוכרו לעובד גילולים אפילו הרבה ביחד שודאי לא יאכלו קודם הפסח, ואפילו כותח. ויכול להאכילו לבהמה חיה ועוף, ובלבד שיעמוד עליהם לראות שלא יצניעו ממנו ויבער מה ששיירו ממנו. ומתחילת שעה שישית ומעלה אסרוהו גם בהנאה, ואם קידש בו האשה אינה מקודשת, כיון שאסרוהו בהנאה לכל ישראל.

הלכך ישראל שהיה בידו חמץ של חבירו בפקדון והגיע הפסח, יעכבנו עד שעה חמישית, ואם לא באו בעליו ימכרנו לעובד גילולים, ואם לא מכרו צריך לבערו בזמן איסורו, אפילו אם אינו חייב באחריותו. מעשה וקנתה שפחה עובדת גילולים ירקות בחמץ אחר שש, והתירם רבינו תם, לפי שאינו תופס דמיו כדאמרינן בחולין חמצן של עוברי עבירה לאחר הפסח מותר מפני שהן מחליפין.