שו״ת שבות יעקב – חלק ג – שאלה לה

שאלה לה על אשר שאלתני ליישב בישוב נכון מתלמוד אחד על מה שכתבתי בספרי ח"י בהל' פסח סי' תמ"ג ס"ק וי"ו ליישב דעת הב"י שמקשה דברי הטור שבכאן והא"ע אהדדי ולסלק תלונו' האחרונים שעליו והארכתי שם בדבר ליישב הכל וכתב וז"ל הנה דעת אמ"ו אינו מובן לי שהרי הב"י עצמו בא"ע סימן כ"ח נראה דלהרמב"ם בכל איסורי הנאה דדבריהם אינ' מקודשת ע"ש באריכות משמע מדבריו לומר דאף איסורי דרבנן כהאי דהוא חמץ דאוריי' ושהו' דרבנן וה"ה שהו' דאוריי' וחמץ דרבנן אבל חמץ דרבנן ושהות דרבנן חוששין לקידושין עכ"ל הב"י וכן כתב נמי בכ"מ ריש פ' ה' מהל' אישות ע"ש הרי הב"י כתב להדיא דלדעת הרמב"ם בין בחמץ דרבנן ושהות דאורייתא ובין חמץ דאורייתא ושהות דרבנן אמרינן בתרווייהו דאין חוששין לקדושין ואיך כתב אמ"ו ליישב דעת הב"י ולומר דס"ל לב"י וש"ע דלשיטת רש"י והרמב"ם דוקא בחמץ דאורייתא ושהות דרבנן אין חוששין לקידושין אבל בחמץ דרבנן לעולם הוי קדושין ע"כ תוכן דבריו תשובה להוציא חלק אי אפשר אף שראשי ואברי' כבידי' עלי ע"ד ששאל בספרי ח"י בהל' פסח סי' תמ"ג ס"ק וי"ו ידעתי גם ידעתי בשעת הכתיבה שכתבתי כן בספרי הי' לפני הב"י וכ"מ כש"ע וידעתי שהב"י והכ"מ לא הי' מפרשי' דעת הרש"י והרמב"ם כמו שכתבתי בספרי ומש"ה מתמיהים האחרוני' על הטור והרמב"ם וש"ע כמו שהאריכו בזה כל האחרונים אבל לענ"ד נ"ל לפרש דאף שהב"י בשעה שחיבר ספרו הב"י והכ"מ לא עלה על דעתו לפרש כמו שפרשתי ולכן הניח ג"כ בספרו הב"י דברי הטור בצ"ע אבל כאשר ירד לעומקא דדינא לסדר הדברים בש"ע לקבוע הלכה למעש' חזר מכל זה ופי' דברי הפוסקים כמו שכתבתי לפרש בספרי לכן סידר כן דבריו בש"ע ואין כאן סתירה כלל ואל תתמה ע"ז כי כה"ג מצינו כמה פעמים בש"ס בילדותו מה סבר ובזקנתו מה סבר שחזרו מדבריהם וכה"ג מצינו בפוסקים שהרי הרמב"ם בפי' המשניות חזר אח"כ בספר פסקיו וכה"ג הרא"ש ושארי פוסקים ואין כאן קצת תמיה' כ"ד הק' יעקב: