טור חושן משפט – סימן יח

הביא אחד מבעלי דינין עדים לדבריו, מכניסין העדים ומקבלין עדות כראוי כאשר יתברר בהלכות עדות.

ולאחר שמקבל עדותן יוציאו כל אדם לחוץ וישאו ויתנו בדבר. אם יסכימו לדעת אחד, מוטב, ואם לא, ילכו אחר הרוב. שנים אומרים זכאי ואחד אומר חייב, זכאי. שנים אומרים חייב ואחד אומר זכאי, חייב.

אמר אחד זכאי ואחד אומר חייב ואחד אומר איני יודע, או אפילו שנים מזכין או שנים מחייבין ואחד אומר איני יודע, יוסיפו שני דיינין ונמצאו שהם חמשה, נושאים ונותנים בדבר, אם שלשה מזכין ושנים מחייבין, זכאי. ואם שלשה מחייבין ושנים מזכין, חייב.

שנים אומרים זכאי ושנים אומרים חייב ואחד אומר איני יודע, יוסיפו עוד הדיינין.

כתב הרמב"ם: אבל ארבעה אומרים זכאי או חייב ואחד אומר איני יודע, או שאומרים שלשה זכאי ואחד חייב ואמר אחד איני יודע, בין שהיה זה שהוא אמר איני יודע תחלה בין שאמר אחר כך, הולכים אחר הרוב. היו מחצה על מחצה ואחד אומר איני יודע, הרי אלו מוסיפין שנים אחרים. וכן אם נסתפק הדבר, מוסיפין והולכין עד שיגיע לשבעים ואחד. הגיעו לשבעים ואחד, ול"ה אומרים זכאי ול"ה אומרים חייב ואחד אומר איני יודע, נושאים ונותנין עמו עד שיחזור לצד האחד ונמצא ל"ו מזכין או מחייבים. לא חזר, לא הוא ולא אחד מהם, נמצא הדבר ספק ומעמידין הממון בחזקת בעליו. כל מי שאומר איני יודע, אין צריך ליתן טעם לדבריו ולהודיע מאיזה טעם בא לו הספק בדרך שמראה המזכה מאיזה טעם מזכה והמחייב מאיזה טעם מחייב.