שו״ת שבות יעקב – חלק ג – שאלה קכג

שאלה קכג אחד שהשיא בתו ונתן שטח"ז הנכתב כמנהג פה ק"ק מיץ שכותבין בזה"ל שמשעבד לה וליוצא חלציה דוקא ולא ליורשיה וכן כל נוסח שטח"ז בכל מקום שכתב ולי"ח כתב כן תיבת דוקא ולא ליורשיה ומתה הבת והניחה אחריה ז"ק ואח"כ מת הזרע בחיי אביו זקנו ואח"כ מת חמיו אבי זקינו של הזרע ובא חתנו ליטול חלקו ירושה בכח שטח"ז מכח הזרע שזרעו ירש את אמו והוא יורש אותו ונשאלתי מה דינו:

תשובה שורש עיקר מטרין של דין זה נובע מתשובת מהרי"ו בדינם והלכות סי' ט"ז שכתב וז"ל שטר ירושה שכתב בה ואם תלך בתי לעולמה בלי ז"ק החוב בטל וכן אם הבת תמות בחיי אביה והניחה ז"ק ואח"כ מת הזרע קיימא בחיי אבי הבת ואח"כ מת אבי הבת נראה שבעל הבת יורש זרעו וצריכן לשלם לו החוב אע"ג דאומדנא דעתו הוא שאבי הבת לא היתה כוונתו אלא על בתו או זרעה מ"מ כיון שהוד' שחייב לבת לא אמרינן אהודאה אומדן דעתו וכן משמע בירושלמי פ' מי שמת גבי שכיב מרע שהודה ועמד אינו חוזר מה"ט עכ"ל מהרי"ו ובאמ' יגעתי ולא מצאתי כן מזה בירושלמי כלל אך בש"ס דידן פ' מי שמת דף קמ"ט ע"א איתא כן בש"מ שהודה לפי פי' התו' והסכמת הפוסקי' כמבואר בטח"מ סי' ר"ן ומבואר שם אפי' ידענו שלא חייב לו מעול' אפ"ה אמרינן דמש"ה הוציא מתנתו בלשון הודאה כדי שלא יוכל לחזור בו וה"ה כאן מהני לשון הודאה שהבעל יורש את זרעו ובש"ע סי' צ' סעי' א' פסק להאי דמהרי"ו וכתב שם הב"ש בס"ק ד' וז"ל ומיהו קשה הנדוני' דקי"ל אפי' נתן שט"ח בלשון הודאה וחיוב ומתה בתו א"צ לשלם משום אומדנא דכוונתו היה שתהנה בתו כמ"ש בסי' נ"ב ולמה לא אמרינן כאן ג"כ אומדנא עכ"ל גם בנחלת שבעה סי' כ"ח סעי' ד' ס"ק ב' הרגיש בקושי' זו ומדחיק לחלק ע"ש ובתשובת חינוך בית יהודא סי' קל"ג וביקש לדחות כל דין זה דמהרי"ו בשביל קושיא זו ובודה דברים מלבו שלא עלה על שום פוסק שהיה רק רשימה ממהרי"ו ע"ש דבריו בדוחק באורך ותמה תמה אקרא איך מלאו לבו להשיג על דברי רמ"א שנמשך אחר דברי מהרי"ו בלי ראי' מספקת וכל גדולי אחרוני' תפסו כן לפסק הלכ' החלקת מחוקק בא"ה סי' צ' ס"ק ב' פסק כמהרי"ו וסיים ע"כ נראה דטוב לכתו' אם תמות בתי בלא ז"ק אחר מיתתי וכו' ואז צריך שיהא הזרע קיים אחר מיתת האב וכן ראיתי נוהגין לכתוב עתה וכ"כ הב"ש שם גם בתשובת צ"צ סי' צ"ו כתב בשביל זה שיש לכתוב בנוסח זה וז"ל ואם בשעת מיתתו ח"ו אין בתי הנ"ל ולא זרעה קיימן אזי חוב זה ושטר זה בטל מעיקרא כי ע"ד כן וע"מ כן נמסר הממון בידו עכ"ל גם בתיקוני שטרות דפוס קראקא כתב נוסח כזה להציל מדיני דמהרי"ו ש"מ דכל שלא נכתב כן דיני דמהרי"ו אמת ובנ"ש השיג על תיקוני שטרות בזה ולא דק דודאי טוב לכתוב כן כהסכמת האחרונים כדי להציל מדין דמהרי"ו ורמ"א והוא זריזות ונשכר שלא לעזוב לאחרים חילם וראוי לכתוב כך והוא ברור ועל עיקר הקושי' שהקשו האחרונים על האי דינא דמ"ש בשט"ח בנדונית חתנים אף שכתב בלשון הודאה אפ"ה אם מתה א"צ לשלם לו אפי' הניח' בנים נ"ל דלא קשה מידי והוא חילוק נכון ומסתבר בר דדוקא בשטח"ז שמחייב עצמו ברצונו הטוב לבתו אם יהי' כוונתו ע"פ האומד דדוקא ליתן לזרעו קיימא אחר מיתתו ולא ליורשיו הוי ליה למכתב כן בפירש כפי התקון שתקנו האחרוני' ומדלא כתב הכי איהו אפסיד אנפשיה ע"י כן ראינו שלא ירד לדקדק בכך אבל בנדוניית חתנים שעל פי הרוב מחייב אבי הכלה ליתן הנדוניא מיד בשעת החופ' כפי שפסק בשעת השידוכין כדי שיתפרנס בהם הזוג אלא שחתן מתחסד לפעמים עם חמיו להרחיב לו זמן שישלם לו איזה סך לזמן מה ואם יכתוב בפירוש לבתו הקיימת דוקא לא ירצה החתן להרחיב לו שום זמן ויחזור מהשידוכין לגמרי עד שיתן לו כל מה שפסק לכן כדי שלא יבא לידי ביטול שידוכין כתבו סתם וסומכין על האומדנא כל זה נ"ל ברור וזכינו לדין דכל שכתב להדיא בשטח"ז כנוסח תיקון שטרו' של האחרונים או לפי הנוסח של ק"ק מיץ אין לבעל שום טענה בירושת חמיו כיון שאין כאן ז"ק כיון שכתב כן בשטר והאומדנא מסייע לזה והוא ברור והמפקפק בזה אינו אלא מן המתמיהין ועיין בת"ה סימן ש"נ נ"ל הק' יעקב: