טור אורח חיים – סימן כה

ואחר שנתעטף בציצית יניח תפילין מיד, כדי שיהו מצויין לו בשעת קריאת שמע ותפילה, דאמר רבי יוחנן: הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים שלימה, יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין ויקרא קריאת שמע ויתפלל. ואמר עולא: כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין, כאילו מעיד עדות שקר בעצמו. רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כאילו הקריב עולה בלא מנחה, זבח בלא נסכים. :אבל אם נפנה ונטל ידיו והניח תפילין וקרא קריאת שמע והתפלל – כאילו בנה מזבח והקריב עליו כל הקרבנות, שנאמר (תהלים כו ו) "ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה׳". *וראיתי לאדוני אבי הרא"ש ז"ל שהיה מדקדק להניחם כשהיה מסדר הברכות, והיה מסדרם זה אחר זה עד עוטר ישראל בתפארה, ואז היה מניחם ומברך "עוטר ישראל בתפארה", לפי שהתפילין נקראים פאר, שנאמר (יחזקאל כד יז) "פארך חבוש עליך". ונקראים 'תפילין' לשון 'פלילה' שהן אות ועדות לכל רואינו שהשכינה שורה עלינו, דכתיב (דברים כח י) "וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך", ודרשינן (מנחות לה ב) אלו תפילין שבראש. *ויכוין בהנחתן, שציוונו המקום להניח ארבע פרשיות אלו שיש בהן יחוד שמו ויציאת מצרים, על הזרוע כנגד הלב ועל הראש כנגד המוח, כדי שנזכור יציאת מצרים על ידי נסים ונפלאות שעשה עמנו, שהם מורים על יחודו שהוא יחיד בעולמו, ואשר לו הכח והממשלה בעליונים ובתחתונים לעשות בהם כרצונו. :ויניח של יד תחילה, ויברך "אשר קדשנו במצותיו וציוונו להניח תפילין", ואחר כך של ראש, ויברך "אשר קדשנו במצותיו וציוונו על מצות תפילין". אף על פי שרב אלפס פסק שאין לברך על שתיהן אלא ברכה אחת, שהיא "להניח", אלא אם כן יפסיק ביניהן בדיבור, שאז מברך על של ראש "על מצות תפילין", וכן כתב רש"י והרבה מהמחברים. אבל אדוני אבי הרא"ש ז"ל הסכים שיש לברך שתי ברכות אף בלא הפסק; ואם הפסיק בדיבור – חוזר ומברך על של ראש "להניח" וגם "על מצות תפילין". *ומברך עליהם משעה שמתחיל להניחם עד שעה שמהדקם בראשו ובזרועו. *ולא יפסיק ביניהם לדבר, אפילו לענות "אמן יהא שמיה רבא מברך" וקדושה. ואם דיבר – עבירה היא בידו וצריך לחזור ולברך, כדפרישית. *וראיתי לאדוני אבי ז"ל, שמיד אחר שקשר של יד על הזרוע היה מניח של ראש, קודם שהיה כורך הרצועה סביב זרועו; שהיה אומר, כיון שברכה שניה חוזרת גם על של יד, ומטעם זה אין להפסיק ביניהם, ויש למעט ההפסק בכל מה שיוכל, והכריכה סביב הזרוע אינה מן המצוה, הילכך טוב לאחר אותה עד לאחר שיניח של ראש. *וכל שעה שמניחן ביום מברך, ואפילו אם נשמטו ממקומם וממשמש בהם להחזירם למקומם, צריך לברך.