שו״ת שבות יעקב – חלק ג – שאלה קסו

שאלה קסוראובן ושמעון שנשתתפו יחד להתעסק יחד באיזה סחורה וכל מעות השותפות הוא של ראובן ומה שירוויחו ביחד ומהפסד לא נזכר כלום ועתה נמצא הפסד מרובה תוך השותפות כיצד יחלקו ההפסד ביניהם תשובה הנה מבואר בטור סימן קע"ו סעיף ז' כתב וז"ל וכתב הרמ"ה ז"ל ה"מ בגוף הממון שנשתתפו אבל להשתעבד לשלם מביתו ההפסד לא כגון אם נשתתפו זה מנה וזה מאתי' ונפסד הכל לא אמרי' שישלם בעל המנה לבעל מאתים חמשים מביתו עכ"ל וכ"כ בש"ע דברי הרמ"ה אלו בסתם דמשמ' דסתם כוותיי ובסי' צ"ג בטו' סעי' כ' ובש"ע שם סעי' י"ג סתם כדעת הרמב"ם פ"י מהל' שלוחין ושותפין דין ה' דאם ידוע מה שנפחת צריך לשלם מביתו וכבר הרגיש בסתירות אלו הכ"ג בהגהותיו לטור סי' צ"ג סעיף למ"ד ועיין בב"ח שמחלק בין אם הפחת מכח מ"ומ או שנאנס ע"י עכו"ם ומזה מיירו הרמ"ה וכן נראה מדקדוק לשון הרמ"ה ונ"ל דאף הרמ"ה לא קאמר אלא בנשתתפו תרווייהו במעות דאז יכולין לומר שלא יפסיד בעל המנה רק מה שהניח תוך השותפות אבל אם לא הניח כלום רק בשביל שמתעסק נוטל חצי הריווח ודאי כן הוא ג"כ לענין הפחת ואם יודע שמעון שנפחת כ"כ צריך לשלם החצי מביתו כנ"ל פשוט ולזה נוטה דעת הש"ך סימן קע"ג ס"ק ג' כדעת הב"ח וכן נ"ל הק' יעקב: שאלה קסח ראובן בא לב"ד לפסול שמעון לעדות שהעידו עליו הוא ואחר שגנב ליהודא ושמעון אמר שראובן עצמו הסיתו לעשות גניבה ליהודא ומביא עדים ע"ז אי שמעון נפסל ע"י עדות ראובן או לא:

תשובה הנה לא ידעתי איך עלה על דעתך להכשיר ראובן לעדות זו על זה נאמר כל הפוסל במומו פוסל אף דקי"ל אין שליח לדבר עבירה דדברי הרב ודברי תלמיד דברי מי שומעין ופטור מדיני אדם כדאיתא בח"מ סימן קפ"ב אבל מ"מ בדיני שמים חייב אפילו באמירה לבד שמתעהו את חבירו ועובר על לפני עור לא תתן מכשול וגדול עונש מסית לאו דוקא בע"ז אלא אפילו בשאר עבירות ועיין בתשובת חות יאיר סי' קס"ו מבואר דהוי עבירה דאורייתא אע"פ שפטור מדיני שמים בכל מסית אפילו בשאר עבירות ע"ש דבריו באריכות ומבואר בח"מ סימן ל"ד בעובר עבירה שאין בה מלקות פסול מדרבנן מיהא ואולי ידעת שעש' שמעון תשובה לכך עלה על דעתך להכשירו גם זה אינו דאם עשה תשובה לצאת ידי שמים צריך לומר שהחזיר מעות הגניבה לבעליו כי עבירות שבין אדם לחבירו אינו נמחל עד שירצה את חבירו וא"כ פשיטא שהוא פסול לעדות לומר ששמעון גנב כדי שיחזור הגניבה ויחזיר לו מה ששילם עבורו ואל תשיבנו מהא דאיתא בסוכה דף נ"א יצה"ר מסיתו לאדם בעה"ז ומעיד בו לעה"ב הרי דמסית מותר להעיד הנה לבד שאין למידין הלכה מדברי אגדה אלא דדין שלמעלה ועדות מלאך שאני ושאני ואין לפסול שמעון ע"פ הגדת עדות דראובן והוא פסול במומו עד שקבלו תשובה ואז שב ורפא לו נ"ל הק' יעקב שאלה קסט אחד שלקח סך חמשים חתיכות בגדים ואותן בגדים הם נקשרים בחבילות מסוחר ואין דרכם לפתחן כי ע"י הפתיחה נזוקים עד שיבאו הלוקחים ליקח אחת אל אחת שאז פותחין אותם ולקח משמעון הבגדים באמנה שיתן לו ריווח על כל חתיכה וחתיכה יותר ממה שנתן לסוחר חצי ר"ט וכשבא הלוקח למכור אותם מצא מום בשתי חתיכות רוצה לחזור לו אלו החתיכות ושמעון טוען כיון שמכר לו באמונה אין יכול לחזור בו ועוד אף אם יכול לחזור יחזור כל הבגדים:

תשובה הנה נראה פשוט אע"ג שנשא ונתן באמונה אפ"ה חוזר דלא מצינו בש"ס ופוסקים רק אין עליו אונאה אבל מום שהוא מקח טעו' חוזר דאל"כ ה"ל לאשמועינן יותר רבותא הנושא ונותן באמונה דאפילו במום אינו חוזר דגרע מאונאה דהרי שם יכול לחזור רק בכדי שיראה לתגר או לקרובו ומום לעולם חוזר וכן מצאתי ראיתי בתשובה מהרי"ט צהלון סימן כ"ה עם הסכמת מהר"מ גלאנטי יע"ש וכל זה דלא היה יכול להבחין זה בשעת המקח אבל אם היה יכול להבחינו אם יש בו מום או לא ולא הבחין כתב המ"מ פ' ט"ו מהל' מכירה דין ג' וז"ל ויש מי שכתב שאם היה שהלוקח יכול להבחין לאלתר כגון שיכולין לנסותו ולטועמו ולא הקפיד לעשות כן והמוכר מכר לו סתם אינו חוזר עכ"ל המ"מ והסמ"ע בסי' רל"ב ס"ק י' סתם דבריו לפסק הלכ' כאלו אין חולק בדבר אכן ראיתי בתשובת מהרא"ן חיים ח"א סי' מ' ד' ע' ובתשוב' מהרי"ט צהלין סי' ק"ה כתבו דהרי"ף פ' הזהב והרא"ש שם והרמב"ם דפסקו דלא אמרינן שנותנין זמן עד כדי שיראה לתגר או לקרובו אלא באונאה אבל במום לעולם חוזר ולא מהני אם שהה כדי להראות לתגר או לקרובו א"כ אף דיכול להבחינו לא אמרינן שמחל וחולקין אדעה זו שהביא המ"מ ולע"ד אין לחלק את השווין דאין כאן מחלוקת כלל כמשמעות הסמ"ע ושאר אחרונים גם במ"מ עצמו משמע שאין חולק בדבר דאל"כ לא הוי מביאו כלל כיון שהוא נגד כל הראשונים והחילוק דאם קודם גמר המקח היה יכול להבחינו וזה הפי' לאלתר שכ' המ"מ ולא הבחין ש"מ דמחלן אף אם יהי' בו מום זה אבל אם כבר גמור המקח ונתגלה בו מום אף אם אח"כ שתק זמן מה יכול לחזור בו והא דשתק לפי שלא הי' לו עוד צורך במקח ההוא וכיון שיודע שיש לו עוד שהות לחזור כל אימת שיצטרך לדבר לכן כל זמן שלא השתמיש במקח לא הוי מחילה אבל אם השתמש במקח אי חיישינן דמחל כיון דכאן לא השתמש במקח יכול לחזור בו כשנתגלה לו המום אבל המוכר הרשות בידו לומר החזיר לי הכל כיון שבמקח אחד קנו כולם ועיין בש"ע סי' רל"ב סעיף ד' כנ"ל הק' יעקב: