שו״ת שבות יעקב – חלק ג – שאלה לו

שאלה לו על אשר שאלתני ליישב בישוב נכון על הקושיא שהקשה הט"ז בהל' ט"ב ריש סימן תקנ"א ס"ק א' וז"ל שמא יקדמנה אחר וכן איתא בגמרא משמע דבלא"ה אסור לארוס ובטור כתב דבאירוסין בלא סעודה ליכא שמחה וא"כ קשה לאיזה צורך הוצרך הגמרא לטעם שמא יקדמנו אחר אף שט"ז כתב קצת ישוב מ"מ בעיני הוא דחוק ולא נייח לי ע"כ בקשתי מאת מ"ו נר"ו לפרש לי הדבר על נכון גם נפשי בשאלתי אי מותר לאכול בשר ולשתות יין בליל שלפני המילה ובשלישי למילה כי רבים אומרים שכן נהגו בפני גאוני ארץ קדמאי עכ"ל השואל:

תשובה הואיל שהוא דבר בעתו נתתי אל לבי להשיב לו והנה באמת מכ"ת קיצר בדבריו מה שדחקו בדברי הט"ז כי ודאי מה שתירץ דס"ל להטור דבמקום שאסור משום אבילות לא מהני שמא יקדמנו אחר וראיה מאבל דפסק הטי"ד סימן שצ"ב דאסור אפי' באירוסין וכן לענין תענית גשמים וכו' ע"ש בזה ודאי דברים נכונים ומוכרחים בדעת הטור וכמ"ש הט"ז וכן נ"ל מסברא דודאי מטעם שלא יקדמנו אחר אין מתירין להקל באבילות דאיכא איסור רק בחול המועד דעיקר הטעם הוא כדי שלא יערב שמחה בשמחה אבל להקל עי"ז באיסור אבילות ודאי אין להקל מטעם זה ולהכי הוצרך הטור הטעם דבאירוסין לבד ליכא שמחה וכן מבואר בסוגיא דש"ס דיבמות ופירש"י שם דף מ"ג ע"ב ע"ש אך אי קשיא הא קשי' דל"ל כלל הטעם שלא יקדמנו אחר ברחמים די בטעם זה דבאירוסין בלא סעודה ליכא שמחה ומה שרוצה הט"ז לחלק בשביל זה ולומר דליכא שמחה גדולה אבל מ"מ שמחה קצת איכא זהו נגד סתימת לשון הטור דכתב דליכא שמחה משמע אפילו שמחה קטנה ליכא וזה דוחקו בדברי הט"ז ול"נ לתרץ קושיא זו דבטעם זה לבד דבאירוסין ליכא שמחה מ"מ יהי' אסור לארס מטעם אחר כמ"ש הב"י בשם הר"ן דמי שאין לו בנים מותר לישא אפילו בימים האלו ומה שאין נוהגין לישא היינו משום דלא מסמני מילתא לעשות נישואין בימים אלו א"כ מה"ט ראוי לאסור אף האירוסין לכך הוצרכו ג"כ לטעם שלא יקדמנו אחר ברחמים והוא דפסק רמ"א כאן דמותר לארס ובי"ד סימן שצ"ב כתב רמ"א דגם לארס אסור כל שלשים וכן עיקר הא ודאי לא קשיא כמ"ש הט"ז דבאבלות חדשה מחמירין טפי כדאיתא בש"ס דיבמות ובתוס' שם וכ"כ הרא"ש בפ"ב דתענית להדיא דבמילי דיחיד מקילין טפי באבילות ישנה ויהי רצון שיבנה בה"מ במהרה בימינו ויתחדש ימינו כקדם:

ועל מה ששאלתני אי מותר לאכול בשר ולשתות יין בליל שלפני המילה מר"ח אב ואילך האמת אגיד ולא אכחד כי עד עתה לא הי' דעתי להחמיר בענינים הללו שהוא רק מצד המנהג וחומרות אחרונים באבלות ישנה אף שראיתי בשיורי כ"ג בא"ח סימן תקנ"א שמביא בשם תשובת מהר"י ברונא בהגהותיו לב"י סעיף ל"ג שאין לאכול בשר לפני המילה מ"מ כיון שאמרו שנהגו היתר הנחתי להם מנהגם אכן עכשיו שרבו המינים והאפקורסים המאמינים באמונה כוזבת בפגר מובס ש"ץ ומ"ש ונמ"ז שהסית והדיח ומזלזלין באבלות של ט"ב מאד תפח רוחם ונשמתם בכן ראוי לעשות גדר ומשמרת למשמרת ואני מורה להם היתר במקום שנהגו להתיר אחד או בשר או יין ומאכלו חלב כדי לעשות זכר לחורבן להוציא מלבן של צדוקין אלו אכן ביום המילה פשוט הוא דשניהם מותרין בשר ויין לכל הקרואים אפילו בשבוע שחל ט"ב דהיינו למנין עשרה מלבד קרובי פסול עדות כנ"ל להורות: הק' יעקב שאלה לז תשעה באב שנת תפ"א שחל להיות בשבת ונדחה לאחר שבת ואחד הי' לו חולי שאין בו סכנה כ"כ וקיבל עליו התענית והתענה עד אחר חצות לזמן מנחה גדולה ונחלש עד שצוה הרופא שלא יתענה יותר והורה להם המורה שיתפלל מנחה גדולה ואח"כ יאכל ולפי שהתפלל תפלת מנחה ביחידות שכח מלהניח תפילין כדינו ושאל השואל מה תקנתו:

תשובה הנה בודאי מה שהורה המורה שיתפלל מנחה גדולה יפה עשה כיון שנדחה ט"ב על יום א' א"צ להשלים אפילו בחולי קצת וכן נהגתי להורות ביולדו' תוך שלשי' או במעוברת ומיחוש קצת דהא אפילו משום כבוד המילה הקילו בהנ"ל כמבואר בא"ח סימן תקנ"ט סעיף ט' כ"ש במקום חשש חולי ולענין הנחת תפילין בודאי אם יכול לילך לבה"כ או לצרף אליו מנין בביתו מנחה בזמנו אזי יצרף עמהם בהנחת תפילין כאלו התפלל עמהן ויכווין עם הש"ץ בחזרת תפלה עם סדר קדושה ואח"כ יחליץ אותם קודם שיתפלל ערבית וכמ"ש הלכה למעשה בתשובתי חלק ב' סימן כ"ד ואם אי אפשר כלל לצרף לו למנין אזי יתפלל ערבית בעוד היום וילבש התפילין ויתפלל בו ערבית ק"ש עם ברכותיה ואח"כ יחלוץ התפילין קודם שיתפלל י"ח כן נ"ל אע"ג דכתבתי שם בתשובה דאין להתפלל ערבית עם התפילין מ"מ בנדון דידן ששכח מחמת אונס חולי רשאי לעשות כן כדי שלא יהי' כקרקפת' דלא מנח תפילין כנ"ל ומענין לענין באותו הענין באתי להודיעך מ"ש המ"א בהל' ט"ב סי' תקנ"ב וז"ל עמ"ש בש"ע אם חל ט"ב בא' בשבת או בשבת ונדחה לאחר שבת אוכל בשר וכתב המ"א אוכל בשר ואסור למנוע ממנו אע"ג דאין חיוב לאכול בשר בשבת מ"מ כיון שנמנע משום אבל עביר' היא וקשה דבי"ד סימן שמ"א סעיף א' בהג"ה כתב דאונן בשבת אוכל בשר אם ירצה וי"ל דהטעם דאונן אינו אוכל בשר לאו משום אבילות אלא משום כבוד המת עכ"ל לשון המ"א שם:

ותמה תמה אקרא על כל דבריו כי תירוצו אינו תירוץ כלל דהלא כל דיני אבילות הוא אינו אלא משום כבוד המת כדאיתא בי"ד סימן שמ"ה דמה"ט המאבד עצמו לדעת אין מתאבלין עליו משום שאבלות הוא כבוד המת אכן הקושיא מעיקרא ליתא דהא כתב הטור בא"ח סימן תקנ"ב דאין למנוע לאכול בשר משום שהוא דבר הניכר ואבילות בפרהסיא אסור לעשות בשבת כדאיתא במ"ק ע"ש ואנינו' בפרהסיא קי"ל דשרי בשבת וי"ט כדאיתא להדיא שם בי"ד סימן שמ"א אם מחשיך על התחו' בשב' קוברו בי"ט ראשון ע"י עכו"ם או בי"ט שני ע"י עצמו חל עליו אנינו' לאסור בכולן וא"כ אין לדמות כלל זו לזו ולק"מ גם בדברי הט"ז סימן תק"ס סוף ס"ק א' סיים וז"ל כל זה הנ"ל נכון מאוד והב"י לא יצא ידי חובת העיון בזה אגב חורפי' עכ"ל נראה שכוונתו על מ"ש הב"י על הרמב"ם ולא חשש לכתוב שאם נפלה אינו חוזר ובונה אותו משום דמלתא דפשיטא הוא וע"ז השיג שם וכו' ובאמת לק"מ דגם הב"י לכך כוונתו דלהכי הוא מלתא דפשיטא כיון שכתב אין מחייבין לקלוף מכ"ש שאינו בונה בתחלה ע"ש וק"ל הקטן יעקב: שאלה לח על הא דאיתא בש"ס דר"ה דף כ"ח ע"א אמר רב יהודא בשופר של עולה לא יתקע ואם תקע יצא מ"ט עולה בת מעילה היא וכיון דמעל בה נפקא לחולין ופירש"י שם וז"ל של עולה ופירשו מחיים דאי לאחר זריקה אין מעילה לא בקרניה ולא בעורה עכ"ל וקשה אמאי לא פירש"י דתלשו קודם זריקה ומנ"ל דאיירי בפירשו מחיים דוקא:

תשובה הנה לכאורה הוא תמיה קיימת וכן מצאתי ראיתי בכסף משנה פ"ק מהל' שופר שכתב על הרמב"ם על מה שכתב שם שופר של עולה לא יתקע בו וכתב שם הכ"מ והוא לשון הגאון מהר"ר מנוח וכן הוא בתוס' בזבחים היינו כשתלשו קודם זריקה דאלו אחר זריקה אין מעילה לא בעורה ולא בקרניה שהכל לכהנים עכ"ל הרי שהכ"מ פי' כן להדיא גם התוס' בזבחי' דף פ"ו ע"א ד"ה אתי' זריקה ושרינהו כתבו ג"כ דמיירי בפירש מחיים או לפני זריקה ע"ש וכדי לברר נ"ל דדברי רש"י נכונים ומדוקדקים דא"א לומר שנתלשו לאחר שחיטה א"כ צ"ל שנשחט העולה בער"ה ותיקן ממנו שופר דבר"ה אסור לתקן ממנו שופר כדאי' להדי' שם בר"ה דף ל"ב ע"ב במתניתין להדיא ואין מקריבין עולת חול בי"ט כדאי' בשבת דף כ"ד ע"ב גם מפסל בלינה וא"כ צריך לזרוק ולהקריב באותו יום בער"ה וא"כ שוב אין מועלין בו כיון שכבר נזרק והותר לכהנים להכי הוצרך רש"י לפרש שנתלש מחיים קודם י"ט של ר"ה ועדיין העולה בחיים בר"ה לפיכך מועלין בו וכל זה אתי שפיר לדעת רש"י ז"ל שפסק כר' אלעזר דאמר הכי בפ' מזבח מקדש דף פ"ו ע"א פרש"י לפני זריקה מועלין בהן לאחר זריקה לא נהנין ולא מועלין אכן הרמב"ם פ"ג דמעילה ופ"ו מהל' מעשה קרבנות פסק כרבה דבעולה פירשו לפני זריקה הזריקה מתרת אפי' למעבד קתא דסכינא ולאחר זריקה מועלין בו לעולם א"כ דברי כ"מ פ"א מהל' שופר דפי' בדברי הרמב"ם ז"ל ג"כ כפירש"י הוא דמיירי דוקא דפריש לפני זריקה לא אתי שפיר וצ"ע ודוק:

ואיידי דעיינתי בהא מלתא ראיתי בדברי הרמב"ם עוד מלתא דתמי' שכתב שם וז"ל שופר של עולה לא יתקע בו ואם תקע יצא שאין בקול דין מעילה וא"ת הלא נהנה בשמיעת קול מצוה לאו ליהנות ניתנה עכ"ל הנה בודאי מ"ש מצוה לאו ליהנות ניתנה הוא מסקנת הש"ס שם אבל מ"ש אין מעילה בקול זה לא הוזכר כלל בש"ס אדרבה משמע בש"ס שם דאי לא אמרינן דבמצות לא שייך הנאה הוי ממש מעילה ודוחק לחלק ולומר מש"ה כתב הרמב"ם דאין מעילה כיון דמכח הנאה הוי בעי למימר שיש בה מעילה מ"מ מנ"ל להרמ"בם ז"ל למימר הטעם שלא הוזכר בש"ס דאין בקול מעילה ובאמת הא דאין מעילה בקול הוא פשוט בש"ס דפסחים דף כ"ו ע"א ע"ש והוא הסכמת כל הפוסקים אבל הא עומד עלי ככותל דבש"ס דר"ה דף כ"ח פשוט בש"ס דיש בתקיעה דין מעילה וכבר ראיתי בספר לחם משנה ריש פ"א מהל' שופר האריך בתמי' זו ולא מצא מנוח ליישב תמי' זו ע"ש אבל לי נראה דודאי פשוט הוא בש"ס ומוסכם בכל הדיעו' דאין בקול דין מעיל' מעול' אכן היינו דווק' בקול משו' דלית ביה ממשא דנהנה ממנו אבל מ"מ מועיל בתקיעה כיון שהשופר מתקלקל בתקיעה וכל היכא דפוגם ס"ל דיש מעילה ומצאתי און לדברי בדברי המ"א סי' תקפ"ו ס"ק ד' שכתב וז"ל ונ"ל דמותר ליטול שופר חבירו בלא דעתו ולברך עליו וכו' אע"ג דבאיסור תקע בשופר של הקדש מ"מ כיון דעיקר מצוה בשמיעה ולא בתקיעה וכיון דאין בשמיעה דין מעילה ומצות לאו ליהנות ניתנה יצא בשמיעתו ודוק כי נכון הוא ואגב ראיתי לעוררך מה שראיתי במגן דוד ס"ק ג' ובמ"א סי' תקפ"ו ס"ק ה' מה שמדחיקין לתרץ קושית הב"ח על הטור שכתב אם נתכוון לזכות בשופר של ע"א לא יצא דה"ל ע"א של ישראל הא הוי ליה גזל דהא של גוי הוא ומ"ש המ"א לתרץ דמ"מ הוי של ישראל כיון דאגביה קניא כדאיתא בע"ז דף מ"ב ודאי בזה שפתיו ברור מללו מסוגי' דש"ס שם אבל הטעם שכתב שם כיון דישראל חייב באחריותו מקרי שלו כמו גבי חמץ זה אינו דאע"ג דלענין חמץ מקרי שלו מ"מ אינו שלו ממש להיות ברשותו לכל דבר וכדאיתא בסנהדרין דף ע"ב ע"א להדיא וז"ל אבל לענין מקני ברשות דמרי' קיימא פירש"י שם אם הם בעין צריך לחזור לו בעינא אלא נ"ל פשוט דעיקר הטעם הוא כיון שעומד לבערו כדכתיב ואשריהם תשרפון באש הפקר ועומד הוא ואין כאן גזל כלל ורחל גנבה את התרפים יוכיח דודאי לא לקחתם באופן גזל וגניבה וכן משמע בפירש"י שם בע"ז דף מ"ב ע"א ד"ה אלא ע"ש ודוק כי הוא נכון ולק"מ כנ"ל:

הקטן יעקב: