טור אורח חיים – סימן תלט
תשעה צבורין של מצה ואחד של חמץ ואתא עכבר ושקל ולא ידעינן אי חמץ שקל אי מצה שקל ונכנס לבית בדוק, אם נטלתו ממקום קביעותו אז הוי דינא הכי, אם ביטל או אפילו לא ביטל והככר אינו גדול שאפשר שיאכלנו העכבר כולו, אינו צריך בדיקה, דהוי ספק ספיקא, ספק מצה ספק חמץ ואם תימצי לומר חמץ שמא אכלו כולו. ואם הוא גדול שאי אפשר שיאכלנו כולו ולא ביטל, צריך לבדוק. אבל אם ביטל, בכל ענין אין צריך לבדוק. אם פירש הככר ממקום קביעותו ונטלו העכבר משם, בכל ענין אין צריך לבדוק:
שני צבורין אחד של חמץ ואחד של מצה ושני בתים אחד בדוק ואחד שאינו בדוק ואתו שני עכברים אחד שקל חמץ ואחד שקל מצה ולא ידעינן הי להאי עייל והי להאי עייל, בהא נמי תלינן להקל, שאם ביטל או שאין הככר גדול דאיכא תרי ספיקי אין צריך לבדוק:
צבור אחד של חמץ ושני בתים בדוקים ואתא עכבר ושקל ולא ידעינן להי מינייהו עייל, אם שני הבתים של אדם אחד או של שנים ובאו לשאול בבת אחת או שבא האחד לשאול עליו ועל חבירו, שניהם צריכין בדיקה אפילו אם ביטלו. באו לשאול זה אחר זה, אין שום אחד מהם צריך בדיקה אם ביטלו:
צבור אחד של חמץ ואתא עכבר ושקל ונכנס לחצר שלפני הבית ואין ידוע אם נכנס לבית אם לאו, אף על פי שקרוב לבית מאוד, תלינן להקל ואין צריך לבדוק אם ביטל או שאין הככר גדול. ראה שהכניס הככר לבית ונכנס אחריו ובדק כל הבית ולא מצא, אין צריך לבדוק יותר, ואפילו אם לא ביטל אין צריך לבדוק. ואם בדק קצת מהבית ומצא, אם ביטל תלינן להקל שזהו שהכניס ואין צריך לבדוק עוד, ואם לא ביטל צריך לגמור בדיקת כל הבית.
הניח תשע ככרות ומצא עשר, צריך לבדוק אחר כל התשע. וכן אם הניח עשר ומצא תשע, צריך לבדוק אחר כל העשר, שאנו אומרים מה שהניח נטלו ואלו אחרים הם, ואפילו אם ביטל. והא דאמרינן בהניח י' ומצא ט' שצריך לבדוק אחר כל העשרה, דוקא כשקשורין ביחד, אבל אם אינן קשורין ביחד אין צריך לבדוק אלא אחר האחד.
הניח בזוית זו ומצא בזוית אחרת, אם ביטל אין צריך לבדוק, ואם לא ביטל צריך לבדוק.
יש דיעות רבות באלו פסקי הלכות ונלאיתי לכותבן, וכאשר כתבתי הוא הנכון:
מקור הטקסט: ויקיטקסט (CC BY-SA 4.0). הספר עצמו בנחלת הכלל.