שו״ת שבות יעקב – חלק א – שאלה קסט

שאלה קסט מעשה שהיה כך היה באחד שהיה מוטל על ערש דוי וצוה מחמת מיתה ליתן כל ספריו לבנו ולא היה לו בן כי אם בן חורגו ובן הבן ומת מתוך חליו זו ועתה מחולק הבן חורגו עם בן הבן אודת הספרים מי הם יקח הספרים ילמדינו רבינו הדין עם מי כי לכאורה ראוי לצדד לזכות הבן חורגו שהוא צורבא מדרבנן:

תשובה הנה בודאי ראוי לפתוח תחלה בזכות דהאי צורבא מדרבנן ולמשרי תגרא ברישיה וכדאמרינן תיתי לי דלא מזגינא רישא אבי סדיא עד דמהפכינא בזכותא וכבר כתבתי בתשובה אחת דמצוה גמורה היא ולא ממדות חסידות דלא כמ"ש הב"ח בח"מ סי' ט"ו והארכתי שהשגתי עליו בספרי ישועת יעקב על כן אמרתי להיות נאה דורש ונאה מקיים עד מקום שידי יד כהה מגעת להיות פותח תחלה בזכות דהאי צורבא מדרבנן דגרסי' בפרק הכותב דף פ"ה ע"ב האי דא"ל נכסי לטוביה אתו שני טוביה שכן ות"ח ת"ח קודם קרוב ות"ח ת"ח קודם (ופרש"י ת"ח קודם דמסתמא אדם מצדיק מעשיו לזכות בשעת מותו דאמר מר כל הנביאי' לא נתנבאו אלא למהנה ת"ח מנכסיו) וכן פסקו כל הפוסקים והטור בסי' רי"ג כתב וז"ל ויש אומרים דהאי קרוב מיירו שאינו ראוי ליורשו שאם ראוי ליורשו הוא קודם ולא נהירא דאדרבא כשהוא ראוי ליורשו איכא הוכחא טפי שלא היה בדעתו עליו שלא היה צריך לצוות עליו דבלא"ה ראוי ליורש עכ"ל הטור וכן פסק בש"ע וא"כ בנדון דידן אי הוי הדבר שקול למי צוה הייתי אומר ג"כ דת"ח קודם אף שבן הבן ראוי ליורשו איברא דברי הטור לא ברירין כל כך להשיג על היש אומרים כי לכאורה דברי היש אומרים מסתבר טעמייהו דהא עיקר הטעם דת"ח קודם מטעם דאדם מצדיק מעשיו לזכות בשעת מיתה וכפי' רש"י וכל הפוסקים ובאמת נגד הראוי ליורשו לא הוי כמצדיק מעשיו דאדרבא אין רוח חכמים נוח הימנו וכדאית' בב"ב פ' י"נ דף קל"ג ובכתובת דף נ"ג לא תהוי כעבורי אחסנתא אפי' מברא בישא לברא טבא וז"ל הטור בסי' רפ"ב אין להעביר הירושה מהיורש אפי' ממי שאינו נוהג כשורה למי שהוא חכם ונוהג כשורה עכ"ל ומה שהקשה הטור בסי' רי"ג דאדרבה כשהוא ראוי לירש איכא הוכחא טפי שלא היה בדעתו עליו שלא היה צריך לצוות עליו דבלא"ה ראוי לירש אין זו קושיא כלל דמי לא מיירו שיש עוד אחרים שג"כ ראוין ליורשו והוא צוה הכל לאחד מהם (גם יש לתרץ בפשיטות כמו שתירץ הר"ן בפ' מי שמת גבי האי דאמר נכסי לבני וז"ל וא"ת א"כ ל"ל למימר הכא דממילא ברא קאי ירית ליה י"ל דלמא כתב נכסיו דייתקי מעיקרא לאחר והשתא הדר ביה דקי"ל דייתקי מבטלת דייתקי עכ"ל והובא ג"כ בב"י סימן רמ"ז ע"ש ותמה אני שלא הרגיש על הטור בזה) מ"מ ודאי אמרינן שצוה על מי שראוי ליורשו שנקרא טוביה ולא להעביר הנחלה מכל יורשיו ולעזוב לאחרים חילו גם הש"כ בח"מ כתב שדעת הריא"ז ג"כ כדעת יש אומרים שהביא הטור אכן כיון ששאר כל גדולי ראשונים לא חלקו כלל בין ראוי ליורשו או לא כיון דלא מחלק כן בש"ס גם בש"ע ושאר אחרונים סתמו כדעת הטור לכן לא מלאני לבי לדחות דברי הטור מהלכה וכ"ש למעשה אך מעיקרא דדינא פרכא דבנדון שלפנינו נראה דאין להסתפק כלל ולומר שכוונתו על בן חורגו דמהיכא תיתי לומר שבן חורגו יקרא בנו ואפי' בבן בנו לא מקרי בנו לענין זה וכדאיתא בב"ב דף קמ"ג ע"ב מר בר רב אשי אמ' לא קרו אינשי לבר ברא ברא תניא כוותי' דמר בר רב אשי המודר הנאה מבנים מותר בבני בנים והכי קי"ל כמבואר בי"ד סי' רי"ז סעי' ל"ז ובטח"מ סי' רמ"ז וסיי' וז"ל וכתב הרמ"ה ומיהו אי לית ליה ברא אלא בר ברא ודאי אבר ברא קאמר וכתב הב"י וז"ל הנ"י והיכא שאין לו בנים ויש לו בני בנים ויש לו בנות ואמר נכסי לבני מספקא לן אי משום בני בנים קאמר או משום בנות ודעת רבותי דמשום בני בנים קאמר שהם ראוין ליורשו ועומדים במקום בנים עכ"ל ודון מינה דאם נגד הבנות יש לבן הבן קדימה כיון דהוא ראוי ליורשו כ"ש בבן חורגו דהוא אחר ממש שאין לו שום קורבה עמו מהיכי תיתי דאמר ברא על בן חורגו דדוקא בבני בנים דקי"ל לענין הרב' דברים בני בנים כבנים כגון לענין פריה ורביה ביבמות ובא"ע סי' א' יע"ש וכן לענין נחלה (אך לענין גואל הדם קי"ל דלא הוי כבנו ונעשה גואל הדם נגד אבי אביו אם הרג לאביו וצ"ל משום דיותר חייב בכבוד אביו מאבי אביו ע"ש במכות דף י"ב ע"א בפרש"י וברמב"ם פ"א מה' רוצח ושמירת נפש וכדאיתא בפ' עגלה הערופה דף מ"ט רחמי דאב אבני רחמי דבני אבני ע"ש בפרש"י) מ"מ בלשון בני אדם אינו נכלל בכלל בני היכא דיש לו בן וכמ"ש בתשובת הרא"ש כלל פ"ב הובא שם בב"י סי' רמ"ז אך היכי דאין לו בן ודאי כוונתו אבן הבן ולא אבן חורגו דלא מקרי כלל בנו והוא אחר ממש וכדי שלא להוציאך חלק בלי ראיה כלל אעתיק לך לשון התוספת שכתב כן בפשיטו' בפסחים פ' מקום שנהגו דף נ"ד ע"א ד"ה אלה בני שעיר החורי וכו' ועוד לא מצינו בכל התורה שיקרא לבן אשתו בנו ע"כ וע"ש בפסקי תוספ' שכתבו וז"ל בן אשתו אינו קורא אותו בנו בן בנו קורא אותו בנו עכ"ל וכ"כ מהרש"א בב"ב דף קט"ו ע"ב בפשיטות הרי להדיא דכוונתו אבן בנו ולא בן חורגו ומובטח אני בהאי צורבא מדרבנן שאם ת"ח הגון הוא ויראה תשובה זו שכתבתי שהוא עצמו לא ירצה ליהנות ממה שאינו שלו ולא יתן בכיס עינו בשל אחרים וכנ"ל ה"ק יעקב: