טור אורח חיים – סימן קטז

שמינית רפאנו. ומה ראו לומר רפואה בשמינית? א"ר אחא מתוך שניתנה מילה בשמיני וצריכה רפואה קבעוה בשמינית, וגם כדי לומר גאולה בשביעית שינו סדר הפסוק, שהיה ראוי לומר רפואה בין סליחה לגאולה כדפרישית לעיל כדכתיב הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי, אלא שראו לקבוע גאולה בשביעית הילכך קבעוה מיד אחר ברכה שאחריה.

ויש בה כ"ז תיבות, כנגד כ"ז פסוקים שבפרשת מילה, וכ"ז תיבות בפסוק ויאמר אם שמוע עד רופאך, שבזכות התורה והמצוות באה רפואה, וכ"ז אותיות בפסוק כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא.

אע"ג דתניא כל הכתוב לרבים אין מכנין אותו ליחיד ליחיד אין מכנין אותו לרבים, וא"כ כיון שהפסוק הוא לשון יחיד - "רפאני ה' וארפא", היאך אנו אומרים אותו בלשון רבים? פירש הרמ"ה היינו במתרגם המתרגם הפסוקים אינו רשאי לשנות מיחיד לרבים או איפכא, והוא הדין נמי הקורא הפסוק ככתבו בזמן שמכוין לקרות, אבל פסוק של תפילה שאין כוונת הציבור לקרותו אלא להתחנן דרך תפילה ובקשה, הרי הן כשאר תפילות ורשאין לשנותם לפי צורך השעה, לפי ענין תחינתם ובקשתם. והרב ר' יונה כתב דווקא כשקורא כל המזמור או כל הענין כסדר אז אין לשנות, אבל כשמתפלל ואומר פסוקים הנה והנה, יכול לשנות מיחיד לרבים ומרבים ליחיד, ולזה נוטה דעת אדוני אבי ז"ל: