טור אורח חיים – סימן תמא

עובד גילולים שהלוה לישראל על חמצו ומשכנו בידו, ואמר לו הישראל מעכשיו יהא שלך אם לא אפרע לך לזמן שקבע לו, והגיע הזמן ולא פרעו, מותר, דכשהגיע הזמן ולא פרעו נקנה לו למפרע והוי ליה חמצו של עובד גילולים. אבל אם חסר אחד מאלו, שלא משכנו בידו או שלא אמר לו מעכשיו או שפרע בזמנו, אסור. אבל כשישנן כל שלשתן, אף על פי שלא הגיע הזמן שקבע עד אחר הפסח, מותר. אבל ה"ר אפרים כתב דווקא כשהגיע הזמן שקבע לו קודם הפסח, וכ"כ הרמב"ם ז"ל, והראב"ד השיג עליו ואמר שאם הגיע הזמן קודם הפסח ולא פרע אפילו לא אמר לו מעכשיו מותר, ולזה הסכים אדוני אבי הרא"ש ז"ל.

וישראל שהלוה לעובד גילולים על חמצו, אם משכנו בידו ואמר לו מעכשיו והגיע זמן אפילו אחר הפסח ולא פרעו, אסור אפי' אין האחריות עליו, דקני ליה למפרע. אבל אם לא אמר לו מעכשיו, אף על פי שמשכנו בידו, מותר, והוא שאין האחריות על הישראל, שאם האחריות על הישראל אפילו פקדון בעלמא, חייב לבערו: