טור אורח חיים – סימן תלח

עכבר שנכנס לבית בדוק וככר בפיו ונכנס אחריו ומצא פרורין אפילו כדי כל הככר, צריך לבדוק כל הבית, שאין דרכו של עכבר לפרר והני פרורין מעלמא אתו, וצריך לבדוק אחר הככר שהכניס העכבר.

ותינוק שנכנס וככר בידו ונכנס אחריו ומצא פרורין כדי כל הככר, אין צריך לבדוק, שדרכו של תינוק לפרר ואנו תולין הפירורין בככר שהכניס התינוק. אבל אם אין בפירורים כדי כל הככר, צריך לבדוק.

ואם עכבר נכנס וככר בפיו ועכבר יוצא וככר בפיו, או עכבר לבן נכנס וככר בפיו ושחור יוצא וככר בפיו, או עכבר נכנס וככר בפיו וחולדה יוצאה וככר בפיה, או שחולדה יוצאה ועכבר וגם הככר בפיה, מבעיא בכולהו אם צריך לבדוק אם לאו, ורבו בהן הדיעות. והמחוור שבכולם, אם לא ביטל צריך לחזור ולבדוק דהוי ספק דאורייתא, ואם ביטל הוי ספיקא דרבנן ואין צריך לבדוק.

ותו מבעיא, ככר למעלה על הקורה אם צריך סולם להורידו, ואם הוא בבור אם צריך סולם להעלותו, ואם הוא בפי נחש אם צריך חבר להוציאו, ולא איפשיטו. וגם באלו רבו הדיעות ודינא דהנך כדינא דקמייתא, שאם ביטל אין צריך לבדוק, ואם לא ביטל צריך לבדוק. אבל הראב"ד כתב דהנך בעיין לאו לכתחילה בעי אם צריך להוציאו אם לאו, דודאי צריך, שאם לא כן הוה ליה כמטמין בבורות, אלא כשבדק וביטל מיירי ולאחר איסורו מצא ומבעיא אם צריך להוציאו אם לאו. ואין דבריו נראין, שאין כאן הטמנה דכיון שביטלו אינו שלו, והא דאמרינן שלא יטמין בבורות היינו כשלא בטלו, וכן כתב הרמב"ם ז"ל על ההיא דככר בבור שמבטלנו ודיו, וכתב עליו הראב"ד שטעה, ונראה שלא טעה :