שו״ת שבות יעקב – חלק ג – שאלה מ

שאלה מ נשאלתי על הא דאיתא בא"ח סימן תקע"ו סעי' ה' אבל חיכוך יבש צועקים עליו בלבד ובטור כתב חיכוך לח הרי הוא כשחין פורח ואם פשט ברוב הציבור מתענין ומתריעין עליו אבל חיכוך יבש צועקים עליו בלבד ובסעיף י"א וי"ב כתב בא"ח כל עיר שיש בו צרה מכל אלו וכו' ובכל מקום אין מתענין ולא צועקין ולא מתריעין בשבת וי"ט חוץ מצרת המזונות שזועקים עליו בשבת וכן עיר שהקיפו עכו"ם או נהר וכו' שזועקים ומתחננין בשבת ובאמת מבואר להדיא בש"ס דב"ק דף פ' ע"ב אמר רב אחא בר פפא משום ר"ח בר פפא מתריעין על החיכוך בשבת ומקשה הש"ס מיתבי ושאר פרעניות המתרגשות ובאות על הציבור כגון חיכוך לא היו מתריעין אלא צועקין ומשני הש"ס כאן בלח כאן ביבש א"כ משמע מש"ס דידן דעל חיכוך לח מתריעין אפי' בשבת לפ"ז קשה למה השמיטו בש"ע והטור שם דעל חיכוך לח מתריעין אפילו בשבת עכ"ל השואל:

תשובה הנה בוודאי תמי' זו הוא תמי' גדולה ותמה אני על כל גדולי אחרוני' שלא הרגישו בזה וכה"ג יש לתמוה על הרמב"ם שכתב בפ"ב מה' תענית וז"ל וכן חיכוך לח הרי הוא כשחין פורח ואם פשט ברוב הציבור מתענין ומתריעין עליו אבל חיכוך יבש צועקין עליו בלבד ולא כתב דעל חיכוך לח צועקין עליו אפי' בשבת כבר הרגיש בזה הלחם משנה שם בפ"ב וסיים וז"ל אבל הא דחיכוך קשיא טובא דלא הזכיר וצ"ע עכ"ל וכאשר ירדתי אל העיון נראה דלק"מ דגרסינן שם בב"ק דף פ' ע"ב רב אחא בר פפא משום ר"ח בר פפא אמר מתריעין על החיכוך אפי' בשבת והלוקח בית בא"י כותבין עליו אונו אפי' בשבת מיתבי ושאר פורעניות המתרגשות ובאות על הציבור כגון חיכוך לא היו מתריעין אלא צועקין בלבד לא קשה כאן בלח כאן ביבש דאמר ריב"ל שחין שהביא הקב"ה על המצרים לח מבחוץ ויבש מפנים הי' פירש"י מתריעין בציבור ובתחנה ובשופרות ובחצוצרות ובמסכת תענית ובר"ה ובתוס' כתבו פי' בד"ה מתריעין על החיכוך אפי' בשבת וז"ל ע"כ לאו היינו תרועה בשופר דשופ' בשבת מי איכא כדדייק סוף פ"ק דתענית דף י"ד אלא התרועה בפה בענינו וסובר כמ"ד התם ענינו קרי ליה התרועה ותימא דמאי פריך מההיא דמיני פרעניות דקתני לא היו מתריעין על החיכוך אלא צועקין דלמא ה"ק לא היו מתריעין בשופר אלא צועקין בפה בענינו וצ"ל דאע"ג דתרווייהו בפה התרועה לחוד וצעקה לחוד דהתם משמע דלמ"ד ענינו קרי ליה התרועה חדא היא וי"ל דה"פ מדקאמר שבשבת מתריעין לכל הפחות בענינו א"כ ראוי לעשות על החיכוך התרועה אפילו בשופר בחול כיון שהוא דבר גדול כל כך דצועקין בשבת עלי' ותי' התוס' הוא לכאורה תמוה דהא שם בתענית מוכח דהאי תנא דאמר לא היו מתריעין בשופר אלא צועקין ס"ל דמתריעין דוקא בשופר ולאו בענינו ובהא פליגי תנאי שם א"כ האי דאמר מתריעין על החיכוך בשבת ע"כ ס"ל כמ"ד התרועה היינו בענינו וא"כ מאי מקשה מהאי ברייתא הא בלא"ה ע"כ פליג אהאי ברייתא תו קשה על פירש"י ז"ל שפירש על מתריעין היינו בשופר ובחצוצרות התרועה בשבת מי איכא אלא נ"ל עיקר דרש"י ורמב"ם ז"ל אינם גורסין כלל בש"ס תיבת בשבת רק מתריעין על החיכוך סתמא וא"כ מעיקרא לק"מ קושיות התוס' (אכן לפי מה שכתב ברש"י שם ד"ה אין מתריעין בשבת לא אתי שפיר גם הוא נגד סוגי' דתענית וכל הפוסקים ואולי גם בזה טעות הוא וצריכין להגיה תיבת בשבת וצ"ע) וזהו דעת הטור והרמב"ם ז"ל שכתבו סתמא מתריעין על החיכוך ולא גורסין תיבת בשבת ולק"מ והוא ברור שזהו הגירסא נכונה ולא קשה מידי כנ"ל לע"ד הקטן יעקב: