שו״ת שבות יעקב – חלק ג – שאלה צו

שאלה צו בעל הבית אחד בא לו כתב מעכו"ם על הבי דואר מעכו"ם שאינו מכירו כלל מעולם ומשמעות לשונו איך שאחיו כ' פלוני מפרנקפורט צוה לו לכתוב ביום השבת שהוא עצמו לא יוכל לכתוב ולהודיע לו שאמו מתה כהיום ושינהוג שבעה ולומר קדיש ועת' נסתפק השואל אם העכו"ם נאמן ויתאבל או לא.

תשובה הנם לפום רהיטא הי' נראה דאין לסמוך על העכו"ם אא"כ במסל"ת וכמ"ש הרמב"ן בתורת אדם והובא בטור וש"ע סימן שצ"ז זה הכלל כל עדות שמשיאין אשה על פי קרובים מתאבלין אע"ג דאיכא למימר להיפוך אפשר דמתאבלין אף שאין מתירין האשה ע"פ אכן ראיתי בתשובת עבודת הגרשוני סימן י"ח שכתב וז"ל כללא דמילתא כל זמן שאין משיאין האשה אין מתאבלין מצד הדין משום שיש לחוש לתקלה וכו' וכ"כ ג"כ בספרי שו"ת שבות יעקב חלק א' ע"ש סימן ק"ב דברי באריכות גם בתשובתי ח"ב סימן קי"ד ע"ש מ"מ בנדון דידן נ"ל כיון שעכו"ם אינו מכירו לישראל ולמה ישקר לכתוב כן לאיש שאינו מכירו ולהוציא הוצאת ליתן לבי דואר וגם הוא מילתא דעבידא לגלויי ע"י הבי דואר שהוא במקום קרוב אע"ג דאין להתאבל אלא במקו' שיש עדות מספיק להיתר עגונה היינו דוקא הנאבד במש"אל"ס וכיוצא בו אין להתיר לנהוג אבילות אלא במקום שיש עדות מספיק להיתר עגונה אבל במת על מטתו ועביד לגלויי בקרוב אין כאן חשש כלל וכמו שהוכחתי הדבר בשבות יעקב חלק ב' סי' קי"ד מכמה סוגיות הש"ס יע"ש גם בלא"ה דעת גדולי פוסקים דעכו"ם נאמן לענין אבילות כמ"ש הרא"ש פ' אלו מגלחין וכ"כ המרדכי פ' אלו מגלחין וז"ל זכורני כשהייתי תינוק בווירצבורג והצקתי מים ע"י הר"י מווין באה גוי' אחת אמרה להר"ר יוסף אחיו של הר"ר יונתן שנפטרה אחותו ושאלו לראב"יה כדת מה לעשות והשיב לו שהי' לו להתאבל והביא לו ראיה וכו' ור"ת חולק ואמר אם נאמן לנכרי השמחים אלי גיל נתמלא כל הבגד קרעים וזה לא שייך כלל בנדון זה דנתמלא כל הבגד קרעים במי שאינו מכירו בעולם ניכרים דברי אמת במילתא דעבידא לגלוי ואין כאן חשש תקלה כלל כנ"ל להלכה למעשה והמחמיר בזה אינו אלא מן המתמיהין הק' יעקב.