שו״ת שבות יעקב – חלק ג – שאלה צה

שאלה צה אחד שמת לו תינוק שעדיין לא עברו ל' ונגמר שערו וצפרניו מה דיני לענין אנינות של אותו יום:

תשובה הנה ודאי נפל גמור אין שום אנינות נוהג בו וכן מבואר להדיא פ"ק דמסכת' שמחות וז"ל מחותך ומסורס נפלים ובן שמנה ובן תשע מת אין מתעסקין עמו בכל דבר ע"כ ומדקתני בכל דבר גם אנינות בכלל וכ"כ הרמב"ם פ"ק מה' אבל דין ח' וע"ש בסוף משנה וכן משמעות הטור והש"ע ריש סימן שמ"א שכתב וז"ל מי שמת לו מת שהוא חייב להתאבל עליו קודם קבורה וכו' משמע דכל שאינו חייב להתאבל עליו ג"כ אין אנינות נוהג בו כלל וזה ברור ופשט ברם בתינוק זה שנגמר שערו וצפרניו דהוי רק ספק נפל כיון שלא חי ל' יום וכמבואר בשבת פר"א דמילה דף קל"ה דאמר רשב"ג כל ששהה ל' יום באדם אינו נפל הא לא שהה ספיקא הוי ופסק הש"ס שם הלכתא כרשב"ג באבילות דרבנן להקל וכ"פ הרמב"ם ריש פ"ק מהל' אבל ובטור וש"ע לי"ד סי' שע"ד ע"ש בכ"מ ובב"י וכיון דקי"ל אנינות יום ראשון דאורייתא א"כ הי' נראה להחמיר בספיקא וכה"ג משמע באבל רבתי פ"ד משנה י"ח ספק שהוא אחיו ספק שאינו אחיו ספק שהוא בנו מתאבל ואונן ואינו מטמא איזה אנינות מיום המיתה עד יום הקבורה דברי ר"מ וחכ"א אין לך איסור באנינות אלא יום אחד בלבד עכ"ל משמע דהלכה כחכמים ויש להחמיר בספיקא לענין אנינות כן הי' נראה לכאורה אכן ראיתי בתורת אדם להרמב"ן דף ס"ח ע"ד שדוחה ראיה זו ופסק להקל בספק זה אף באנינות גם בתוספתא והמרדכי ושאר גדולי פוסקי' מחלקי' בספיקתיהו כמבואר סימן שע"ד וכ"פ בש"ע ועיין בט"ז סעיף ג' ומה"ט כל האחרונים והראשונים סתמו דבריהם דהיכי דהוא פחות מבן ל' דאין מתאבלין עליו כלל ולא הזכיר אחד מהן להחמי' עכ"פ ביום ראשון משום אנינות אלא ודאי דאין לחלק להחמיר בשום אבילות ועוד דהא מבואר בסימן שצ"ח בטור ובש"ע דקי"ל הא דאנינות דאורייתא היינו לענין אבילות קדשים ומעשר שני דוקא אבל בשאר כל מילי הוי חומרא דרבנן ואין להחמיר כלל בספק נפל ועיין בש"כ על י"ד סימן שצ"ח ס"ק ב' כנ"ל הק' יעקב: