טור אורח חיים – סימן קט

הנכנס לבית הכנסת ומצא צבור מתפללין, אם יכול להתחיל ולגמור קודם שיגיע ש"צ לקדושה יתפלל, ואם לאו אל יתפלל, לפי שצריך לומר קדושה עם הצבור.

ואם נכנס אחר קדושה, אם יכול להתחיל ולגמור קודם שיגיע ש"צ למודים יתפלל, ואם לאו אל יתפלל, לפי שצריך לשחות עם הצבור במודים שלא יהא נראה ככופר במי שהצבור משתחוים לו. והוא הדין נמי אם יכול להגיע למודים או לאחת מן הברכות ששוחין כשיגיע ש"צ למודים, שפיר דמי כיון שמשתחוה עם האחרים.

ואם צריך להתחיל כדי לסמוך גאולה לתפילה והזדמן לו שמגיע ש"צ למודים כשהוא באחת מהברכות באמצעה, ישחה עמו, אבל אם הוא בתחילתה או בסופה, לא ישחה, שאין שוחין בתחילת ברכה או בסופה אלא באבות ובהודאה. ומיהו לכתחילה אין לעשות כן אם לא שהוא מוכרח להתפלל כדי לסמוך גאולה לתפילה. וכן לענין קדושה אם הוצרך להתפלל כשיגיע עם ש"צ לנעריצך יאמר עמו מילה במילה מה שהוא אומר ואין בזה הפסק.