שו״ת שבות יעקב – חלק ג – שאלה קמז

שאלה קמז שני עדים שחתמו השטר ובאו עדים על אחד מהם שהרג נפש בשוגג לפסול אותו לעדות ובעל השטר מביא עדים שעשה תשובה על זה קודם שחתם השטר אם הוא כשר או לא:

תשובה הנה טרם אשיב על גוף השאלה צריך אני לידע מהיכי תיתי עלתה בדעתך שמי שהרג שוגג פסול לעדות כי לע"ד נראה פשוט דכשר לכל עדות אף קודם שעשה תשובה אולי ראית מה דאית' סימן נ"ג סעיף ב' בהג"ה שכתב וז"ל למי שעבר עבירה בשוגג כגון שהרג הנפש בשוגג וחזר בתשובה מותר להיות ש"ץ עכ"ל משמע אבל לא עביד תשובה פסול להיות ש"ץ ומשם למדת גם לעניין עדות דפסול וזה אינו דבש"ץ צריך להיות פרקו נאה משא"כ לענין עדות צריך דוקא במזיד שנקרא רשע וכ"כ הרמב"ם פ' יו"ד מהל' עדות דדוקא שעבר עבירה במזיד שחייב מלקות או מיתה או רשע דחמס וכה"ג יע"ש וכן מבואר בטח"מ סימן ל"ז אבל מי שבא שגגת מעשה לידו כשר לעדות דלא מקרי רשע כיון דבשוגג בא מעשה לידו ואולי יצא לך ממה דאיתא בש"ס פ"ב דמכות דף יו"ד ע"ב ר' שמעון בן לקיש פתח פתחא להאי פרשתא מהכא ואשר לא צדה והאלהים אנה לידו כאשר יאמר משל הקדמוני מרשעים יצא הרשע במה הכתוב מדבר בשני בני אדם שהרגו את הנפש אחד הרג בשוגג ואחד הרג במזיד לזה אין עדים ולזה אין עדים וכו' ופירש"י שם ע"י שהיו שניהם רשעים ההורג והנהרג ההורג חייב גלות ואין עד בדבר וכו' הרי דגם ההורג בשגגה מקרי רשע מזה אין ראיה כלל דהוא דרש בעלמא ואין למידין הלכה מדברי אגדה ולהדיא מוכח שם בש"ס דההורג בשגגה לא מקרי רשע כלל כדאיתא שם בפ"ק דמכות דף ה' ע"ב חייבי מלקות מנין ת"ל רשע רשע חייב גלות מנין אתי' רוצח ע"ש בפרש"י הרי להדיא בשוגג לא מקרי רשע דאל"כ ה"ל למילף הכל מרשע רשע וק"ל ובר מן כל דין הרי מבואר להדיא במתני' פ"ב דמכות דף י"א ע"ב במתני' דרוצח שגלה לעיר מקלטו אין יוצא משם לעולם לא לעדות מצוה ולא לעדות ממון ולא לעדות נפשות הרי להדי' דכשר לכל עדות אם לא שהורג נפש במזיד דאז פסול לכל עדות ובזה מתורץ ומיושב היטב מ"ש רמ"א בש"ע סימן ל"ג סעיף ט"ז בהג"ה קרוב נרצח יכולין להעיד על הרוצח ע"כ ולכאורה קשה דהא דין מיתה וגלות אינו נוהג בינינו לאיזה ענין כתב הרב כן ובזה הרגיש שם הסמ"ע סס"ק ך"ה ומדחיק בזה ובאמת לא קשה מידי דאתי לאשמעינן דאם הרג במזיד ועשה תשובה כפי ששם עליו הב"ד הוא כשר לעדות וכדעת הר"ן הובא דבריו בסמ"ע סימן ל"ד ס"ק ע"א דכיון שהעידו עליו שעשה תשובה קודם שחתם איגלאי מילתא למפרע דכשר היה וכן העלה הש"כ שם ס"ק ל"ד וכן עיקר להלכה וכן האריך שם בסימן מ"ו סעיף ך"ו ע"ש ונראה דגם דעת הסמ"ע כן הוא להלכה דהרי צריכין אנו לתרץ דשם בסימן ל"ז ס"ק ע"א הניח הדבר בצ"ע מכח דברי הר"ן ובסימן מ"ו ס"ק ס"ד פסק בפשיטות דלא כהר"ן שלא נתכשר אלא משעה שהעידו עליו אלא צ"ל שם בסימן ל"ז שקאי שכבר חתם על השטר לא פסלינן דיעבד מה"ט דר"ן מם שאין כן בסי' מ"ו סעיף ך"ז הכריע דלא יחתמו לכתחלה עמו ודוק שהוא נכון נ"ל הק' יעקב: