שו״ת שבות יעקב – חלק ג – שאלה לט

שאלה לט נשאלתי פעם אחד חל מוצאי שבת ה' ימים לחידוש הלבנה והורה המורה שיקדש הלבנה כאשר הדין פשוט ואחרי שקידשו הלבנה מקצת הקהל היה רוצים לאסף לקדש הלבנה ונתכסה בענן ולא נראה כל הלילה עד למחרת ליל א' אם יש לקדש הלבנה בליל א' כיון דהוי נראה ונדחה חוזר ונראה או נימא דאין חוזר ונראה עד יום השביעי מיום המולד כדינו תשובה הנה אם אאריך בשיטות אלו בגמרא ובפוסקים אי אמרינן נראה ונדחה חוזר ונראה או לא ואם יש דיחוי אצל מצות יהא קצר המצע מלהשתרע וגם ראשי ואברי כבידים עלי ע"כ אלך בקצרה דאף את"ל יש דחוי אצל מצות ואינו חוזר ונראה מ"מ יש להקל בזה כי אין כאן נדחה כלל דהא גרסינן בש"ס דסנהדרין דף מ"א ע"ב אמר רב אסי אמר ר' יוחנן עד כמה מברכין על החודש פירש"י אם לא יברך היום יברך למחר עכ"ל אר"י עד שבעה מברכין על החודש נהרדעי אומר עד ששה עשר הרי מבואר בש"ס דמלילי הראשון עד שבעה מברכין על החודש וסוגיא זו העתיקו הרי"ף והרא"ש וכל הפוסקים ראשונים וכ"כ הרמב"ם פ' עשירי מהל' ברכות דין י"ז וז"ל אם לא בירך עליה בליל ראשון מברך עליה עד ששה עשר יום עכ"ל וכ"כ הסמ"ג ושאר פוסקים הרי מיום הראשון עד גמר י"ו זמנו היא לקדשו אך ורק בב"י לא"ח סימן תכ"ו כתב בשם תלמידי הר"ר יונה פי' למסכת סופרים פ"ב שאין מברכין על הירח עד אחר ג' ימים מיום המולד שאז נהנים מאורה ע"ש והאר"י גיקיטליא כתב בתשובה שע"פ הקבלה אין לברך על הירח עד שיעברו עליה ז' ימים עכ"ל הב"י שם וכתב המ"א בשם ספר הקנה דמצוה מן המובחר לקדשה ביום ראשון עכ"ל והטעם דזריזין מקדימין למצוה מ"מ הסכימו האחרונים דאם חל מוצאי שבת אחר ג' או ה' ימים מיום המולד דמותר לקדשו וכ"כ הב"ח והלבוש ושארי אחרונים הרי לך להדיא דמדינא דש"ס ופוסקים ראשונים ליל ראשון זמנו לברך עליה אך לפי דמחמירין לקדשו דוקא אחר ז' ימים מהמולד מ"מ במ"ש אחר איזה ימים שניתן רשות לקדש א"כ שוב אין כאן נדחה כיון שקצת הציבור קדשו ברשות שוב כל הלילות שנראה בו הלבנה רשות בידם לקדש ואין כאן דחי' כלל כי כבר הותרה הרצועה בחדש זה לקדשו קודם שבעה ימים כנ"ל לע"ד הק' יעקב: