טור אורח חיים – סימן קטו

ברכה רביעית "אתה חונן". ומה ראו לומר בינה אחר קדושה? דכתיב (ישעיהו כט כג): "כי בראותו ילדיו" וגו' עד "והקדישו את קדוש יעקב ואת אלהי ישראל יעריצו", וסמיך ליה "וידעו תועי רוח בינה". ויש בה י"ז תיבות כמנין תיבות שבפסוק (שמות כח ג) "ואתה תדבר אל כל חכמי לב". ומשום שמותר האדם מן הבהמה היא הבינה והשכל, קבעוה ראש לאמצעיות. ירושלמי: אם אין בינה אין תפילה.

ומבדילין בה במוצאי שבתות וימים טובים, משום שהוא חכמה, שמה שהאדם מבדיל בין דבר לדבר חכמה היא לו, לכן קבעוה בברכת חכמה. ודין הבדלה וטעותה יתבאר בסדר מוצאי שבת בעזר ה'.

חמישית "השיבנו". ומה ראו לומר תשובה אחר בינה? דכתיב (ישעיהו ו י): "השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו", הרי שהבינה מביאה לידי תשובה. ויש בה ט"ו תיבות כנגד ט"ו תיבות שבפסוק (ישעיהו נה ז) "יעזוב רשע דרכו", וכן בפסוק (יחזקאל יח כז) "ובשוב רשע", וכן (ישעיהו ו יג) בפסוק "ועוד בה עשיריה", וגדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, ומן הארץ לרקיע מהלך ת"ק שנה ועוביו של רקיע מהלך ת"ק שנה וכן כל אויר שבין רקיע לרקיע, נמצא שבעה אוירים ושבעה רקיעים ולמעלה מהם כסא הכבוד שהתשובה מגעת שם, הרי ט"ו.

והברכה מתחלת בה"י ומסיימת בה"י, הרי י', כנגד י' ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים, שמזומנים לבעלי תשובה.

ומה שתקנו לומר "אבינו" בברכת "השיבנו" וב"סלח לנו" מה שאין כן בשאר הברכות, היינו טעמא שאנו מזכירין לפניו שהאב חייב ללמד לבנו, על כן אנו אומרים "השיבנו אבינו לתורתך". וב"סלח לנו", משום הא דכתיב (ישעיהו נה ז) "וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח", על כן אנו מזכירין רחמי האב, כדכתיב (תהלים קג יג): "כרחם אב על בנים", שירחם עלינו ויסלח לנו.

ששית "סלח לנו". ומה ראו לומר סליחה אחר תשובה? כי על ידי תשובה הקב"ה סולח, דכתיב: "וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח".

שביעית "ראה נא בעניינו". ומה ראו לומר גאולה בשביעית? כי היה ראוי לומר "רפאינו" אחר "סלח", כסדר הפסוק (תהלים קג ג): "הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי". אלא אמר רבא: מתוך שאנו עתידין ליגאל בשביעית, קבעוה בשביעית. אף על גב דבששית קולות, בשביעית מלחמות, במוצאי שביעית בן דוד בא? מלחמות אתחלתא דגאולה היא. ועוד, נכון לומר תכף לסליחה גאולה.