שו״ת שבות יעקב – חלק א – שאלה יא

שאלה יא מהרב המובהק הנ"ל בהיותו בבית הדפוס לספרו לקט הקמח באמשטרדם וזהו ק"ק שהסכימו בכח חרם על בני קהלת' לבל ירימו את קולם בבית הכנסת וכל המרים קולו יתן קנס חמשים זהו' ויעבור על החרם הן עתה ראובן החכם ראה לשמעון שהי' מרנן נגד דין אחד מהחכמים ומזלזל בכבודם ולכן חרה אפו ויקנא לאלהיו ולתורתו והרים קולו כדי להשתיק רנון שמעון ואמר לו שתוק כי הדין דין אמת והתורה מחייבת אותך נידוי אם תסרב בדברי חכמים והן עתה שמעון ופרנסי הקהל טוענין נגד ראובן שעבר על ההסכמה וראובן משיב כי הסכמה כזאת מבוטלת מאליה כשהרמת קול הוא לכבוד ה' ותורתו ואפי' היה מפורש כך בהסכמ' מאחר שהיא נגד הדין אין בה ממש ורשות למחות בדבר הנוגע לקיום והעמדת התורה על שאלה זו יבא דברי הטוב ברור ומבורר: תשובה הנה מר לא צריך לא לגמרא ולא לסברא דידי מ"מ אליו תשמעון כי אין מסרבין באמת מאו' תמהתי איך עלה על דעת פרנסי הקהל שהחכ' ראובן עבר עבר על ההסכ' חדא דכב' ידוע דבהסכמ' הקהל אזלינן בתר כוונת המתקני' ולא אחר כוונת הלשון וכמבואר ג"כ בתשוב' צמח צדק סי' מ"ד:

ובודאי כוונת המתקנים לא היה אלא מטעם שסמכו על מה שהזהירו חז"ל שלא יגביה קול' בתפלתם דלא למטרד צבורא וכמבואר בטא"ח סי' ק"א ושמעון שאתחזק באסורו שלש רעות עשה ששח שיחה בטילה בבית הכנסת ולגלג בדין ובזה תלמיד חכם וכבר אמרו חז"ל דאסו' לשמוע בזילותא דצורבא מרבנן ולהיות שותק ועונשו גדול וא"כ ראובן זה שבתם לבבו עשה זאת וקינא קנאת ה' צבאות ותורתו ומיחה בו וגער בנזיפה ודאי דשפיר עבד אף אם נימא דהיה עושה נגד התקנה אין לעונשו כלל כיון שנעשה מכח חמום לבבו למחות בעוברי עבירה ולא זו בלבד אמרו אלא אפי' מצינו גדולה עבירה לשמה וכו' ומכ"ש שאין כאן נדנוד עבירה ולא נגד התקנ' רק מצוה לשמה כי לא על דעת זה תקנו מעולם ואדרבה מצינו שגוערין בכה"ג אפי' בבית הכנסת וכדאיתא בא"ח סי' קך"ד סעי' ז' לא ישיח שיח' חולין בשעה שהשליח צבור חוזר התפלה ואם שח הוא חוטא גדול גוערין בו וכ"פ בש"ע סי' קמ"ב בש"ץ שטעה בניגינות הטעם או בניקוד אין מחזירין אותו אבל גוערין בו (ועיין בא"ח סי' תר"ז ובדברי אחרונים שם) ובפרטות ששלש אלה עשה שמצוה לגעור בו אפי' בבית הכנסת כי במקום שיש חלול השם קי"ל אין חולקין כבוד לרב וכל שכן שאין חולקין כבוד לקדושת בית הכנסת דהא כבוד וקדושת תלמיד חכם עדיף אפי' מקדוש' ס"ת עצמו כדאית' בש"ס דסוף מכות דף כ"ב ע"ב אמר רבא כמה טפשאי שאר אינשי דקיימו מקמי ס"ת ולא קיימו מקמיה גברא רבא דאלו באורייתא כתיב ארבעים ואתי רבנן ובצרי להו חדא (ואף דלא נעלם ממני שיש מקום לבעל דין לחלוק בסבר' זו מהא דכתב הר"ן פ"ק דקדושי' וז"ל ומה מפני לומדיה עומדין מפני גבר' רבא לא כ"ש והא דאמרי במסכ' מכות כמה טפשאי הני אינשי דקיימי מקמי ס"ת ולא קיימו מקמה גברא רבה לאו משום דעדיף גברא רבה מס"ת דהא איפכא אמרינן הכא אלא לומר שאלמלא הם היתה כרוכה ומונחת ואית מפרשי' לה כדאמרינן התם דבאוריית' כתיב ארבעים יכנו ואתו רבנן ובצרו להו חדא כמה טפשאי נינהו דלא סברי דכשם שראוי לעמוד מפני ספר תורה כך ראוי לעמוד מפני לומדיה ובתוספ' אמרי התם הכי קאמרינן כמה טפשאי הני אינשי וכו' דהא למיקם מקמי ס"ת לא ידעינן אלא מקמי' דגברא רבה עכ"ל הרי להדיא מדברי הר"ן והתוס' אלו דס"ת עדיף מגברא רבה אבל מ"מ דברי תוספ' אלו צריכן עיון דאם כן הוא פשטא דש"ס למה צריך הש"ס תו למימר מכח דאתי רבנן ובצרי להו חדא דהלא בלא"ה מוכח דטפשאי אינן כיון דלמיקם מס"ת לא ידעינן אלא מכח ק"ו דגברא רבה:

ולע"ד נראה דמעיקרא קושית הר"ן ליתא דהתם בש"ס דקדושין לא קאמר רק מכח ק"ו מפני לומדיה עומדין היינו חכם כפשוטו אף שאינו מופלג בתורה כל שהוא גדול קצת וראוי ללמוד ממנו וכמבואר בי"ד סי' רמ"ד בזה ודאי ס"ת עדיף מיניה וראו ללמוד מתוכה משא"כ במכות קאמר על הני דלא קיימי' מפני גברא רבה אשר יש לגרוע ולהוסיף חידוש תורה דוגמא דקאמר ואתי רבנן ובצרי ליה חדא בהני ודאי עדיפא מס"ת וק"ל) ועכ"פ לכל הדעו' כבוד הרב וקדושתו עדיף מקדושת בית הכנסת ואפ"ה אין חולקין כבוד במקום שיש חלול השם ומכ"ש בנדון דידן שיש חלול ה' ותורתו שאין חולקין כבוד לבית הכנסת וזו היא כבודה ועל זה וכיוצא בזה רמז שלמה בחכמתו טוב לשמוע גערת חכם וטוב גערה במבין ואף אם יאמר האומר דאף על זה כוונת המתקנים וכך נמצא בו מפורש בלי שום שכל זה אינו דאע"ג דמצינו מנהג עוקר הלכה. מ"מ אין תקנה עוקר הלכה שאין להם רשות לתקן בזה מה שהוא נגד הדין וההלכה. ומה"ט אמרינן בש"ס פ"ק דב"ב דף ט' שאין רשות לצבור לתקן היכא דאיכא אדם חשוב וחכם בעיר בלתי רצונו ורשותו וכמבואר בח"מ ס"ס רל"א ע"ש: בא וראה כמה כרכורי' כרכר בתשובת צמח צדק בסי' ך"ח אם יש רשו' לציבור לתקן בענין שלא יקנה דגי' לשבת ואע"ג דקי"ל שיש ביד חכמי' לעקו' דבר מן התורה בשב ואל תעש' וכדאית' בש"ס דיבמו' היינו דוקא על ידי חכמים ולמיגדר מילתא אבל תיקון שנעשה שלא ברצון חכמים רק ע"י פרנסים עם הארצים ושלא למגדר מלתא ואדרבא אם לא יהא רשות למחות ולגעור במי שזלזל בכבוד ת"ח ותורתו יהיה פרוץ מרובה על העומד כי בלא"ה בדורות הללו נתמעטו כבוד תלמידי חכמים ואי לאו דזונות מפרכסין זה את זה תלמידי חכמים עצמם לא כ"ש ות"ח הכל כקרובים וכל המביישו ושופך דמיו השומע נעשה כגואל הדם שמצוה בידו למחות ולגעור בו במה דאפשר:

מכל הלין טעמים נ"ל שיפה עשה החכם שגער בו וכל מי שמוציא לעז על החכם שפגע בחרם הקהלה הוא עצמו יהא בנידוי ואפכא מסתבר' שראוי ונכון לפרנסי הקהל לגדור גדר ולקנוס את שמעון שלא יהיה עוד ככלב שב אל קיאו ושב ורפא להתוודת על עונו לומ' שדין אמת דנו החכם ולמען ישמעו ויראו ולא יוסיפו בני עולה לעשותו ולא יזידון עוד כנ"ל ה"ק יעקב: דיני שבת ופסח ויו"ט וחול המועד שאלה יב מתלמידי הוותיק הרב המופל' מוהר"ר יודא אב"ד דמדינת דייטץ לע"ע בהיותי על משתה בני הרב המופלא נרו' באכסניא של תורה בבית מחותני הקצין מפורסם כהר"ר יוזפא טיסאל דארף נר"ו וז"ל יורינו אדוני מ"ו הלכה למעשה שזה שנים הוריתי לאסור מה שמקצת בנ"א במדינה זו נהגו לילך אל בית הקאווי בשבת ושותים הקאווי שנתבשל ונותנים טעם לפגם מקניית הלח' בשבת שאפה עכו"ם ובאמת ירא' הרואה דגם בפת נוהגין איסור וק"ו בקאווי דהוי נולד גמור דמעיקרא אינ' ראוי לאכילה ומלבד איסור חל על איסור בישולי עכו"ם ואף דבתשובת באר עשק האריך להתיר משום בישולי עכ"ום מ"מ לשתות בשבת לכאורה נראה לאסור על כן יחוה דעתו הרמה בזה זאת ועוד אחרת ראיתי בספרו חק יעקב סי' תצ"ד ס"ק ב' במה שהשיג על הט"ז שכתב דבריו שלא בהשגחה ובאמת אפשר להתנצל בעד הט"ז דמ"כת מוסיף על דבריו קצת דאפשר לומר דהט"ז שכתב שכן עיקר אתתלת דברי מהרי"ל קאי עכ"ל:

תשובה על אודות שתיית הקאווי בשבת מה שמקצת נוהגין היתר יפה כיון ובודאי לא יפה הם עושין ורבים שתו לא לימא ותהי עונותם על עצמותם ועל כל מי שיש בידו למחות בזה ומה שסומכין להביא סניגרון לדבריהם מקניין הפת אין ראיה כלל ולא דמי אפי' כאוכל' לדנא כאשר אבא' דגרסי' בשבת פ' כל כתבי דף קך"ב ע"א נכרי שהדליק את הנר משתמש לאורו ישראל אם בשביל ישראל אסור מילא מים להשקות בהמתו משקה אחריו ישראל אם בשביל ישראל אסור עשה נכרי כבש לירד בו יורד אחריו ישראל ואם וכו' אסור ובגמר' וצריכא דאי אשמעינן נר משום דנר לאחד נר למאה אבל מילא גזירה דלמא אתי לאפושי בשביל ישראל ע"כ ולכאורה יש לדקדק דלמה קאמר דלמא אתי לאפושי ולא קאמר חיישינן שמא אפיש בשביל ישראל אלא נראה לומר דודאי כל היכא דחיישינן שאפי' בשביל ישראל פשיטא דאסור כדאיתא להדיא פ' בכל מערבין דף מ' כיון דחזי דקא מפשי ומייתי להו אסר להו ע"כ אבל ליגזר דלמא אתי לאיפושי אפשר דלא גזרינן וא"כ העכו"ם שמביא למכור בודאי חיישינן שאפיש ומייתי בשביל ישראל אף במקום דאיכא רוב עכו"ם מ"מ דעתו למכור גם לישראל ואין להקשות לפ"ז איך קאמר הש"ס שם בשבת במרחץ אם רוב עכו"ם מותר לרחוץ בו מיד דכי מחממי' אדעתא דרוב' מחממי יע"ש אי משום הא לא תברא וכמו שפרש"י דהתם ליכא למיחש שמא ירבה בשבילו דחימום לאחד חימום למאה דבבת אחת מחממין לכן אמרינן דאדעתא דרובא מחממי אכן מדברי הרא"ש סוף פ' אין צדין שפסק דמותר ליקח פת או קמח שנטחן ביד עכו"ם ולא הוי מוקצה דכיון דהוי ביד נכרי גמרו והאפי' אינו אוסרו דבשביל נכרי הוא עכ"ל נראה שסובר דאפי' בתגר עכו"ם שעושה כדי למכור ג"כ מותר היכא דאיכא רוב נכרים והוא נגד משמעות הש"ס שכתבנו איברא הב"י בסימן שך"ה הקשה ג"כ על הרא"ש מהא דנכרי שהביא דורן לישראל מדבר שיש במינו מחובר דאף על גב דגמרו בידי אדם אפ"ה אסור ועיין בב"ח ושאר אחרונים מה שתירצו בזה ולע"ד נראה לתרץ דהא הרא"ש דקדק וכתב דלא הוי מוקצה דכיון דהוי גמרו ביד נכרי והאפי' אינו אסרו דבשביל רוב נכרים היא עכ"ל משא"כ התם נאסר ע"י מלאכת עכו"ם שעושה בשביל ישראל לכך נאסר מחמת מוקצה ממלאכת איסור והסכמת הש"ע ושאר אחרונים דלא כדברי הר"ש לכן פסק בש"ע א"ח סי' שך"ה סעי' ד' דאין לסמוך עליו אלא בשעת הדחק וע"ש וכן מסתבר כיון דמתוך סוגיא דשמעתין כמ"ש משמע לאסור כל שיש לחוש שמא הרבה בשבילו ועכ"פ הבו דלא לוסיף עלה דאף המתירין בשעת הדחק היינו דוקא גבי פת דאיכא לפעמים שעת הדחק ועל הלחם יחיה אדם משא"כ בשתיית הקאווי שחדש מקרוב באו לא מקרי שעת הדחק כלל ועוד יש לחלק ולהחמיר לפמ"ש התוספ' פ' כל כתבי שם בד"ה משתמש ישראל לאורה דבדברי' שהם קלים לעשות ואדם להוט אחריהם חיישינן טפי ע"ש וא"כ כה"ג יש לחוש ג"כ בקאווי שהוא קל לעשות והרגיל בכך ולהוט אחריו מאד מאד ודאי דאיכא למגזר טפי ומשום ה"ט פסק ג"כ בש"ע סי' שך"ה סעיף ה' איסור בליקט פירות אף למאן דמתיר בפת וע"ש בט"ז ס"ק ד' ו"ג מ"ש לענין פלטר העושה למכור ונהירא כד הוינא טליא מורכב על כתפי של אבא ורבותי הגאונים שמיחו במי שהיה רוצה להתיר לקנות קטנית קלוים במחבת עכו"ם בשבת שוב מצאתי בשירי הכנסת הגדול' שם בהגהותיו לטור ס"ק א' צוח ככרוכיא על מנהג רע ומר זה ומסיק שאפי' אם אינו ניכר שמרבה בשבילו אסור כיון שאפשר שירבה בשבילו ודרש כך ברבים ומן היום ההוא והלאה מי שיראת ה' נוגע בלבבו נמנעו לשתותו בשבת ובלא"ה מי שהוא ירא ה' אף בחול אינו הולך לביתם לשתות אף דאין בזה משום בישול עכו"ם יש שאר חששות בזה וכדאיתא ג"כ בהל' קטנות סי' ט' וז"ל אבל משום מושב לצים איכא ושומר נפשו ירחק מזה ועל מה שהקשה מ"ש בספרי חק יעקב סימן ת"צ ס"ק ב' מה שהשגתי על הט"ז האמת שלא העתקתי לשון הט"ז ממש ולכן לא כתבתי וז"ל כמנהג לשון הפוסקים כשמעתיקין הלשון ממש בלי שינוי כלל אבל כתבתי פשטה דלישנא כמבואר פשוט לכל מעיין בשכל השוה בלשון הט"ז ושאי אפשר להבין בשום אופן אחר אלא כמו שכתבתי שם ומה שמכ"ת רוצה להתנצל הוה הצלה שאינו מצויות אינו עולה על הדעת כלל וכלל והתשובה בזה אך למותר נ"ל ה"ק יעקב: