שו״ת שבות יעקב – חלק ג – שאלה קכד

שאלה קכד אחד שמת והיה עליו כתובת אשתו ותוספת ושאר בע"ח הרבה ולא הגיעו נכסיו לפרוע כולם ואחר כך מתה אשתו בלי השבעת כתובה והיורשים באו בכח כתובת אמם לתבוע פרעון כתובה ותוספת' ובע"ח טוענין כיון שלא עשתה שבועת כתובה אין להם שום טענה מחמת כתובתה מה דינם:

תשובה הנה דין זה פשוט וערוך לפנינו בש"ע בא"ה סי' צ"ו סעיף א' דאם מתה קודם שנשבעת אין יורשיה יורשין כתובתה שאין אדם מוריש שבועה לבניו אף שראינו בתשובת שארית יוסף סי' ל"ד פסק כה"ג דהדין עם האשה כי היורשין יכולים לומר לא חפצתי בשבועה של אמנו ע"ש דבריו באריכות אף דלכאורה צריכה לישבע לבע"ח המאוחרין מ"מ כבר מבואר בתשובת הריב"ש סי' תפ"ג שאין אומרין אין אדם מוריש שבועה לבניו אלא בשבועת התורה או בשבועת המשנה ולא בשבועת היסת וכן בכנסת גדולה לח"מ סי' ק"ח בהגהותיו לב"י סוף סעי' צ"ב יע"ש גם בתשובת פנים מאירות סי' נ"א ראיתי שמאריך בשאלה כזו ממש והאריך שם אבל כל זה האריכות בזה הוא שלא לצורך כי כבר ביררו וליבנו כל זה ראשוני' ואחרונים לתרץ דברי הרא"ש והטור בטח"מ סי' פ"ד וק"ח דסתרי אהדדי כאשר האריך הסמ"ע בסי' ק"ח ס"ק ל' ולא מצא ישוב נכון לחלק וכ"כ הש"כ בח"מ סי' פ"ד ס"ק י"א וכתב וז"ל ויותר טוב ונכון שישארו דברי הרא"ש והמחבר בקושי' משנמציא סברות זאת שאינם אליבא דהלכת' עכ"ל וכן מסיק הפנים מאירות עצמו שם בתשובה ע"ש גם שאר אחרוני' מחולקים בדינם אלו עיין בכ"ג סי' ק"ח סעי' צ' עד סעי' צ"ג מאריך ג"כ בחילוקים אלו ע"ש ולענין נדון שלפנינו לענין גביות' כתובת' נגד הבע"ח ראיתי בתשוב' גדול שבאחרוני' בתשוב' דרכי נועם חלק א"ה סי' כ"ה האריך ג"כ בדין זו וכתב דהוי ספיקא דדינה ואין להוציא מיד מוחזק והיכי דאין כאן מוחזק ראוי והגון לעשות כעין פשרה ויחלוק יורשי אשה עם יורשי בעל ע"ש גם בתשובת מהר"ש לוי ח"ב סי' ל"ז מסיק ול"נ שלא להיות כדיני דחצצתא נ"ל להורות כהלכה דנדוניא שהיא הכניסו לו דהוית כבע"ח דעלמא יורשיה נוטלים אף שלא נשבעה ולא חיישינן לצררי כיון שמת תוך זמנה כי לא נתנה כתובתה לגבות מחיים וכה"ג כתבו התוס' להדיא בגיטין דף ל"ד ע"ב ד"ה אין אלמנה נפרעת משא"כ תוס' כתובתה אין להגבות ליורשי' כיון שלא נשבעת וכן מסיק בספר חוסן ישועות לא"ה סי' צ"ו וכן נ"ל עיקר שזה הוא פשרה ע"פ הדין וקרוב לזה מצאתי בסוף ספר מסגרת השלחן בתקנות ד' ארצות פולין בענין הבורחים שאשתו בנדוניתה קודם לכל בע"ח יע"ש וזה הוא מלתא דמסתבר וכן הסכים עמי בי דינא ועשינו כן להלכה למעשה כנ"ל הק' יעקב שאלה קכה ראובן שיש לאשתו שטח"ז על אביה שמעון כנהוג וגם אביה חייב להזוג סך מה בשטר וקודם מותו תפס חותנו משל חמיו מעות ומטלטלין של חמיו ורוצה להחזיק במטלטלין ומעות שתפס בעד שטח"ז של אשתו ולפרוע שט"ח שיש לו מקרקע והבני' זכרי' רוצי' לפרוע השטח"ז ממטלטלין ומעות שתפס ממילא שוב אין לגבו' שטח"ז שלו מקרק' דהרי התנאי מפור' בכל שטח"ז חוץ מקרקעו' וספרי' ושאל השואל מה דינו תשובה לכאורה היו נראה דאין זה צריך לפני' שהרי פשוט וערוך לפנינו בספר ב"ש בא"ה סי' קי"ג על מה שכ' בש"ע שם בהג"ה ואם הי' בכאן בע"ח והבני' אומרים לסל' אותן בקרקעו' והבנו' אומרי' לסל' אותן במטלטלין כדי שישארו להם הקרקעות ליתומים ויטלו מהם עישור נכסים הדין עם הבנים ונ"ל ה"ה לענין שטח"ז הנוהג ביננו שאין הבנות נוטלת חלק בקרקעות אם הי' כאן בע"ח הרשות ביד הבנים לסלק אותן במטלטלין כדי שישאר להם קרקעות ולא יהי' לבנות חלק בהם עכ"ל הגהות רמ"א וכתב שם הב"ש במהדורא בתרא ס"ק י"א וז"ל ונ"ל ה"ה לענין שטח"ז ואם המטלטלין בידו כגון שחייב לחמיו ז"ל דאין היורשין יכולין לגבו' ממנו ולשל' לבע"ח ולהפסיד אותו כי הוא יכול לומר להיפך שהוא תופס לחובו המטלטלין והם ישלמו עכ"ל הב"ש שם הרי להדיא הדין עם ראובן כיון דתפס ואם יאמר האומר דמנלן לבעל ב"ש לפסוק כן בלי ראיה כלל לדבריו הם רק דברי נבואה ומנלן לפסוק כן לגרוע כח הירושה דאורייתא אי משום הא לא תברא דנ"ל דדבריו בזה המה לקוחים מדברי הד"מ שם שכתב וז"ל אחר שכתב דברי מוהר"ם שבמרדכי לענין עישור נכסים כתב וז"ל ונ"ל דיש ללמוד מכאן לענין השטח"ז הנוהגין בו האידנא ליתן לבנות לבדו ממקרקעי וספרים דיש לבנים רשות לסלק כל החובות או כתובת אשה עם מטלטלין כדי להשאיר קרקעות לפניהם ולהפקיע מהם זכות הבנות ואין לסלק דסתם שעבוד כתובה וב"ח על הקרקעות לכן מצי לסלקו בקרקעות לענין עישור נכסים וכדמשמע קצת לשון מוהר"ם דאסמכתייהו על הקרקעות אבל במטלטלין לא מצי לסלקינהו זה אינו דאסמכתא דקאמר מוהר"ם אף על קרקע אבל הרשות ביד יתומים לסלק אותן במטלטלין כמו שאביהם הוי מסלק אותו בזוזי ולכן נראה דהנכסים בחזקת הבנים קיימו ויד בעל השטר על התחתונה כנ"ל עכ"ל הד"מ ומדכתב דהנכסים בחזקת יתמי קיימי ויד בעל השטר ידו על התחתונה ומבואר להדיא בח"מ סימן מ"ב סעיף ח' בש"ע דהיכי דתפס בעל השטר ידו על העליונה ומה"ט פסק שפיר הב"ש שנמשך אחר דברי הד"מ אבל באמת אחר העיון קשה לפ"ז לדידן שכותבין בכל שטח"ז לפי התקון שטרות הנזכר בספר נ"ש דיד בעל השטר על העליונה א"כ יתבטל ירושה דאורייתא ע"פ הרוב רובא ככולו דחייבי' כתובת אשה ושארי חובו' שיאמרו הבנות שתשלם מקרקעות וספרים והם יקחו חלק מטלטלין ונמצא תקנות חכמים שתקנו לכתוב בשטח"ז חוץ מקרקעות וספרי' ותקנון כן משום הסבת נחלה כמבואר שם בנ"ש יהי' בטל לגמרי כיון שכותבין בשטח"ז שיהא ידו על העליונה אלא ודאי דאין צורך לכל זה כיון שהתנה בפירוש חוץ מקרקעות וספרים כל תנאי שבממון קיים שכותבין כן שלא לגרוע כלל כח היורשים דאורייתא לענין ספרים וקרקעות גם הבת לא יכולה לומר קיים לי כב"ש בזה כיון שהוא נגד משמעות התנאי כל זה ברור וכן הכרעתי להלכה ולמעשה כנ"ל הק' יעקב.