שו״ת שבות יעקב – חלק ג – שאלה סג, קטע 2

הנה קבלתי תשובתו הרמה שמראה פנים לכל צד ואופן כמראה אופן בתוך האופן והעלה בבקיאתו וחריפתו שאין כאן צד היתר כלל ובודאי על דבריו אין להוסיף או לגרוע כלל גרעון כתב אפילו צבחר וכמה דמסיק תעלה מכי כרבא אך אין לסרב לגדול שכמותו ירבה בישראל וגם שלא להיות כתנ' דמסייע לי' ומרוב גודל ענוותנתו יותר כדוד שהקטין עצמו אצל מי שהקטן ממנו ע"כ יצאתי ברשות ואכתוב דעתי הקלושה וחלושה ולא יבוש יעקב לדבר לפני מלכים ופני לא יחורו:

וזה יצא ראשונה מ"ש הרא"ש פג"ה וז"ל אר"י ריש מעי באמתא בעי גרירה וזה חלב שעל הדקין פרש"י שהראש של מעים הדקין היוצאין מן הקיבה צריך לגרור החלב מהם עד שיעור אמה מפני שסמוכין לחלב עכ"ל הרא"ש ומדכתב הטעם מפני שסמוכין לחלב מכלל דאינהו לאו חלב גמור הוא רק שנאסר מטעם שנוגע לחלב וכ"כ הב"י בי"ד סימן ס"ד וז"ל וכתב הרא"ש שהטעם מפני שסמוכין לחלב עכ"ל הרי דלאו חלב גמור הוא איברא לאחר העיון תראה שכל מי שאומר כן טעה טעות גמור ולא עיין במקור הש"ס ופרש"י לשם רק לפום ריהטא ראה באספקלריא שאינה מאירה לכך הבין כן לפום ריהטא ולא דק כלל חדא דאיך יחלוק הרא"ש ורש"י על הא דאיתא להדיא בש"ס פא"ט דף מ"ט ע"ב דחלב זו הוא איסור תורה מריבוי דקרא את כל החלב המכסה את הקרב והרא"ש עצמו הביא הש"ס בזה משום שהיא תותב קרום ונקלף וכבר הרגיש בתמיהא זו המעדני מלך דף קצ"ו ע"א גם בכ"ג בי"ד סימן ס"ד סעיף פ"ח ומתמיה מאוד על הרא"ש ורש"י והאריך להביא כל דעת הפוסקים ראשונים והאחרונים א' מהם לא נעדר שכתבו שהוא איסור דאורייתא ממש ומוסכם אליבא דכ"ע לפי שהוא תותב קרום ונקלף והניחו דבריהם בצ"ע ולע"ד נראה דלק"מ ונעתיק לשון הש"ס שם ופרש"י שם בפא"ט דגרסינן שם דף מ"ט ע"ב דתניא את כל החלב אשר על הקרב וגו' להביא חלב שעל גבי הדקין דברי ר' ישמעאל ופירש"י וז"ל חלב שעל הדקין לקמן אר"י ריש מעיא באמתא בעי גרירא וזהו חלב שעל הדקין כשהמעיים מתחילין למשוך מן הקיבה הוי חלב שעל הדקין אסור עד אמה לדברי ר"י מפני שהחלב שעל הקרב שנקראים טיל"א מחובר והכתוב מרבה בכללו מאת כל חלב עכ"ל רש"י והנה צריכין אנו לדקדק בדברי רש"י מה דוחקיה לפרש טעמיה דקרא כיון שנתרבה להדיא מה צורך לטעם זה דהוא רק גזירה וחששא בעלמא רק כיון שהוא סמוך לאיסור ומנ"ל לדרוש סמוכין בזה וכבר קבלנו מרבותינו נוחי נפש ז"ל שרש"י לא כתב דבר לבטלה רק דרכו לקצר בזך לשונו במה שאין בהכרח גדול ולא לדבר שפת יתר כדרך שאר קצת מחברים רק מה שהוא נצרך לפשטא דתלמודא ופוק חזי כמה מחברים טרחו לתרץ דקדוקי רש"י בכל מקומות לכן נ"ל דהרגיש רש"י בזה בשלמא ר"ע דקאמר להביא את כל החלב שעל הקיבה אתי שפיר לפי שהכרס והמסס וב"ה שהם בכלל קרב שפיר מרבינן מהאי קרא דואת כל חלב לרבות חלב הקיבה שהוא מחובר בו באלו ובכלל רבוי דאלו נתרבה משא"כ הדקין היוצאין מן הקיבה שהם רחוקים מן הקרב שהוא המסס וב"ה מהיכי תיתי יהי' בכלל הריבוי לכך פירש"י מפני שחלב שעל הקרב וכו' מחובר בו לכך מרבינן מהאי פסוקא וזה מדוקדק מלשון רש"י לכל מעיין הטיב בדבריו ועתה כל המעתיקים דברי רש"י כוונתם על דרך זה וכן מוכח דעת הרא"ש שהרי הטור כתב בפשיטות בסימן ס"ד וז"ל חלב שעל הדקין אסור ודוקא באורך אמה אבל מכאן ואילך שומן הוא עכ"ל מכלל דבאורך הנ"ל חלב גמור הוא וכ"כ רי"ו והוא נושא כליו של הרא"ש וכ"כ ג"כ בספר צדה לדרך וזוודין לאורחא מאמר שני כלל שני דף צ"ג ע"ב שנמשך בכל מקום אחר הרא"ש שהי' אבי זקינו אלא ודאי כוונתם כמ"ש דבאמת חלב גמור דאורייתא הוא ע"פ ריבוי דקרא רק שנותן טעם דלמה מרבינן כן בכלל החלב הקרב גם במע"מ שם סיים וז"ל כלומר שהוא ג"כ מן החלב שעל הקרב ומתפשט ונמשך ממנו עכ"ל שם נראה דג"כ כוונתו לתרץ דעת הרא"ש ורש"י דעכ"פ חלב גמור הוא ואסור מדאורייתא כמו חלב הקרב ממש ולפמ"ש דעת הרא"ש ורש"י מתורץ ברווחא ומעתה אין מקום לפקפק להראות כחו דהתירא רק מכח דברי הכל בו והא"ח שמביא הב"י ואחריו נמשך רמ"א בהגהותיו סימן ס"ד ותשובת שער אפרים סימן ס"ב גם מזה אל תנח ידך שאין מהם אפילו קצת ראיה נגד כל גדולי פוסקים ראשונים ואחרונים כמו שהאריך מר בתשובתו ואף גם מפוסקים אלו ג"כ אין ראיה כלל מדבריהם והסמוך עליהם כסומך על משענת קנה הרצוץ ויהא רעוא דתשרי תרבא מדברי הכל בו פשיטא שאין ראיה שהרי דבריו עצמן סתורי' וצריכן להגיה בדבריו וכמו שהאריך מכ"ת בתשובתו שהוא טעות דמוכח מיניה וביה כאשר הסכים גיסנו הגאון בספרו אלי' רבה שעדיין לא בא לדפוס כאשר העתיק מר לשונו הטהור וכן כתב הלבוש סימן ס"ד דריש מעי היוצא מהקיבה כל שומן הדבק בה הוא חלב גמור ומדלא כתב הלבוש כדרכו בלשונו להשיג על מ"ש מהרמא"י דלא כמורי ז"ל דס"ל דגם מהרמא"י אינו חולק בזה וכדי שלא להשוות מהרמא"י לטועה ח"ו אשר אנחנו נמשכין אחריו בכל מקום נ"ל לומר דהמדקדק בדבריו שכתב וז"ל בסימן ס"ד וי"א שא"צ אורך אמה ממש לכן נהגו להקל למדוד בזרוע ואין מצריכין אורך אמה בצמצום וא"צ להסיר רק הקרום עם הדבוק בו שעל אורך אמות אלו אבל לא השומן הדבק בטבחייא עכ"ל ומדסיים בחדא שעל הטבחיים דוקא מכשיר השומן תפסינן לשון אחרון משמע דריש מעי היוצא מן הקיבה הוי חלב גמור אף שכתב תחלה שעל אורך אמות אלו משמע דאתרווייהו קאי אי משום הא לא תברא דבאמת רמ"א נמשך אחר דעת הכל בו וא"ח שהעתיק הב"י וסיים וז"ל ועכשיו נוהגין להסיר מהכרכשא הנקרא טבחיא דבר מועט כחצי אמה או פחות ואפשר שהם תופסין עיקר כפי' האחר דאראש מעי קאמר ולא אסוף או אע"פ שהם מפרשים דאסוף מעי קאי תופסין עיקר כדברי הרמב"ם שלא הזכיר אורך אמה ומשמע דבדבר מועט סגי וירא שמים יצא ידי שניהם להסיר אורך אמה מכאן ואורך אמה מכאן עכ"ל הב"י ואח' זה נמשך רמ"א בהגהו' ופסק כי"א דא"צ אורך אמה ומה שפסק דא"צ להסיר רק הקרום עם הדבוק בו שעל אורך אמות אלו כלומר הרוצה להחמיר לדקדק דוקא בצמצום אורך אמה יסיר הקרום באורך אמה מכאן ואמה מכאן לכך מדקדק רמ"א וכתב אורך אמות אלו לשון רבים ודוק שזה ברור וכן עשיתי מעשה ושלחתי אחר טבחים מומחין ומנקרים הזקנים שבהם וענו כולם ואמרו שמנהגם בבהמה גדולה להניח מהדקין כמו חצי אמה לערך מחובר להקיבה וזורקין אותה אח"כ עם החלב שעליו וכן ממקום שמוציא הרעי ואח"כ מסירין הקרום ובעגל וכבש כמו רביע אמה ויותר מכאן ומכאן ואח"כ מסירין הקרום הרי דמנהג של ישראל תורה היא דריש מעי עד רביע אמה בקטנה וחצי אמה בבהמה גדולה מחזקינן לחלב גמור ואינו סותם משא"כ מכאן ולהלן מסירין רק הקרום והשאר הוי שומן כשר וכה"ג יוכל מר לחקור אצל המנקרים בק"ק פראג דודאי תורה אחד לכלם ועוד נ"ל להחמיר מטעם אחר דהרי פסק להדיא בש"ע סימן מ"ו סעיף ד' מחט שנמצא בדקין טרפה דחיישינן שמא ניקב הרי משמע דלא מהני סתימת שומן שבהן דחיישינן שמא ניקב והבריא אף שכתבו אחרונים דוקא דקין כיון שהולכין בהיקף מ"מ הא מבואר להדיא בכ"ג שם סימן מ"ו בהגהותיו לב"י סעיף י"ג בשם דמשק אליעזר דאפי' למעלה בהתחלת הדקין שעדיין אינן הולכין בהיקף אפ"ה אין אנו בקיאין בבדיקה וטריפה ומסיק הט"ז והש"כ והכ"ג שם דהיכי דהתחיל לנקוב יש לאסור אף בהפסד מרובה וע"ש גם הב"ח סימן מ"ט סעיף ב' כתב וז"ל ומיהו כתבתי לעיל דאם הסתימ' היא כסתימ' המסס כשהמח' תחוב' בו מבפני' יש לאסו' מספיק' דדינא ועיין מ"ש בסימן הקודם ס"ס ועכ"ל הב"ח והעתיק שם הכ"ג דברי הב"ח בסי' מ"ו לפסק הלכה אף שראיתי בת"ה סי' קס"ה שמתיר אף בסתימ' דקה היינו דוקא בדבר שדפנו עב כמבואר בתשובתו שם משא"כ בדופן דק וע"ש זה נקרא דקים גם הוא מודה דבעינן סתימה מעליית' כדעת הב"ח גם בתשובת שער אפרים עצמו סימן ס"ב כתב וז"ל דף ר"ו ריש ע"א אבל היה עליו חלב עב ומבחוץ לא ראו עכ"ל הרי דמדקדק דוקא שכסוי החלב עב ומר כתב בשאלתו והיה המחט מכוסה קצת בחלב משמע דלא היה מכוסה בחלב עב וא"כ גם לדעת בעל שער אפרים יש טעם נכון לאסור בנ"ד אף גם בעל ש"א אינו מחליט הדבר למעשה אף גם דבריו מופרכין כמ"ש מכ"ת בתשובתו עליו ועל הפר"ח שמסייע כהנא ואין לזוז מדברי מר ועלינו יערה רוח הבורא הקטן יעקב.