שו״ת שבות יעקב – חלק ג – שאלה קסה

שאלה קסה מדיין מומחה איך יש לנהוג בדין מצרנות לענין שכירות ומשכנתה כי יש חילוק דעות בין הפוסקי' והוא דבר מצוי בכל עת ממש איך יש לדון:

תשובה הנה שאלת ממני דבר גדול וחלילה לי להכניס ראשי בין ההרים הגדולים הרמים להכריע ביניהם פן ירוץ את גלגלתי ואין אני כדאי במקום שגדולי ראשונים ואחרונים מחולקים בזה ומידי ספיקא דרבוותא לא נפקא ומ"מ אכתוב לך הדרך אשר בררתי לעצמי לפי הכרעת האחרונים בספיקא דדין מצרנות וזהו כל פרטי דינים שאפשר בענין דין זה למצרן שלקח ובאו השוכר לסלקו אין יכול לסלקו כי אין ספק מוציא מידי ודאי מצרן אלא אפי' אם לקח א' שאין מצרן כלל ג"כ אין השוכר יכול לסלקו שיוכל הלוקח לומר קים לי דאין בשכירו' דין מצרנו' כלל אכן אם מתחלה כשרוצה למכור בא הלוקח והשוכ' השוכר קודם כיון שאין ללוקח שום דין מצרן כלל וכשהשוכר והמצרן באין יחד לקנות המצרן קוד' שהוא ודאי ואם קדים השוכר וקנאו אין המצרן יוכל לסלקו כי יוכל לומר קים לי בשכירו' דין מצרנית ומ"מ יוכל להשביע שלא עשה כן משום רמאות שהשכיר לזה כדי להוציא מיד בן המצר ואם המשכיר רוצה להשכיר אחר זמנו של ראשון לאחר אין השוכר הראשון יכול להכריחו להשכיר לו דוקא כיון שגוף הקרקע נשאר למוכר יוכל לומר שניחא ליה להשכיר לאחר ולא לזה שהשני ישגיח יותר על קרקע זו ואדם יוכל לעשו' בשלו מה שירצה אם כלה זמן שכירות הראשון אם לא שהתנה בפירוש תוך שטר שכירות או בפני עדים שיהי' לשוכר הראשון דין קדימה לזמן מה כנ"ל ושותף בגוף הקרקע לא יוכל לסלק האשה אם כבר קנתה כמבואר בתשובת הראנ"ח סימן י"ט שכן הוא דעת הריב"ש והובא בש"כ בח"מ ע"ש וכ"פ בחידושי מהרש"ך פ' המקבל ויוכל הלוקח לומ' קים לי וכן בכל ספיקא דדינא וכן עשינו הלכה למעשה ובעל משכנא עדיף כשותף ואין יוכל לסלקו מ"מ אם באים שניהם יחד השותף קודם ועדיף שיש לו חלק בגוף הקרקע וכן איש ואשה שיש להם בית ומת האשה קודמת ליטול ביתה בפרעון חוב כתובתה כולה או מקצתה שהיא מקרי בעלים ראשונים כל זה נ"ל ברור והסכימו עמי בית דיני לדינא ואם שגיתי אתי תלין ואם לפניך יערב הרשות בידך לרחק או לקרב וה' יצילך משגיאה וערבוב וכמו שהדין לענין שכירו' כן דין לענין המשכנת' כנ"ל הק' יעק' שאלה קסו מוכרי סוסים שעשו שותפות יחד והניחו מעות יחד לתוך כיס אחד לנסוע קצת מהם למקום אחר לגמור המו"מ ואחר זה נתאספו איזה משותפין יחד ושלח לאחד מהם ע"י שליח חלק מעותיו כי אמרו לו שעמדו על החקירה שאי אפשר כלל לעשות המו"מ שנשתתפו עליו והשותף לא רצה לקבל מעותיו לפי שחשד אותם ששקר ענה בו כאשר היה באמת שקודם שהחזיר השליח שליחתו שלא רצה לקבל מעותיו נסעו מהם מקצת משותפים על המו"מ שנשתתפו עליו ולא נעשה כלל המו"מ והפסידו הוצאות הרבה ובקשו משותף זה שלא רצה לקבל מעותיו שיהיה לו חלק בהפסד הוצאות והלה טוען כיון ששקרו בו זה גרם שהפסיד המו"מ ואינו צריך לשלם הוצאתם ושאל השואל מה דינו:

תשובה אלמלא בא דין זה לפני הייתי דן אותם המשותפים להפסיד כל ההפסד מכיסם דהא מבואר בח"מ סימן קע"ו דשותף ששינה יש לו לחבירו חלק בריוח ולא בהפסד וכן אם עשה סחורה בנבלות וטריפות ההפסד לבד כיון שעשה באיסו' כמבוא' בח"מ סי' קפ"ב ובש"ע סי' ס"ק י"ב ובנדון זה ג"כ עשו איסור לשנות דיבורם ושותפות שעשו בענין השותפי' וקיימא בלטותא דרבנן מי שפרע וכו' כדאי היו לחוב בעצמן להפסיד לטובתא הוא לגבייהו דלשקלו למטרפסיא בהאי עלמא נמצא דשותף הזה פטור מהפסד והכי דיינין להו ולכל דכוותייהו נ"ל הק' יעקב: