שו״ת שבות יעקב – חלק ג – שאלה לב

שאלה לב נשאלתי כשחל ז' אדר ביום ה' ואז הי' בליל ה' נגהי יום ו' כבר עברו ז' ימים מיום המולד הלבנה ויש שהיו רוצי' לקדש הלבנה ביום ה' שהוא זיין אדר ולא הי' רוצין להמתין עד מש"ק ונותנין טעם לדבריהם כיון שביום הקוד' הי' מיתת משה רבינו ע"ה וניתן רשות ליהושע שהוא פני לבנה ע"כ ילמדנו רבינו אם יש לקדש אותה או' נימא דאין לקדש עד מש"ק שהוא בתוך עשרה ימים למולד כמבואר בש"ע סי' תכ"ו ע"ש ועוד נשאלתי ב"א שעשה לו רפואה לסנויר על העין והיו עיניו מכורכים בענין שלא הי' יכול לראות כלל ולא הי' יכול ליהנות מאור הלבנה וגם המשמשים שהיו עמו בחדר זה לא הי' יכולים ליהנות מאור הלבנה ובמוצאי שבת קידש העולם הלבנה בחצר שהוא לפני ביתו אם יכול לקדש ולברך עמהם או לא כיון דאי אפשר לו ליהנות מאור הלבנה ולא יכול לראות כלל אין רשאי לברך עמהם:

תשובה על הראשון ראשון לע"ד זה הוא טעם פגום מעיקרא ולא ידעתי מאין יצא להם טעם זה ואפשר שלמדו כן ממה שכתבו איזה אחרונים על הא דאי' בש"ע א"ח סי' תכ"ו דאין לקדש הלבנה במוצאי ט' באב וכתב גיסי בספרו א"ז על א"ח סוף סי' תקכ"א ס"ק כ"ט וז"ל ושם נתבאר לקדש במוצאי ט' באב וכ"כ בש"ע ר"י לורי' כי בט' באב נולד בן דוד ומבשרין ללבנה ולישראל שעתידין להתחדש עכ"ל ובאמת מנהג זה ג"כ לא נתפשט ברוב ישראל ובכל מקום ואפי' הנוהגים כן היינו דוקא בט' באב שמבשרין לנו בשורה טובה ללבנה ולישראל שעתידין לחדש ודוד מלך ישראל חי וקיים והבו שלא להוסיף עלה גבי יהושע דמה בשורה טובה יש כאן שנסתלק משה וניתן רשות ליהושע שהוא רק כפני הלבנה עד שאמרו בש"ס אוי לאותה בושה ואוי לאותה כלימה ומה גם שניתן כבר ליהושע רשו' קודם מיתת משה ועוד מה בשורה טובה יש כאן כיון שגם יהושע כבר נסתלק עם כל הדורות הראשונים והדו' יתום נשאר לפנינו ואין לנו לבדות חידושי דיני' נגד הש"ע בלי ראי' מספק' וראוי' לגער באותן שרוצין לעשו' כן ועל מה ששאלתני על אחד שלא יכול להנות מאור הלבנה משום דעיניו היו מכורכים נראה לע"ד שאינו רשאי לברך ולקדש הלבנה ואע"ג דמהרש"ל בתשובתו סי' ע"ז כתב דסומא חייב לקדש ולברך הלבנה היינו דוקא אם הוא ברחוב עם אחרים ואחרי' רואי' את הלבנה אז חייב לברך אף שהוא סומא ואינו רואה אבל היכ' שהוא בביתו במקו' שא"א לו ליהנות מאור הלבנה גם הוא מודה דאין לברך ואפי' בביתו הדין כן אא"כ שעומד במקום שנהנן אחרים מאור הלבנה ועוד דהרי יש עוד זמן לקדש ועכ"פ מחויב לכוין לשמוע הברכה כדי שיוכל לענות אמן וגדול העונה אמן כנ"ל הק' יעקב:

לג הקשה לי חכם אחד דברי רש"י סתרי אהדדי דבסוכה דף מ"ה ע"א במתניתן ההלל והשמחה שמנה וקאמר הש"ס מה"מ דת"ר והיית אך שמח לרבות לילי אחרון י"ט של חג לשמחה ופירש"י דאתי רבי לילי י"ט אחרון שהוא טפל ק"ו היום שהוא עיקר ושאר הלילות לא צריכי קרא דימים אפי' לילות עכ"ל רש"י ובפסחים דף ע"א אי' שם לימא מסייע ליה והיית אך שמח לרבות לילי י"ט אחרון לשמחה אתה אומר לילי י"ט אחרון או אינו אלא לי"ט ראשון ופירש"י שם וז"ל לרבות לילי י"ט האחרון ואין שמחה אלא באכיל' שלמים וי"ט האחרון גופי' לא דהא תרי פעמים שבעת ימים כתיב אבל שמיני לא:

תשובה הנה באמת לכאורה נראה הדבר תמוה בעיני מאד על רש"' מאור הגולה שיסתור דבריו עצמו הגם שמהרש"א ז"ל ר"פ לול' וערב' מצאתי שהרגי' בקושי' זו על פירש"י זו ויני' בקושי' והנה אח' עיוני לפי קט שכלי נ"ל דלק"מ דבסוכה פירש"י כן לפי הסוגי' דהתם דקאי אליבא דאמת דמהאי טעמא מרבינן לילי יום טוב אחרון משום דיש שמחה לפניו משא"כ לילי י"ט ראשון דאין שמחה לפניו וקשה לי אימא איפכא מרבה אני לילי י"ט ראשון שיש שמחה לאחריו משא"כ לילי י"ט אחרון לכך הוצרך רש"י לתרץ ולפרש דיש בי"ט אחרון ג"כ שמחה לאחריו משום דיש ג"כ שמחה ביום כיון שק"ו הוא אם מרבינן לילי י"ט אחרון שהוא טפל ק"ו היום שהוא עיקר ומסתבר טפי לרבות ליל אחרון שיש בו שמחה לפניו ולאחריו מש"אכ בליל א' שאין בו אלא שמחה לאחריו ולא לפניו משא"כ שם בפסחים פירש"י ז"ל לפי הס"ד בסוגיא דלכך לאו מרבינן לילי י"ט הראשון לפי שאין לו במה שישמח אבל משום טעם דאין שמחה לפניו לא משום דיש לו כנגדו שמחה לאחריו מש"ה פירש"י שם בי"ט אחרון ליכא שמחה לאחריו כלל אבל באמת לפי מסקנא דש"ס דהא לא מרבינן י"ט ראשון הוא מטעם דאין שמחה לפניו ולא מטעם דאין לו במה שישמח ע"כ צ"ל כפירש"י בסוכה ובזה מתורץ ג"כ מה שמקשים תוס' שם בפסחים ד"ה לילי י"ט האחרון פירש"י ז"ל דוקא אבל יום השמיני לא וקשה לריב"א דהא תנן ההלל והשמחה שמונה וכו' ועוד דמאי פריך לקמן וכו' ע"ש אך לפי מה שכתבתי לק"מ דרש"י לא פי' כן רק לפי הס"ד של לימא מסייע ליה אבל לפי האמת כל זה אינו וזה נ"ל ברור בכוונת רש"י ז"ל כנ"ל הק' יעקב: