טור אורח חיים – סימן קפא

ואחר כך יטול ידיו, דאמר רב יהודה אמר רב, ואמרי לה - במתניתא תנא:

"והתקדשתם" - אלו מים ראשונים.

"והייתם קדושים" - אלו מים אחרונים.

"כי קדוש אני" - זה שמן הטוב - פירוש: שמושחים הידים בשמן כדי להסיר הזוהמא.

"אני ה' אלהיכם" - זו ברכה.

והם חובה, דגרסינן בפרק כל הבשר - אמר רב אידי בר אבין אמר רבי יצחק בר אשיאן: מים ראשונים - מצוה, ואחרונים - חובה.

ומפרש לה טעמא - 'משום מלח סדומית שמסמא העינים', ואמרו חכמים (ברכות מ א): 'אחר אכילתך אכול מלח', ויש לחוש שמא מלח סדומית מעורב בו, והצריכו ליטול הידים שלא ישאר בהם שום דבר ממנה.

ואפילו ההולכים במחנה למלחמה - שפטורין ממים ראשונים, חייבין באחרונים.

ואין ניטלין על גבי קרקע, מפני שרוח רעה שורה עליהם.

ומיהו אם נוטל על גבי עצים דקים או כיוצא בהם, שפיר דמי.

ואין ניטלין אלא בצונן, אבל לא בחמין, מפני שמפעפעין את הידים ואין מעבירין את הזוהמא.

ודוקא חמין שהיד נכוית בהם, אבל פושרין שפיר דמי.

ואין צריך ליטול אלא עד פרק שני של אצבעות.

וצריך שישפיל ראשי אצבעותיו למטה כדי שתרד הזוהמא.

ואם המסובין רבים - עד חמשה, מתחילין מן הגדול, שהוא מברך והמברך נוטל תחילה.

ואם הם יותר, מתחילין מן הקטן ונוטלין דרך ישיבתן, ואין מכבדין זה את זה ליטול גדול שבהן תחילה, עד שמגיעים לחמשה אחרונים, וכיון שלא נשארו אלא חמשה שלא נטלו, מתחילין בגדול שבחמשתן שהוא המברך.

וכתב הרמ"ה: כיון שהוא חובה צריך לברך עליהם.

וקצת הגאונים כתבו שיש לברך עליהן "על רחיצת ידים".

ובהלכות גדולות כתב: כיון שאינן אלא לצורך האדם, משום מלח סדומית אין טעונין ברכה.

וכן כתב רב עמרם - שאין לברך עליהן, לא בלשון נטילה, ולא בלשון רחיצה, ולא בלשון שטיפה, ונתן סימן לדבר - בשמתא נר"ש.

והראב"ד הכריע - שאם אכל תבשיל שידיו מזוהמות טעון ברכה 'על רחיצת ידים'.

ואם אכל פת חריבה שצריך מים אחרונים משום מלח סדומית אינן טעונין ברכה.

ולא עוד - אלא אם ירצה יטול ידיו אחר ברכת המזון ודיו. אבל בידים מזוהמות לא יברך עד שיטול.

ורב אחא משבחא כתב: כל דבר שאין קרב על גבי מזבח נקרא מזוהם, וצריך לברך עליו.

וכתב עוד - שהמברך לפי שמזכיר השם צריך ליטול קודם שיברך, אבל האחרים אינו אלא משום סכנת מלח סדומית, ואם רצו אין נוטלין קודם ברכה.

והתוספות כתבו: מה שלא נהגו בהן האידנא אותן שאין מברכין, לפי שאין מלח סדומית מצוי בינינו, והמברך נמי - כיון שאין אנו עושין כמו שאמר הפסוק 'קדוש אני' - זה שמן ערב, גם בנטילה לא נהגו, ולא מקרו לדידן ידים מזוהמות, כיון שאין אנו רגילין ליטול ואין אנו מקפידים בכך.

ומיהו אם יש אדם שהוא איסטניס ורגיל ליטול ידיו אחר הסעודה, לדידיה הוה ידים מזוהמות וצריך ליטול קודם ברכת המזון, אבל לא יברך עליהם כלל.