שו״ת שבות יעקב – חלק ג – שאלה קמט

שאלה קמט ראובן תבע לשמעון שהוא ולוי מסר לו שלישית על תנאי ועכשיו הוא הזמן שיחזור לו השלישית ופסקנו בב"ד כדינו שלא יחזור השלישית עד שישלח ג"כ אחר לוי ויעיד בפניהם ענין השלישית שמא יפול ביניהם מחלוקת ואם יוצא השלישית מתחת ידו לא יהא נאמן אלא כעד אחד כמבואר בש"ע סימן כ"ו סעיף ג' אחר זמן עבר שמעון ונתן השלישות לראובן נגד רצון לוי ולוי תבע אותו לראובן ורוצה לחזור השלישות ליד שמעון אם שמעון חזר לנאמנתו או לא:

תשובה אף דלכאורה דין זה מבואר לפנינו להדיא בש"כ סימן נ"ו תוך ס"ק כ' כתב וז"ל ונראה דאם רוצה זה שנותן לו השלישות לחזור השליש' לשליש כדי שיעיד לאו נוגע בעדות וכמ"ש הטור בסי' ל"ז ובסימן ק"מ בשם הר"ר יונה גבי שכירות וכ"פ המחבר בסימן ל"ז סעיף י"ב ואף ליש מי שחולק שם שהביא המחבר בסימן ק"מ סעיף ט' והוא הרשב"א י"ל דמודה כאן שהיה שליש ביניהם מתחלה והימנוה מתחלה א"כ עכשיו שמחזיר לו הדר להימנותי' עכ"ל עיין עוד שם שמאריך בזה ומביא ראיות לדבריו מחידושי רשב"א ממסכת גיטין הרי מדכתב הדר להימנותיה משמע דנאמן כתרי כמו שהי' בתחלה קודם שהוציא השלישות מידו ולע"ד נראה שזה ודאי אינו דהא מדמה לשכירות ושם ודאי אינו נאמן רק כעד א' גם כאן לא נאמנהו יותר כיון שהוציא השלישות מתחת ידו איבד נאמנותו החזקה ומדברי חדושי הרשב"א עצמו שם בגיטין דף ס"ד משמע כן שהרי כשהשיג שם על הראב"ד מדכתב בלשון שלילה על הראב"ד ואם כדבריו שליש דעלמא אע"פ שאין שלישתו יוצא מתחת ידו יהא נאמן לזכות מי שנתן בידו דאי בעי מהדר ליה בידיה עכ"ל הרשב"א הרי להדיא מתוך דבריו דפשוט ליה כל שהוציא מתחת ידו השלישות איבד נאמנותו וכן משמעות כל הפוסקים דכתבו ומסקינן דאין ליתן השלישות אלא בב"ד לפרש לפניהם ענין השלישו' וכו' כמבוא' בש"ע אכתי תקשה כיון שיכול לחזור השלישו' לידו להיו' נאמן כבראשונ' מה הועילו חכמים בתקנתם אם יעשה השליש קנוניא עם א' מהמשלישים שיתן לו בטחון שכשירצה יחזור השלישות לידו ויהא נאמן אלא ודאי כל כה"ג אבדו לנאמנותו כיון שהוציא השלישות מתחת ידו ואולי כוונת הש"ך איהו דחיק ומוקי נפשיה דמ"ש חוזר להמנותיה היינו בעד אחד לפטור או לחייבו ולא שיהא נאמן כשנים כבתחלה וכן מבואר להדיא מתוך דברי הש"ך עצמו שם ס"ק ל"ד בדפוס פפ"ד הסמ"ע עם הש"ך בדף פ"ד ע"ג וע"ב שכתב וז"ל וכל שהשליש מסר דבר ליד ב"ד או ליד אפטרופס בסתם נאמן בכל מה שיאמר אח"כ שהרי כשבא לב"ד או לאפטרופס מוכרחים הב"ד או אפטרופס ליתן לו מה שמסר להם בסתם וא"כ נאמן הוא כאלו השלישות יוצא תחת ידו מעיקרא שהרי יכול עכשיו ליתן למי שירצה ואע"ג דלית ליה השתא מיגו דהוי מיגו למפרע מ"מ שליש נאמן אף במיגו כי האי וכמו שהוכחתי לעיל מן התוס' והרא"ש והנ"י ושאר הרבה פוסקים אבל כשאין שלישתו יוצא מתחת ידו שמסרו לבעל דבר עצמו אינו אלא כשאר אדם ולא מקרי תו שליש כלל כך נ"ל לפע"ד ברור עכ"ל הש"כ גם בסימני' וכללי' שבסוף סימן נ"ו בקיצור דינו שלי' של הש"ך סיים וז"ל מה אם זה שניתן לו השלישות רוצה להחזיר השלישות להשליש כדי שיעיד יוכל להעיד ואינו נוגע בעדות וי"א דה"ה כשפוטרו משבועה מועיל להיות עד הרי מבואר כוונתו דאין נאמן רק כע"א ובנדון שלפנינו שהמרה נגד דעת הב"ד יש כח ביד הב"ד לפסלו לגמרי בעדות זו כדי שלא יזידון עוד להמרות פי ב"ד הק' יעקב: