טור חושן משפט – סימן ח

אין למנות דיין שאינו הגון. וכל מי שממנה מי שאינו הגון ואינו חכם בתורה, אפילו יש לו מידות אחרות טובות, הרי זה עובר בלא תעשה. ואמרו חכמים: כל הממנה דיין שאינו הגון כאילו מקים מצבה, ובמקום תלמידי חכמים כאילו נוטע אשרה. ועוד דרשו חכמים: לא תעשון אתי אלהי כסף וגומר, זה הבא בשביל כסף וזהב, וזהו דיין שמינוהו בשביל עושרו.

וכל דיין המתמנה בשביל כסף, אסור לעמוד לפניו. ולא עוד אלא שמצוה להקל בו ולזלזל בו.

וכל בית דין מישראל שהוא הגון, שכינה עמהם. לפיכך צריכים הדיינים לישב באימה וביראה ובעטיפה ובכובד ראש.

ואסור להקל ראש ולישב לספר בדבר בטלה בבית דין, אלא בדברי תורה ובחכמה.

ויראה הדיין כאילו חרב מונחת לו על צוארו, וכאילו גיהנום פתוחה לו מתחתיו, וידע את מי הוא דן ולפני מי הוא דן ומי הוא עתיד ליפרע ממנו אם הוא נוטה מקו הדין, שנאמר אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט, ואומר ראו מה אתם עושים כי לא לאדם תשפוטו כי לאלהים.

וכל דיין שאינו דן דין אמת לאמתו, גורם לשכינה שתסתלק מישראל. וכל דיין שנוטל ממון מזה ונותנו לזה שלא כדין, הקדוש ברוך הוא נוטל ממנו נפשות.

וכל דיין שדן דין אמת לאמתו אפילו שעה אחת, כאילו תיקן כל העולם כולו, וגורם לשכינה שתשרה בישראל.

ושמא יאמר הדיין מה לי ולצרה הזאת, תלמוד לומר "ועמכם בדבר המשפט", אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות.

כתב הרמב"ם: כך היה דרך החכמים הראשונים, בורחין מלהתמנות ודוחקין עצמן הרבה שלא לישב בדין עד שידעו שאין שם ראוי כמותן ושאם ימנעו עצמן מהדין תתקלקל השורה, ואף על פי כן לא היו יושבין בדין עד שהיו מכבידין עליהם העם והזקנים ומפצירים בם. עד כאן.

ואסור לדיין להתנהג בשררה וגסות הרוח על הצבור, אלא בענוה ויראה.

וכל פרנס המטיל אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים, אינו רואה בן תלמיד חכם לעולם.

וכן אסור לנהוג בהם קלות ראש אף על פי שהם עמי הארץ. ולא יפסיע על ראשי עם קדוש, אף על פי שהם הדיוטות ושפלים, בני אברהם יצחק ויעקב הם.

וצריך שיסבול טורח הצבור ומשאם, כמו שדרשו "ויצום אל בני ישראל", על מנת שיהו מקללין אתכם וסוקלין אתכם באבנים.

וכשם שנצטווה הדיין לנהוג במדה זו, כך מצוה לצבור לנהוג כבוד בדיין, ויהיה אימתו עליהם. וגם הוא לא יתבזה ולא ינהוג קלות ראש לפניהם, שכיון שנתמנה אדם פרנס על הציבור אסור לו לעשות מלאכה בפני שלשה כדי שלא יתבזה בפניהם.

והלא הדברים קל וחומר, ואם מלאכה ברבים אסור לו קל וחומר לאכול ולשתות ולהשתכר בפני רבים, ובכניסת עמי הארצות ובסעודת מריעות, אוי להם לאותם הדיינים שנהגו בכך ומועלין בתורת משה רבינו עליו השלום, שביזו דיניה והשפילוה עד ארץ והגיעוה עד עפר, וגרמו להם רעה ולבניהם בעולם הזה ובעולם הבא.

ואף שליח בית דין אסור לנהוג בו קלות ראש. והמצערו, יש להם רשות לבית דין להכותו מכת מרדות. והשליח נאמן כשנים להעיד על מי שביזהו כדי לנדותו.