שו״ת שבות יעקב – חלק ג – שאלה סג

שאלה סג טחול שנפוחה באמצעתה בסומכה וחתכו והיה בה מים זכים וגררו מכל צד והיה מראיתה מבפנים כמראה השעוה בל"א געל ואחר שגררהו הי' בכל צד בשר הטחול כמראיתו בשאר טחולים בלי שום שינוי כלל משני צדדים אי בעינן שיהי' עכ"פ מצד א' כעובי דינר זהב או מצטרפין שני צדדי' יחד וסגי אם בשניהם הוא כעובי דינר זהב תשובה הנה כדי לברר דין זה אעתיק לך לשון הב"י בטי"ד סי' מ"ג כתב המרדכי ובהגהות אשרי פא"ט מעשה בא לפני ראב"יה שהי' טחול נפוח בקולשי' כראשו של תינוק והיה הנפח מלא מים זכים והי' בפנים כמראה שעוה וצוה לגררו בסכין ואח"כ בדק מבפנים ונמצא שלם מכל צד שלא נרקב והכשיר' וא"ל ראביה שא"ל רא"ם בשם ר"ת דכל מקום שאמרו חכמים שהוא טרפה אם ניקב ה"ה אם לא ניקב והבשר רע סביביו והכא הואיל וגררו ונמצא שלם מכל צד נראה להכשיר ושאלתי את פיו אם הי' בו מים סרוחים מה הי' אומר ואמר שכמו כן הי' מתיר עכ"ל כן הוא בהג"ה אש"רי שם אבל מ"ש בקולשיה הוא ט"ס וצ"ל בסומכיה דאי בקולשיה אפילו נחתך כולו כשר וכן הוא הנוסחא במרדכי פא"ט ושם כתב עד הסימכה וצ"ל עד ועד בכלל וכ"כ בתשובת ר"י לבית לוי סי' ל"ו וכ"כ בכ"ג לי"ד בהגהות הב"י שגירס' זו עיקר בכל הספרים ע"ש ועכ"פ מדכתב סתם היכא דנמצא שלם מכל צד ולא כתב שצרי' שנשאר כעובי דינר זהב משמע מדבריו כיון ששלם מכל צד הוי חסרון מבפנים ולא שמי' חסרון כלל וא"צ עובי דינר זהב וכ"כ הב"ח שם סי' מ"ג אלא שכתב דמים דנינן ליה כטחול וזה ודאי אינו אלא כשהכשר שלם מבחוץ מב' צדדי' וכן נראה דעת רמ"א בש"ע ומ"ש בכלל פ"ט צריך שישתייר כעובי דינר זהב היינו אם הוא נקוב מבחוץ בצד א' וכ"פ הפר"ח להלכה למעשה וכתב שכן דעת ט"ז בס"ק ד' אלא שסיים דמסתפינא להקל ואני לא מסתפינא לפי שדין זה ברור בעיני עכ"ל הפר"ח וכן מסיק בלחם הפנים אבל עור הטחול לבד ודאי אינו סותם ועיין בתשובת ר"י לבית לוי סי' ל"ה וכן הוא בכ"ג לי"ד בהגהותיו לטור סי' מ"ג אות ה' וכן עיקר ועשיתי מעשה כמה פעמים ועכ"פ בנדון שלפנינו דאיכא בצירוף עובי דינר זהב לית מאן דחולק אלא אפי' אין בצירוף דינר זהב מ"מ יש להכשיר כדעת גדולי האחרוני' הנ"ל כיון שאינו מתחיל החסרון מבחוץ ודבריה' מסתברים והוא ברור נ"ל הק' יעקב:

סד ומה ששאלת עוד באווזא שנמצא כמו מעי יתר בדקין אם הוא טרפה או לא כי בש"ע בי"ד סי' מ"ז נראה דברי הש"ע קצת סתורים ואין בדעתי להכריע מה דינו זאת ועוד אחרת איך יש להורות בעצם שנמצא בלב השור כי יש מחלוקת בין האחרונים ושלישית נפל ספק לפני בישראל שדר בישוב לבדו ומצא תוך דיר שלו כבש אחד שאינו שלו עם שה אחד מה דינו שלשה נפלא ממני:

תשובה הנה אין הזמן מסכים עמדי להאריך גם הדברים עצמן פשוטים ע"כ אקצר ואשיב על ראשון ראשון ע"ד הבני מעיים של אווז הנה יש מחלוקת ישנה בין הראשונים בדק היוצא מן הדקים בעוף מה דינו ופסקי הטור והש"ע נראה כסותרים זו את זו ונתחבטו בו האחרונים מהרש"ל והב"ח והש"כ והט"ז והפר"ח כולם מסכימים להחמיר גם בעוף אי ליכא הפסד בדבר גם בשו"ת דברי שמואל שאלה י"ז כתב להחמיר בדבר ע"ש דבריו באריכות מ"מ נ"ל צד היתר חדש אם היא אווז שמינה בענין שהשומן מכסה כל הבני מעיים והדקין כדרך להיות באווז פטומה א"כ אף אי אמרינן כל יתר כנטול דמי והוי הניקב שם מ"מ כיון שהשומן מכסה את היותרת כ"ע מודים דיש להתיר בכה"ג גם אין להחמיר בשומן הבא ע"י פיטום כמ"ש בספרי מנחת יעקב כלל צ"ה וצ"ו ע"ש וע"ד העצם שנמצא בלב השור כבר כתב הב"ח בסימן מ"ם להכשיר למעשה ושכן הורו חכמי אשכנז לפי שכך נמצא בלב הצבי ואפשר שיהא נמצא לפעמים גם בבהמה וכ"כ הש"כ בסימן מ"ם ס"ק וי"ו והט"ז בס"ק ד' השיג על הב"ח ודעתו להחמיר והפר"ח שם בס"ק ה' כתב בשם ספר שער שמים שיש מין שוורים שיש בהם עצם לרוב גודל גופם ואין בנו כח להתירה עד שיודעין שהוא ממין שוורים שהזכיר החכם עכ"ל ובספר לחם הענים כתב דהקצבים אמרו דהיינו רביתייהו וכן ראינו ב' או ג' לבבות מבהמה גסות ונמצא כן עצמו בתוכו מתולדתו והתרנו ע"ש ע"כ וכן חקרתי פה אצל הקצבים ואמרו שכן נמצא במדינה זו ברוב השוורים והוא סגולה לחולי קאלי"קי ואין חשש איסור כלל והוא פשוט וע"ד השה שנמצא תוך הדיר אין כאן איסור דהוי ס"ס אם הוא בכור או לא ואת"ל שהוא נולד ראשון שמא נתיילד ברשות הנכרי ואח"כ רץ לתוך דיר של ישראל גם חצירו אינו קונה לו שלא מדעתו בעל כרחו כל זה נ"ל פשוט הק' יעקב.

סה שאלה ותשובה מגיסי הגאון המפורסם מהור"ר דוד אופנהיים אב"ד ור"מ דק"ק פראג נרו וז"ל נשאל דוד שאלה בבעלים בענין מחט שנמצא תחובה מעבר לעבר במעי היוצא מן הקיבה סמוך לקיבה מצד אקשתא כמו שלשה וארבע אצבעות והי' המחט מכוסה קצת בחלב שעל גבי אותו מעי ובא השואל להורות לו אם הבהמה כשר או לא. ואמרתי ועניתי להורות תשובה ליחיד ולרבים: יערוף כמטר לקחי ויזל אמרתי כטל וכרביבי':

הנה לכאורה נראה להתיר ממ"ש בעל המשביר בש"ע לי"ד סי' ס"ד סעיף ט"ז וז"ל חלב שעל גבי דקין אסור באורך אמה משמתחילין לצאת מן הקיבה ומשם ואילך שומן הוא ומותר וי"א שראש המעי שצריך לגרור החלב שעליו הוא המעי שיוצא בו הרעי שהוא סוף המעים וירא שמים יוצא ידי שניהם לגרור אורך אמה מכאן ואורך אמה מכאן וכתב על זה בעל המפה וי"א שאין צריך אמה ממש וכו' וא"צ להסיר רק הקרום עם הדבק בו שעל אורך אמות אלו אבל לא השומן הדבוק בטבחייא וכן נוהגין עכ"ל משמע בלשון הבעל המפה שכתב שא"נ להסיר רק הקרום שעל אורך אמות אלו ולשון רבים ר"ל דעל שני אמות אלו הן המעי הסמוך לקיבה והן המעי שיוצא בו הרעי שניהם שווים בסוג אחד ובתרווייהו א"צ להסיר רק הקרום ומה שתחתיו לחלב טהור הוא וזה פשוט דחלב טהור סותם ולפ"ז הבהמה כשרה עוד מצאנו ראינו בתשובת שער אפרים סימן פ"ב ע"ד השאלה שנמצא יתד החוב בסוף הקיבה ע"ש באריכות וכתב שם בד"ה ואשר רצה לפקפק בזה כת האוסרין מטעם שהעידו שהיה המחט בדקין ולא בקיבה חדא דגם אם הי' המחט בדקין דהיינו במעי היוצא מן הקיב' נלע"ד טעם נכון להתיר וכו' ובש"ע הובא דעת שניהם וכו' ואם כן אליב' דהגאונים אותו חלב שעל גבי מעי הסמוך לקיבה הוא היתר גמור וכו' אף דאנן לא קי"ל כוותיה בזה מ"מ לענין מסתם סתום וכמו שאמר רב נחמן גבי חימצא ובר חימצא עכ"ל ועל ידו החזיק בעל פר"ח בק"א ס' מ"ח וסיים וז"ל אע"פ שהמחבר לקמן בסי' ס"ד כתב שהחלב אסור באורך אמה מ"מ לענין נקב סמכינן אמקצת גאונים והראב"ד שפי' שהוא בסוף מעיים ולדידן לפחות מסתם קאי סתום ויפה כתב בעל שער אפרים ומסתברא נמי דחלב דסוף המעיים נמי אע"ג דמיכל לא אכלי מ"מ מסתום קאי סתום ומיהו אם אית בה שני נקבים בתחילה ובסוף הוא טרפה במה נפשך חד מינייהו לא סתם עכ"ל מכל הדין נשמע גם בנדון דידן יש להכשיר הבהמה לפי השקפה ראשונה ואולם כד נחתין לעומק הדין לעוקמה של הלכה אין לה שום צד היתר כלל ואציע לפניך במצע שמורה לדורות על הלוחות חרות ראשון לציון הנה הנם כתובים על ספר תורת מקרא מלא ולא מסורת ושנוי שניות מדברי סופרים מפורש בים התלמוד בברייתות ומימרות ומשולש בפוסקים מן אותן מקורות שתמן תנינן בש"ס דחולין דף מ"ט בברייתא ואת כל החלב אשר על הקרב להביא חלק שעל גבי הדקין ופירש"י דקאי אמאי דאמר שמואל ריש מעי באמתא בעי גרירה וזהו החלב שעל הדקין אסור עד אמה מפני שהחלב על הקרב מחובר בו והכתוב מרבה מכללו מואת כל חלב אבל חלב שע"ג קיבה לר' ישמעאל מותר והיינו מסייע כהנא עכ"ל רע"א להביא חלב שעל הקיבה ורמינהו את החלב אשר על הקרב רבי ישמעאל אומר מה חלב המכסה את הקרב קרום ונקלוף וכו' ופירש"י דהיינו חלב שע"ג הקיבה וכ"ש שעל הדקין רע"א מה חלב המכסה את הקרב תוחב קרום ונקלוף וכו' ואף כל תוחב וכו' ופירש"י כשמלה פרוש על הקרב וכן על הדקין בראשון אבל חלב הקיבה אינו תוחב קרום וכו' עכ"ל ומשני איפוך קמייתא ע"כ הרי להדיא דבין לר"י ובין לר"ע חלב שעל הדקין בראשון אסור מן התורה וכן פי' בעל ה"ג דף קל"ב וז"ל אר"י ריש מעי באמתא בעי גרירא מ"ט תוחב קרום וכו' וזהו חלב שעל הדקין וע"כ צ"ל דגם הוא פי' ריש מעי הוא אותו חלק הסמוך לקרבה שהרי בדף קכ"ט תני ברישא ריש מעי וז"ל וכד מינקב מעי טריפה וכד מינקב כרכשא טרפה ש"מ דהא כדאי' והא כדאי' ומעי לא נקרא כרכשא וכן הוא תלמוד ערוך בפג"ה דף צ"ג ע"א אר"י אמר שמואל ריש מעי באמתא בעי גרירא ופירש"י כשהמעיים יוצא מן הקיבה ע"כ וזהו חלב שעל הקיבה דפליגי ר"י ור"ע הרי מבואר להדי' דריש מעי באמת' הוא היוצא מן הקיבה דאסור לכ"ע בין לר"ע ובין לר"י וכן דעת הרמב"ם בפ"ז מהמ"א וכתב שם ההמ"מ שכן דעת גדולי פוסקים ע"ש וכן הוא בהגהו' אשר"י פג"ה יע"ש והן הן דברי רמ"א בהג"ה ש"ע שם וכתב וז"ל ואם הטבח משך הדקין בעודן חמין ישא' החלב לצד הקיבה וכו' והוא מהמרדכי וכן הוא בטי"ד סי' ס"ד וכ"כ בעל התרומה באו"ש סי' מ"ג וכ"כ בספר יראים סי' קמ"ב דריש מעי באמתא סמוך לקיבה בעי גרירא דבר תורה ע"ש הרי כל גדולי חקרי לב בחדא שיטה שייטי דחלב ריש מעי הסמוך לקיבה אסור דבר תורה וסהדי רבה פרת שמימ' פרין ורבין ומבארו אנו שותים ה"ה מופת הדור הראב"ן שכ' בספרו צפנת פענח סי' ר"פ וז"ל בדף נ"ב וז"ל ריש מעי באמתא הוא המעי היוצא מהקיבה באורך אמה צריך לגרור החלב שעליו כי חלב גמור הוא ואם ניקב שם אינו סותם ע"ש דבריו יותר באריכות ובסמ"ג לאווין סי' קל"ח ובאו"ה כלל ך' ג"כ מבואר שחייבים עליהם כרת עד אמה וכ"כ בתשובת מ"ע מפאנו שאלה כ"א וכ"כ הב"י בסי' ס"ה בסופו וצריך להחמיר שיש בו ספק חלב דאורייתא והוא איסור חומר איסור כרת וכן הוא בתשוב' מהרשד"ם סי' נ"ב ע"ש באורך ואל תשיבני ממ"ש הרמב"ם ז"ל שיש מן הגאונים ס"ל דריש מעי הפי' סוף המעי שהריעי יוצא ממנו וכתב הראב"ד שכן עיקר אי משום הא לא תברא שהרי המ"מ סיים שם שהרשב"א הכריע דכרכשא לא מקרי מעי ורבינו כתב שני פרושים להחמיר וכ"כ הרשב"א בחידושיו דף צ"ו ובת"ה דף ע"ט ע"ג וכן הוא בר"ן פג"ה ובשלטי הגבורים והמרדכי הרי דכולם מתנבאים בסגנון א' דריש המעי הוא היוצא מן הקיבה ואף הרמב"ם שמייתי דעת הגאונים לא מייתי כ"א לחוש לדבריהם לחומרא שגם בסוף יגרור אבל עיקר איסור מן התורה הוא במעי היוצא מן הקיבה ותדע שכן הוא שכן מדוקדק בצחות לשונו דבריש מעי היוצא מהקיבה נקוט וזה חלב שעל הדקין שאסור וגבי מעי היוצא בו הריעי כתב צריך גרירה ולא הזכיר לשון איסור משום דחומרא בעלמא היא ואם נפשך לומר מעתה דקיימינן דעיקר לכל גדולי פוסקים דריש מעי הוא היוצא מקיבה וזה איסור משום דבר תורה תקשי על רמ"א בסי' הנ"ל סעי' ט"ז דמשמע דשניהם שווים וא"צ רק להסיר הקרום מדקאמר אמות אלו תרתי משמע איברא דלק"מ שהרי דברי רמ"א מיוסדים כי הן הן דברי הכלבו ושם על כרחך טעות סופר נפל בדבריו ומוכח מתוכו הוא דאל"כ סותר את עצמו הוא דפתח דבריו יאיר שאסור מן התורה הוא כי חלב שעל הדקין שוה לחלב שעל המסס וב"ה ואת"ל שזה כתב בשם הר"ש וליה לא ס"ל הלא כתב אח"כ ריש מעי הסמוך לקיבה צריך לגרור החלב שעליו וזה חלב שעל הדקין שאסור ויש מן הגאונים שהוא המעי שיוצא בו הריעי ועתה צא ולמד לפי מ"ש עכ"פ צד אחד אסור והר"ש כתב להדיא דצד הקיבה אסור מן התורה ואיך כתב אח"כ דמסירין רק הקרום ואין גוררין אותו לגמרי דהוא דלא כמאן בין למר ובין למר חד מנייהו מדינא אסור ותו קשה בדבריו דפתח הכלבו בתרתי בקיבה ובכרכשא וסיים בחדא גוררין אותו לשון יחיד ותו דסיים וז"ל מסירו קרום הארוך עם חלבו שאינו דבוק עם הכרכשא משמע דעל הכרכשא לבד דיבר אבל מצד הקיבה אסור מן התורה וכן משמע מ"ש הכל בו בשם פסקי בעל התרומת דף קמ"ז עכ"ל דין ק"ה ע"ש מכל זה דון מינה שטעות נפל בספרו וכצ"ל ונוהגין לגרור שניהם מיהו של צד הכרכשא אין גוררין אותו לגמרי אבל מסירין הקרום הארוך וכו' וכן משמעו' רמ"א בהגהו' מסיום דבריו יע"ש דדוקא אטבחיי' כתב אבל לא השומן אבל ריש מעי אסור מן התורה כמשמעות הש"ס וגדולי פוסקים רק דנמשך אחר לשון הכלבו והוא טעות דמוכח וכן נראה מדברי מהרש"ל הגהו' סי' ד' העתיק דברי הכל בו ובפא"ט סי' נ"ג נ"ד מבואר מתוך דבריו דריש מעי לצד הקיבה אסור מן התורה וסעד לדברינו מדברי בעל הלבוש מבואר וכן להדי' מדבריו ולשונו אף שראיתי שהבעל לחם חמודות השיג על הלבוש בזה וכתב בזה"ל נשתבש דלמה כתב רק בכרכשא א"צ להסיר כי אם הקרום הל"ל גם בצד הקיבה כן עכ"ל במחילת כבודו הוא דיבר סרה על הלבוש דאם כדבריו לא על הלבוש תלונתו גם על הרמ"א ה"ל להתלונן דכתב רק על הטבחיים שהוא הכרכשא ה"ל לפר' ג"כ בתרוייהו ופוק חזי מאן גברא רבה מסהיד עלה ה"ה כבוד גיסי הגאון מהר"ר אלי' שפירא נ"ע בספר אלי' רבה בסי' ס"ד ס"ק ל"א וז"ל שעל אורך אמות אלו משמע דגם במעי היוצא מן הקיבה אין איסור בשומן ולכן תמה בל"ח דף קצ"ז על הלבוש דמשמע מיניה דבמעי היוצא מן הקיבה אסור השומן וע"ש באריכות ובאמת צ"ע דהא ז"ל הב"י בשם הכל בו המנהג לגרר שניהם מיהו של צד הקיבה ושל צד הכרכשי' אין גוררין אותו לגמרי לפי שיש שם חלב טהור אבל מסירין קרום הארוך עם חלבו שאינו דבוק עם הכרכשא בשאר שומן עכ"ל הרי אף בצד הקיבה אין איסור כי אם הקרום למעלה שוב עיינתי בדברי הכל בו הנ"ל שהם תמוהין חדא מה הוצרך לכתוב מיהו של צד הקיבה וכו' הא קאי על שניהם ועוד כיון דקאי על שניהם למה סיים גוררן אותו לשון יחיד עוד קשה מ"ש שיש שם חלב טהור ובראב"ן סי' ר"פ כתב באורך אמה מקיבה חלב גמור ואינו סותם אבל במעי היוצא הריעי מצינו דחלב טהור הוא וכן הוא במהרי"ל הל' חלב וכן משמע בש"ס ופוסקים סי' מ"ו עוד קשה איך כתב שאין דבוק עם הכרכשא והוא המעי היוצא בו הריעי והכל בו גם במעי היוצא מן הקיבה לכן נ"ל למחוק של צד הקיבה וכצ"ל מיהו של צד הכרכשא אין גוררין אותו והכל ניחא ונכון דעת הלבוש עכ"ל ספר אלי' רבה הרי לפניך להדיא כדברינו גם בתשובת הב"ח סי' קי"ח וסי' קנ"ב משמע קצת דעיקר קולא הוא מצד הטבחי' אבל לא מצד הדקין אף דאיכ' למידק נמי מדבריו דגם מצד הדקין מיקל וכן מבואר בדבריו בפירושו על טור מ"מ המעיין היטב יראה שאין דבריו מוכרחים וברורים כלל והוא נגד משמעות גדולי פוסקים שכתבנו ועיין בתשובת חוט השני סי' ס"ד ס"ה משמע ג"כ כמ"ש וכן מצאתי בכה"ג בסי' ס"ד ע"ש בסעיף פ"ט שהגיה כן להדיא בדברי הב"ח ודמשק אליעזר ע"ש אף דלא נעלם מאתי מ"ש הרא"ש ור"שי דאסור חלב שעל הדקין הוא רק משום שהוא סמוך לחלב שקורין טילא מחובר בו עיין בלחם חמודות שהשיג עליו דהוא חלב גמור ע"ש ורש"י שפי' כן י"ל לפי הוי אמינא ולא לפי המסקנא יע"ש בכנסת הגדולה שהאריך לפלפל בזה ומ"ש בתשובת שער אפרים סי' ס"ב וז"ל ויש מן הגאונים שאמרו ריש מעי שצריך לגררו היא המעי היוצא בו הרעי וא"כ אליבא דגאונים אלו אותו חלב שע"ג דקים חלב טהור הוא ואמרינן פא"ט דמ"ח גבי חימצא ובר חימצא לדידהו מיכל אכלי לדידן מסתם נמי לא סתום פירש"י בתמיה ה"ה נמי בזה ובעל פר"ח מביא דברים אלו בקונטרס אחרון ומסכי' על ידו ע"ש ובודאי נעלם ממנו דברי מהרש"ל פא"ט נ"ד דיש חילוק דדוק' בבר חימצא דהוי רק איסור דרבנן מש"ה מקילין משא"כ היכי דלהאוסרין הוא חלב גמור ואיסור כרת כמ"ש לעיל בשם גדולי פוסקים וכ"כ בתשובת מ"ע והראב"ן להדי' ודאי לא סתום ועיין בטורי זהב סי' ס"ד ס"ק ח' הפר"ח יש לתמוה שהוא עצמו בסי' ס"ד ס"ק י"ד פסק כמהרש"ל בזה ע"ש וביותר קשה על הפר"ח איך מסכים עם השער אפרי' הא אישתמיט מיני' מימרא דר"ח דף מ"ט ע"ב וש"ע סי' מ"ו סעי' א' מביא דחלב הכרכשא אע"פ שהוא טהור שאינו סותם וכ"כ שם בסעי' ה' ואיך כתב בק"א להיפך ובפרטות לפי מ"ש הכנס' הגדולה שם דכל מה שמוזכר בתלמוד בשם חלב אינו סותם א"כ האיסור פשוט ואם יאמר האומר עדיין יש לפקפק ומקום לבעל דין לחלוק ממ"ש הב"י בסימן ס"ד וז"ל עכשיו נהגו להסיר מכרכשא דבר מועט כחצי אמה או פחות אפשר שהם תופסין עיקר דקאי תחלת מעי או אפשר אע"ג דסוברים דקאי אסוף מעי הם סוברים כדברי הרמב"ם שלא הזכיר אורך אמה משמע דבדבר מועט סגי ע"כ דאי משום האי לא תברא ואינו מן המדה מדות חכמים דמאין הוציא הב"י דבר מחודש כזה ואת"ל מלשון הרא"ש וב"י מביאו וז"ל והרא"ש דקדק על דברי הרמב"ם שלא כתב באורך אמה כדאמר ר"י ריש מעי באמתא נראה דמפרש דלבני מעיים קרי אמתא ע"ש אמת המעיים עכ"ל וא"כ י"ל דכוונת הרמב"ם דלא מהני דבר מועט אלא דמש"ה לא נקט שיעור אמה דאפשר דבעינן יותר ואם אתה רוצה לעמוד על עיקר כוונת דעתו ומדתו השלימה הרי לפניך צחות לשונו לשון זהב שכתב וז"ל חלב הדקין המלופפים כולן מותרין חוץ מהראש המעי הסמוך לקיבה שהוא תחלת בני מעיים שצריך לגרור החלב שעליו עכ"ל הביטו וראו בעין השכל מלשונו מדוקדק דכל קודם הליפוף הכל אסור רק ממקום התחלת הליפוף הכל שרי והרי דבריו נאמרו במדה ושיעור ודלא כתשובת עבודת הגרשני סימן שלא הבין כן בהא סלקינן ובהא נחתינן דאין להקל בספק איסור חלב איסור כרת וכמו שסיים האגור סוף דיני חלב וז"ל ואני המחוקק מצאתי בשם המחבר שדלג עוד חלק א' שהוא ריש מעי באמתא שיש אומרים שהוא המעי היוצא בו הריעי ע"כ ואתה בני חכם לבך וישמח לבי גם אני אל תלך בדרך המקילין כי לא תדע איזה יכשר ואל תכנס עצמך בספק איסור כרת כי ספק איבוד נפש הוא עכ"ל והנה אחרי הודיעך ה' את כל זאת תורת חומרו של חלב שהוא ספק איבוד נפש אין נבון וחכם שיעמד להקל במקום חשש כרת וכל מי שיש לו ידיעת בית רבו לא יהי' נודד כנף ופרכס בי מדרשא להתיר איסור שהוא מן התורה וזהו חלב שעל הדקין שאינו סותם כלל כ"ד החותם היום יום א' ט"ו לחדש סיון תפ"ה לפ"ק הק' דוד אופנהיים פה פראג והמדינה תשובה על דבר השואל שנשאל לגיסי הגאון המפורסם הנ"ל בענין מחט שנמצאת תחובה מעבר לעבר במעי היוצא מן הקיבה סמוך לקיבה מצד אקשתא כמו שלש וארבע אצבעות והי' המחט מכוסה קצת בחלב שע"ג אותו המעי ובא השואל להורות לו אם הבהמה כשרה או לא: