שו״ת שבות יעקב – חלק ג – שאלה קכא

שאלה קכא נפל לי כמה ספיקות בענין תקנת שום בחזרה שנה ראשונה ושניה וזה יצא ראשונה ע"ד סילוק אלמנה בשנה ראשונה או שניה שנוטלת בראש מה שהכניסה לו אם בשעת החופה חלקו המעשר כמנהגם במדינה אם מנכין בשעת החזרה מנדוניית' המעשר שלקחו הימנו או לא וכן להיפך כשמת האשה תוך שני חזרה שצריכין לחזור לאבי האשה הנדוני' אי מנכין מעות מעשר או לא ומי שיש לו שטר נדוני' על חמיו וכתב בה לכל המביא מה דינו ועוד מסופק לי אחד שנתן לחתנו במתנת נדוני' מקום בבה"כ של נשים על תנאי שלא ישתמש כלל באותו מקום כל ימי חיי אשתו שהיא חמותו וגוף המקום יהי' שלו מהיום למכור ולהשכי' ולנחול וליתן במתנה אבל הפירות לא ישתמש בו כל ימי חיי אשתו ומתה בתו בחיי אשתו ואח"כ מתה חמותו ובקש להחזיק ולהשתמש והיורשי' טוענין שלא זכה במקו' כיון שבא במתנ' נדוני' ולא נהנ' בו אשתו הוי כנדוני' דמטלטלין שלא גבה עדיין שאין לה בה זכיה אפי' היה לו בנים ממנה כמבואר בא"ה סימן נ"ב בכן יורינו מ"ו מה דינו.

תשובה הנה ראיתי שאלתך ואשיב על ראשון ע"ד סילוק אלמנה נ"ל פשוט דאין מנכין לה כלום ממה שחלקו המעשר מנדוניית' שהכניתה לו כי המעשר מדינא הוא מוטל על החתן וכל החזקת טובה הוא שלו וכמ"ש בנ"ש סימן ח' ריש סעיף ז' יע"ש וכיון שכל הקרן שלו מה שנותן לו אביו וחמיו אע"ג אח"כ כשמת הוא צריך להחזיר הנדוני' מ"מ אין לנו אלא שעתו דמיד שמקבל הנדן החיוב מוטל עליו ליתן ולחלק המעשר אף כשמת צרי' להחזיר הנדוני' בשלימות הלא גם במעשר של מו"מ ג"כ דינא הכי אם הרויח מאה מנה ונתן מעשר ממנו ואח"כ מפסיד דבר מה שאין משלימן על מה שכבר נתן והפריש וכמ"ש בתשובתי ש"י ח"ב סימן פ"ו אכן אם עדיין יש כאן מעות מעשר מה שהניח בעלה אחריו ממעות נדוני' זו אין יורשיו מחוייבם לחלוק עוד כיון שצריכין להחזיר כל הנדן והוא פשוט ומה"ט שהחיוב מוטל על החתן נ"ל נתפשט המנהג בענין הוספות שליש על כתובתה מוסיפין גם לה ג"כ על חלק המעשר וכן משמעות לשון רוב התנאים אחרונים ואף שמצאתי ראיתי בספר בית שמואל סוף סימן נ"ב כתב וז"ל ומעשר שסילק מן הסך נדן נראה דמנכה ג"כ עכ"ל זה קאי שם אהיכא שמת אשתו שזה נכלל מה שכותבין בתנאים אחרונים שאם תעדר ח"ו האשה בשנה ראשונה אחר החופה בלי ז"ק מבעלה אז יחזור כ' פלוני ליורשיה כל מה שהכניסה בניכוי הוצאת כסדרן עכ"ל אם כן הוצאת גם כן כסדרן המעשר בכלל ומנכה ליורשי' אם לא שברור הדבר שהרוויח כל כך כדי המעשר אז אפשר לומר דמעשר גרם כי עשר בשביל שתעשר אזי אפשר דאינה מנכה לה ויש לילך אחר המנהג או לפשר הדבר ואמת ושלום תשפוטו ועל השניות מד"ס מי שיש לו שטר נדוני' וכו' סתמת דבריך מאוד ונראה דשאלתך אם מכר הבעל השטר לאחר מה דינו נ"ל פשוט דא"צ לשלם לו ללוקח דלא עדיף מגברא דאתי מחמתו רק המוכר צריך לשלם ללוקח מה שנתן בעדו ותדע שכן הוא דאל"כ מה יועיל תקנת חכמים דחוב נדוני' א"צ לשלם לחותנו הלא ימכור אותו לאחרים כדי שיגבה אותו אף שבב"ש דכתב היכי שיש שטר על חמיו מוציאין הימנו משום דהוי ס"ס ע"ש יחיד הוא בדבר זה נגד כל האחרונים כי כבר כתבתי בספרי ש"י ח"ב בדיני כללי קים לי סעיף וי"ו שאינו כן דעת כל האחרונים אלא אף בס"ס אין מוציאין והפוסקים עצמן שפסקו כן חזרו בו ומ"ש עוד בב"ש בשם הט"ז אם נתן ממרני כנהוג במדינת פולין דאין כותבין כלל מי הוא המלוה צריך לשלם משום דמיד שיצא הממרא מתחת ידו הוא חייב לשלם למי שמוציאו וכן הדין פה מיץ אם כותבין כתב חילוף שקורין בלשון צרפת אפורטער מ"מ יכול להשביע אותו או הלוקח שלא לקח ממנו הכתב אחר מות אשתו דאז כבר נפטר חמיו ממנו אבל כתב חילוף על אורדר שנזכר שם הלוה אפילו מכרו לאחר אין יכול לגבות דלא עדיף מגברא דאתי מחמתו וכן עשינו כמה פעמים הלכה למעשה בב"ד היפה ועל השלישית במתנת נדוניא המקום נ"ל פשוט וא"צ לפנים דאין בטענת היורשים כלום דהא דבעינן ע"מ שתהנה בתו היינו דוקא במטלטלין דלא זכה בה הבעל מעולם אבל בקרקע שזכה בו בגופו מיד שעשה שטר לקנין מתנה כי הקרקע נקנה בכסף ובשטר ובחזקה מיד שנתן לו השטר קנה גופו מהיום וזכה בפירות לאחר מיתה ויכול למכור לאחרים מיד באופן זה ולא דמי לשט"ח שג"כ יוכל למכור מ"מ אין גוף השט"ח נמכר ומה"ט מבואר בח"מ סימן ס"ו דשט"ח שמכרו וחזרו ומחלו מחל משא"כ כאן כבר יש לבתו הנאה שיוכל הבעל למכור המקום וזה הנאתה וכל זה משמע ומבואר במרדכי ריש פ' יש נוחלין ע"ש ובא"ה סימן צ' כנ"ל הקטן יעקב שאלה קכב שאלתני עוד בענין החזרה אם הבעל חייב בכל קבורתה או רק החצי כיון שבשנה שניה מחזיר החצי נדן זאת ועוד אחרת מי שנתן לחתנו שטר נדוני' בעד ד' מאות ר"ט דהיינו בתורת משכנתא על הבית באופן שרשות נתנה לחמיו ליתן לו הנדן הנ"ל בכל עת וזמן שירצה וכל זמן שלא יתן לו ידור בביתא בנוכיית' ואם לא יתן לו הדירה צריך ליתן לו ולשלם הארבע מאות ר"ט ונתן את בנו גיסו של חתנו לערב קבלן ואח"כ מתה אשתו של חתנו אם מחויב חמיו לשלם או לא:

תשובה ע"ד השאלה הראשונה אם הבעל חייב בכל קבורת אשתו כיון שמחזיר החצי נדן זה הדין כבר מבואר בדברי האחרונים כי בעל חלקת מחוקק בסי' נ"ד ס"ק י"ז כתב בפשיטות וז"ל ובשנה שניה נראה דהקבורה חלק על שניהם מאחר שהם חולקין הנדן עכ"ל וכן לכאורה הסברא נותנת אבל באמת שגג ונתעלם ממנו סוגי' דש"ס פ' האשה שנפלו דף פ"א ע"א דמסיק הש"ס שם בשומרת יבם אף שיש לה שני יורשי' יורשי אביה ויורשי בעלה אפי' הכי כל הוצאת הקבורה על יורשי בעלה וכ"פ הרמב"ם פרק כ"ב מ"ה אישות והטא"ה סי' ק"ס ובש"ע שם וכ"כ בב"ש סי' נ"ד ס"ק י"א להשיג על הח"מ בזה וכן מבואר בתשוב' מהר"ל סי' פ"ד אכן בסי' ס"ד משמע קצת להיפך וע"ש בסי' פ' גם בתשובת מהרי"ט צהלין סי' ס"א מבואר כן להדיא דכל שיורשי בעל או יבם יורשי קצת נדוני' הם חייבם בקבורתה ע"ש שהאריך בטעם הדברים וזה ברור וע"ד שטר נדוני' במשכנתא על ביתו אף דלכאורה נראה לפום רהיטא כיון שיש לו משכנת' הוי כתפס וגבה ואין מוציאין אותו מביתו עד שיתן לו מעותיו כמי שיש לו משכון מטלטלין דמי אכן אחר העיון כל זה אינו דהא מבואר בש"ס דב"מ דף ס"ז ע"ב האי משכנתא באתרי דמסלקי אין הבע"ח גובה ממנו ואין בכור נוטל בו פי שנים ושביעית משמטתא ופרש"י דהוי כשאר מלוה בשט' שנכסי לוה משועבדין להן ושביעית משמטתן דאין זה מלוה על המשכון שאין שביעית משמטתן דהתם במשכון מטלטלין קיימין וטעמא משום דב"ח קונה משכון דה"ל כגבוי עכ"ל וכ"כ התוס' שם והוא מוסכם מכל הפוסקים וכ"פ הרמב"ם פ"ט מה' שמיטה ובטח"מ סי' ס"ז בש"ע שם סעי' ב' וז"ל והמשכנת' במקום שדרכם לסלק המלוה בכל עת שיבא מעותיו שביעית משמטתה יע"ש וא"כ בנ"ד שכתב בפי' בשטר זה שיכול לסלקו בכל עת פשיטא דלא זכה בה חתנו דהוי כשטר חוב דעלמא וע"ד שהעמיד לו ערב ומבואר בש"ע לי"א דאמרי אם באו ליד שליש וכו' וכן אם העמיד לו ערבות דזכה בהן וכתב הב"ש סי' נ"ב ס"ק י"ב וז"ל מיהו בתשובת הרב רמ"א סי' פ"ט פסק אפי' העמיד ערבות לא זכה בהן הבעל ואינו יודע למה פסק כאן בפשיטות דערבות מהני עכ"ל הב"ש ובאמת לק"מ דהרב רמ"א סבר ג"כ שאין להוציא מיד חמיו וכל זמן שלא בא ממש בפעם אחת אפי' בא ליד שליש או העמיד ערבות רק שכתב זה לדעת י"א ונ"מ אי תפס וזה פשוט ומ"ש עוד שם בב"ש דהיכא דאיכ' ס"ס לא מהני תפס כבר השגתי עליו כמ"ש בתשובה הקודמת ואין מקו' לחלק ולומר דערב קבלן עדיף זה אינו דבתשובת רמ"א סי' פ"ט מבואר דאפי' ערבים קבלנים לא מהני בזה ועוד כיון דבנ"ד הערב היה אחיו של אשתו אפי' הי' הוא עצמו המכניס אינו מחויב לשלם כיון שלא גבה הנדוניא בחיי אשתו ועיין בתשובת מהרי"ל כנ"ל הקטן יעקב: