טור חושן משפט – סימן י

צריך הדיין להיות מתון בדין, שלא יפסקנו עד שיחמיצנו וישא ויתן בו ויהיה ברור לו כשמש, כי ברוב משא ומתן ירד לעומקו, כמו שאמר אסף "כי יתחמץ לבבי וכליותי אשתונן".

והגס לבו בהוראה וקופץ ופוסק הדין קודם שיחקרנו היטב בינו לבין עצמו עד שיהא ברור לו כשמש, הרי זה שוטה רשע וגס רוח.

וכל מי שבא לידו דין ומדמהו לדין אחר שבא לידו כבר ופסקו, ויש עמו חכם בעיר שיכול להימלך בו ואינו נמלך בו, הרי זה שוטה וגס רוח.

ודרשו חכמים: "כי רבים חללים הפילה", זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה, "ועצומים כל הרוגיה", הוא שהגיע להוראה ואינו מורה. והוא שיהיה הדור צריך לו. אבל אם יודע שיש אחר ראוי להוראה ומונע עצמו מן ההוראה, הרי זה משובח.

וכל המונע עצמו מן הדין, פורק ממנו איבה וגזל ושבועת שוא.

ואל ישים חילוק בין דין קטן לגדול, אלא יהא בעיניו דין של פרוטה כדין של מאה מנה.