טור חושן משפט – סימן ט

מאד מאד צריך הדיין ליזהר שלא ליקח שוחד אפילו לזכות הזכאי.

ואם לקח, צריך להחזירו כשיתבענו הנותן.

וכשם שהלוקח עובר בלא תעשה, כך הנותנו עובר ב"לפני עור לא תתן מכשול".

ולא שוחד ממון לבד, אלא אפילו שוחד דברים, כההוא עובדא דאמימר דהוה יתיב ודן דינא פרח גדפא ויתיב ליה ארישיה אתא ההוא גברא ושקיל, אמר ליה מאי עבידתך, אמר ליה דינא אית לי, מר ליה פסילנא לך לדינא. ותו מר עוקבא הוה יתיב שדי רוקא קמיה אתא ההוא גברא וכסייה אמר ליה פסילנא לך לדינא. וכל כיוצא בזה. על כן צריך כל דיין להרחיק מזה.

לכן כל דיין שצריך לשאול כלים משכניו, פסול להם לדין. אבל אם גם הוא משאילם כשר, שאינו אלא פרעון על שמשאילים.

תשובה לגאון: היכא דמפרסמא תביעותא דאיניש גבי חבריה ובעי לאזמוניה לדינא, וקדם תובע ושדר ליה מנחה, אי אית ליה לנתבע למיפסל לדינא בהאי מילתא או לא. מדת חסידות היא זו, דאי חזי ביה דייני דאיקרב דעתיה לגביה תובע לממנע הוא מדעתו מן ההוא דינא עד שמתרחק, אבל מדינא לית ליה לנתבע למיפסליה, ואי דמי לרבא דהוה שאיל מדבר בר מוריון ולא הוה משאיל להו והוי מכוין לאחשבינהו, אפילו מדת חסידות ליכא.

וכתב הר"י ברצלוני: נהגו ברוב מקומות לעשות לבית דין קופה, שפוסקין מזון בית דין ופרנסתם לכמה עולה בשנה ומגבין אותו בתחילת השנה או בסופה, ואין בזו משום תורת שוחד ותורת אגרא כי חובה הוא על כל ישראל לפרנס דייניהם וחכמיהם, וגם אם יש נדבות או הקדשות סתם לוקחין מהן. ומיהו במקום שמגבין אותו בתחילה, אין צריכין הדיינין לטרוח לכך ולא לבקש משום אדם כלום, כדי שלא יהא צריך לשום אדם ולא להחניפו ולא להחזיק לו טובה, אלא דבר קצוב הוא על הצבור ומגבין אותה בעונתו כמו ארנונות כדי שיהא מקובץ ומוכן לו ולא יהא צריך הדיין להחזיק טובה מגבויו לשום אדם.

כתב הרמב"ם: כל דיין שיושב ומגדל שכר לחזנים ולסופרים הרי זה בכלל הנוטים אחר הבצע, וכך עשו בני שמואל ונאמר בהם "ויטו אחרי הבצע ויקחו שוחד".

הנוטל שכר לדון, דיניו בטלים.

ואם אינו נוטל אלא שכר בטלתו, מותר.

במה דברים אמורים שניכר לכל שאינו נוטל אלא שכר בטלתו, כגון שיש לו מלאכה ידועה לעשות בשעה שיש לו לדון ואמר לבעלי הדין "תנו לי מי שיעשה מלאכתי במקומי או יתנו לי שכר פעולה של אותה מלאכה שאתבטל ממנה", אז הוא מותר, וכגון שיקבל משניהם בשוה. אבל אם אינו ניכר, כגון שאין לו מלאכה ידועה אלא שאמר שמא יזדמן לו שכר בקניית סחורה ובסרסרות ובשביל זה מבקש שכר, אסור.

אין לדיין להניח לתלמיד בור לישב לפניו, שלא ישא ויתן עמו ויטהו מדרך האמת מתוך בורתו.

ותלמיד היושב לפני רבו ורואה זכות לעני והרב רוצה לחייב, צריך ללמד עליו זכות, ואם שותק עובר משום "מדבר שקר תרחק".

תלמיד היושב לפני רבו ורואה שטועה רבו בדין, אל יאמר אשתוק עד שיגמור הדין ואסתרנו ואחזור ואבננו כדי שיקרא על שמי, אלא יאמר לו דרך כבוד "רבי, כך וכך למדתני".