טור חושן משפט – סימן טז

אמר אחד מבעלי הדינין יש לי עדים ושאל זמן להביאם, נותנין לו זמן ל' יום ולא יותר, ולאחר ל' יום פוסקין הדין. ואם מביאן אחר כך, יסתור הדין.

כתב הרב רבי ישעיה: הא דיהבינן זמן שלשים יום, דוקא כשתבעוהו תחילה בלא ראיה וחייבוהו בית דין שישבע וזה טוען "יש לי ראיה ואינה מצויה עתה בידי ואיני רוצה לקבל שבועתו", אז נותנין לו זמן ל' יום, אבל אם טען תחילה "יש לי ראיה ואינה מצויה עתה בידי", מה צורך ליתן לו זמן, לכשיביא ישיב לו הנתבע, וכל זמן שלא יביא לא ישיב לו טענה. ואם חזר ואמר "אין לי ראיה", ישיב לו בלא ראיה ונשבע ונפטר ואינו נאמן עוד להביא ראיה כיון שאמר "אין לי ראיה".

ואם גלוי וידוע לבית דין שפלוני ופלוני הן עדים בדבר והרחיקו נדוד, נותנין לו זמן עד זמן שיוכל להביא.

וכתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל בתשובה: טען אחד מבעלי הדינין "יש לי זכות בעדים או בראיה ואיני יודע ביד מי הוא", חייב הדיין להטיל חרם כל מי שיודע לו זכות בעדים או בראיה שיראה אותו לדיין, אפילו אם הזכות של העדים והראיה ביד מי שכנגדו, דמאי שנא הוא מאחר, אדרבא כל שכן הוא, כיון שיש בידו זכותו של כנגדו והוא תובע ממנו שלא כדין היאך יאכילוהו דבר איסור להגבותו ממון שאינו שלו, אלא מזקיקין אותו להראות כל מה שיש בידו זכות לשכנגדו.

עוד שאלה לו. ששאלת האומר לחבירו "שטר שבידך זכות יש לי בו", שהורו הגאונים שכופין אותו להוציא, אם צריך התובע שיאמר בפירוש מה זכות יש לו בשטר או לא. תשובה. הוראה זו של הגאונים לא פשטה בארצינו, ואין כופין לשום אדם להראות שטר שבידו בשביל טענות אחד שאמר שיש לו בו זכות, אם לא שאמר בפני בית דין דברים שיש להם אמתלא, אז יראה השטר לדיינין ויראו אם ימצאו בשטר הזכות שטען זה, ובענין אחר אין כופין לאדם להראות שטרו, שאין אדם רוצה להשביע את עצמו שידעו העולם עושרו וממונו.