טור אורח חיים – סימן תמ

עובד גילולים שהפקיד חמצו אצל ישראל, אם הוא חייב באחריותו, לא שנא אם הוא בביתו או בכל מקום ברשותו, חייב לבערו. וכתב ר"י דוקא כשחייב בגניבה ואבידה, ובעל הלכות גדולות כתב דאפילו אם הוא שומר חנם עליו ואינו חייב אלא בפשיעה חייב לבער, ולזה הסכים אדוני אבי ז"ל. כתב הרמב"ם: אפילו אם אינו חייב באחריותו אלא שהעובד גילולים אלם וכופהו לשלם אם יאבד, חייב לבערו:

אם אינו חייב באחריותו, אינו חייב לבערו, אפילו אם העובד גילולים כבוש תחת ידו ושרוי עמו בחצר. וצריך לעשות לפניו מחיצה גבוה עשרה טפחים כדי שלא ישכח ויאכלנו. הלכך עובד גילולים שנכנס בבית ישראל בפסח וחמץ בידו, אינו זקוק להוציאו. הפקידו אצלו וקבל עליו אחריות, חייב לבערו.

ואם ייחד לו מקום, שאמר לו הנה הבית לפניך הניחו במקום שתרצה, אין זקוק לבערו. ופירש"י בשלא קיבל עליו אחריות, ור"ת פירש אפילו קיבל עליו אחריות, דכיון דייחד לו מקום אינו מצוי בביתו, ולזה הסכים אדוני אבי ז"ל:

ישראל שהפקיד חמצו אצל ישראל חבירו או אצל העובד גילולים וקבל עליו הנפקד אחריות, יש מן הגאונים שכתבו כיון שקבל עליו הנפקד אחריות, אין המפקיד עובר עליו, והרב רבינו יונה כתב שהמפקיד עובר עליו אם אינו מבערו, ולזה הסכים אדוני אבי הרא"ש ז"ל: