טור אורח חיים – סימן קפב

ואחר כך מביאים לו כוס של יין לברך עליו ברכת המזון, אבל לא שאר משקין אפילו אם קבע עלייהו.

דברכת המזון טעונה כוס אפילו ביחיד, מדלא קאמר בשום מקום "ברכת זימון" טעונה כוס, אלא "ברכת המזון" קאמר, משמע כל ברכת המזון אפילו ביחיד.

וכיון שטעון כוס, צריך לחזור אחריו, ולא יאכל אלא אם כן יהיה לו כוס לברך עליו ברכת המזון, אם הוא מצפה ואפשר שיהיה לו, אפילו אם צריך לעבור זמן אכילה אחת,

כדחזינן באמימר שלן בתענית במוצאי שבת, מפני שלא היה לו כוס להבדיל עליו, דכיון שברכת המזון טעונה כוס אין חילוק בינו להבדלה.

ואם אין יין מצוי באותו מקום, יכול לברך על שכר ושאר משקין.

וצריך שלא יהא פגום, כדאמרינן בפרק ערבי פסחים - 'שמע מינה טעמו פגמו. רבי יעקב בר אידי קפיד אכסא פגימא. רב אידי בר שישא קפיד אחצבא פגימא'.

ודוקא ששתה ממנו, אבל אם שפך ממנו לכלי אחר לא חשיב פגום.

ופירש רשב"ם - דוקא לכתחילה קפיד, אבל מי שאין לו אלא כוס פגום, יכול לקדש עליו.

ורבינו יואל כתב - דאפילו בדיעבד שאין לו אחר אין לברך עליו.

והר"מ מרוטנבורג היה נוהג לברך עליו בשעת הדחק.

וכתב עוד - שאם החזירו מיין של כוס פגום לתוך הקנקן, שאין לחוש כלל מלברך על היין שבקנקן, משום דקמא קמא בטיל.

ויש נוהגין להוסיף על כוס פגום מעט יין לתקנו בכך, וכן יש בירושלמי.

ויש אומרים דאפילו על ידי מים שמוסיפין בו מיתקן.

ויש שנותנין בו מעט פירורין של פת ואומרים שמיתקן בכך, ומנהג של שוטים הוא, ואין לו סמך ולא ראיה.