שו״ת שבות יעקב – חלק ב – שאלה קפא

שאלה קפא ראובן ושמעון שותפין שיש להם שט"ח על לוי שחייב להם לשותפות ולוי הוציא שט"ח על שמעון לבדו שלא מענין השותפות שחייב לו מנה ורוצה ליתן זה בפרעון חובו וראובן טוען עכ"פ שלה לי החצי שלי שהוא חמשים זהו' כי מה לי בחוב של שותפי כיון שאינו מענין השותפות:

עוד נשאלתי ממדינת אשכנז ע"ד דברי ריבות שיש לו עם פ"ו וישובי מדינה והמעשה שהיה כך היה הקצין הנ"ל האט זיך חירות גיריכט מהמלכות על משך שלשים שנים רצופים על כל מסים וארנונות יהיה מי שיהיה כל מה שהפה יוכל לדבר והלב לחשו' זאל הקצין הנ"ל פטור זיין זמן הנ"ל עכ"פ האט זיך הקצין ברצון נפשו הטוב כל שנה ושנה צו געבן לסיועת בני המדינה איזה סך מסוים וועלכיס בני המדינה זענין מרוצה גיוועזין לפשר הנ"ל רק בתנאי כפול או הנתינה שלו זאל ניט זיין מערכו אשר חנן אלקי' אותו ועל כל זה הבין אלופי קהל והמדינה יצ"ו מרצה גיוועזן אונ' הכל כתב וחתום געבין באשר שהקצין הנ"ל האט אמתלא לדבריו בין כך ובין כך זענין בני המדינה מיט הקצין הנ"ל אין קטטות ומריבות גיקומן בדא"ה ביז דאש הפרנסים ומנהגי מדינה אצל המלכות והשרים והיועצים ער קלערט האבין אונ' האבין זיך פר בני המדינה עם המלכות והשרים והיועצים משווה גיוועזן אירן סך מסוים מכל בני המדינה כל שנה ושנה צי צאלין מיט שליסונג הקצין הנ"ל ובזה הלשון האבין זיך פ"ו ובני המדינה משווה גיוועזן עם השררה יר"ה דש הקצין הנ"ל אין מקח געבן להשררה יר"ה מעגין, נעמן מן הקצין כאות נפשו הטוב ועל זה האט הקצין הנ"ל מפשר גיועזן עם השררה יר"ה איזה סך צו געבן להשררה יר"ה כאשר באמת הקצין הנ"ל האט מסלק גוועזן סך הנ"ל להשררה יר"ה אלא אף זו הוני השררה יר"ה חסד גיטאן עם בני המדינה והקהל יצ"ו איין בנענטין סך מן הקצין הנ"ל זאל האבין כל שנה לסיועת המסים שלהם זאלכש איז הכל בתוקף ועוז מן המלכות כתוב וחתום עכשיו קומן הפרנסים והטובים והמדינה ותואנ' זענין הקצין הנ"ל תובע ער העט זיך ביחידות משווה גיוועזן ביחידות מיט השררה יר"ה אונ' וואש השררה יר"ה גימאכט האט וואש הקצין הנ"ל זאל געבין כל שנה ושנה לסיועת המדינה דאש ניט ווער לפי ערכו ער גיהער יותר צו געבין:

ויש מענה בפי הקצין מאחר פ"ו אצל השררה יר"ה גיגעבן כל זכיות שלהם וואש זיא אן הקצין גיהאט האבן דאש האבן זיא הכל מוסר גיוועזן לשררה יר"ה מכח זה הי' מוכרח הקצין לפשר עם השררה יר"ה כאשר באמת האט זיך משווה גיוועזן אונ' מסלק גיוועזן וויא אך זעלכש אין איר חרות וואש פ"ו והקהל המדינה שי' באקומן האבן מן השררה זעלכש שם מפורש קונדיציאנירט ווארדן על כן בקשתי שטוחה לפני הוד רום מעלתו להורת את הדרך אשר ילכו בה והדין יקוב את ההר:

תשובה הנה לכאורה נראה בפשיטות דאין לוי יכול לתפוס ממון של שני שותפין בשביל חוב שחייב לו אחד מן השותפין לבדו כיון שלא הלוה דבר זה לתוך השותפות כלל וכמבואר בטח"מ וש"ע סימן ע"ז ובנדון דידן דתרווייהו מודים שלא לוו לצורך השותפות מהיכי תיתי שיתפס בעד חבירו ואדרבא היה נ"ל שאפילו אם תפס זה בעד חבירו וזה הניח לו לתופס שאין חבירו חייב לשלם לו אם לא היה בידו משל שמעון כדין הפורע חובו של חבירו שלא מדעתו ואע"פ שהם שותפים זה עם זה בשאר דברים מ"מ כיון שבחוב זה אין אחראין וערבאין זה לזה הוי כפורע חובו של חבירו שלא מדעתו וכן משמעות תשובת הרא"ש סוף כלל ה' סימן ט' שכתב וז"ל ראובן שאל משמעון מנה שאתה חייב לי בעל פה השיב שמעון כן הייתי חייב לך אבל אירע שפרש נכנס לביתי למשכן בשביל מס הקהל ואני איני חייב לפרו' כי אני איני מפורעי המס והקהל חייב לפרוע לי כמה שמשכן אותי הפרש מביתי ואתה מפורש המס מן הקהל אני רוצה לגבות מנה שיש לי בידי משלך בשביל אלו בתשובה הדין עם שמעון כיון שהפרש משכן אותו בשביל הקהל כל אם הוא תופס מאחר יתפוס אותו בחובו כי אינו מחויב לגבות ע"פ פנקס מכל אחד ואחד כי שותפין בחובו הן ואחר אין זה לזה עכ"ל והובא תשוב' זו בטח"מ וש"ע סי' קכ"ח להלכה הרי דדוק' כשהן אחראין וערבאין זה לזה בעסק החוב שתפס מהני תפיסה אבל לא בענין אחר וכדומה לזה מצאתי להדיא בתשובת דברי ריבות סי' רע"ו שכ' בפשיטות בנדון כזה שאין יכול למשכן מממון השותפו' בשביל אחד מהם רק החצי סך ששייך לאותו שותף שחייב לו ע"ש דבריו באריכות בדברים נכונים וכנ"ל ול"ד למה שהתבאר בח"מ ס"ס ע"א דמוד' אחד שקבל כל הפרעון שנאמן דהתם קבל על הפרעון השותפת משא"כ שלא קבל החוב בעסק השותפת לתורת פרעון ועיין בתשובת הרשד"ם חלק ח"מ סי' קס"ז אך יש לזכות ללוי מצד אחר אם אין לו מעות מזומן לפרוע שיוכל להגבותו שטר זה וכמו שפסק בש"ע בסי' ק"א סעיף ה' דאם יש ללוה שטר חוב על אחרים יכול להגבותם לו וישומו כפי מה שהוא הלוה אם הוא אלם וכפי מה שהם נכסיו עדיות או זיבורית ואפי' יש לו שאר מטלטלין יכול להגבו' לו שטרות בשוויה וכה"ג מבואר בסי' פ"ו סעיף ג' ע"ש בש"כ ס"ק ח' והיינו שישום אותו כפי שוויה וכן מסיק הש"כ בס' ק"א ס"ק ג' אך שדעתו להשיג על הרב ופסק שם דאם יש לו קרק' או מטלטלין אינו יכול להכרי' את המלוה שיקח שטרות בשומא ע"ש אכן באמת אין דבריו מוכרחי' ונגד משמעות סתימת לשון הטור וגדולי המורים שהובא בתשובת הרשב"א ואין להוציא מיד מוחזק נגד פסק הש"ע והסכמת גדולי אחרונים ועל השנית מדברי סופרים אשיב בקצרה דגרסינן בש"ס דב"ק פ' הגוזל בתרא דף קי"ג ע"ב ואמר שמואל דינא דמלכותא דינא וכן הסכמת כל הפוסקים ובפרטות לענין מסים והא לך לשון מהרש"ל פי' דב"ק סי' כ"א וז"ל לענין מסים ועולים דינא דמלכותא דינא בכל ענין וכ"כ מהרי"ח בשם ר"ת שכל המסים שגוב' המושלים כולם מקרי דינא דמלכותא עכ"ל ואל יאמר האומר דהא הרמב"ם פ"ה מה' גזילה דין י"ד כתב כללו של דבר כל דין שיחקוק אותו המלך לכל ולא יהיה לאדם אחד בפני עצמו אינו גזל וכל שיקח מאי' זה שלא כדת הידועה לכל אלא חמס את זה הרי זה גזל עכ"ל והובא לשון זה בטח"מ סי' שס"ט ובש"ע שם סעיף ז' סעיף ח' וא"כ אף אנו נמי נימא להיפך כמו דאמרינן כל שיקח מאיש זה בלבד שלא כדת הרי זה גזל ה"ה אם מותר לאחד המס שלא כדת יהיה ג"כ בכלל גזל נתינתו כנטילתו אם תעיין היטב תראה שכל זה אינו דהרי בלאו הכי דברי הרמב"ם לכאורה סתרי אהדדי דהא הרמב"ם גופיה כת' שם דין י"ג וכן המלך שכעס על א' מעבדיו ולקח שדהו או חצירו אינה גזל וכו' ואיך כתב דלקח מאיש א' בפני עצמו הרי זו גזל אלא צ"ל דהא דכתב הרמב"ם דאינו גזל היינו דוקא כשכעס עליו ומסתמא אינו כועס עליו בחנם אלא שעשה איזה מרד א"כ זה הוא מדין מלכים לכל מי שמורד עליו לקנוס אותו וליטול את שלו וכן כתב הטור להדיא ס"ס שס"ט אחר דברי הרמב"ם סיים שכן חק המלך ל ליקח ממון המורד עכ"ל ונראה שזה ג"כ כוונת הרמב"ם שסיים שזה דין המלכים כולם ליקח כל ממון שמשיהם כשכועסין עליהם כוונתו ג"כ כדע' הטור וילמד סתימת הרמב"ם מן המפורש בטור וא"כ נימ' ג"כ להיפך דאם המלך אוהב לאחד ועושה עמו חסד לפטרו מן המס שהוא ג"כ דינא דמלכותא ודינו דין כי בודאי אי לאו דעביד לי' נייחא לא היה פטרו בגוונא דאמרינן לענין הכעס וזה הוא ג"כ מדין מלכות והשתא אתי שפיר הא דפסק בש"ע סי' קס"ג סעיף ו' בהג"ה דיש רשו' להשר לפטור ליחיד מהמסים והוא שלו אם לא נעשה ע"פ בקשתו היכא שכבר נתפשרו כמבואר שם וא"כ בנדון שלפנינו נראה פשוט דאין לפרנסי מנהיגי מדינה שום טענה ותביעה כלל אף שמצד החירות הראשונים שהיה לו על שלשים שנה יש לפקפק כיון שנעשה ע"פ בקשת הקצין הנ"ל וכמו שפסק שם בש"ע סי' קס"ג אכן כיון שכל בני המדינה נתרצו לזה ונתפשרו עם הקצין ואין אחר הפשר כלום ואע"ג דקי"ל פשרה צריכם קנין מ"מ הא קי"ל דברי הקהל אין צריכין קנין כלל כמבואר בסמ"ע סי' כ"ב ס"ק י"ב ובש"ע ס"ס קס"ג וכן פסק בתשובת פרח מטה אהרן ח"א סי' קכ"ג אלא שמקשה שם דברי תשובת הרא"ש אהדדי ומסיק דהכל תלוי במנהג אי דברי קהל צריכין קנין או לא וכבר נתפשט המנהג במדינת אלו לפסוק ע"פ דברי רמ"א והסמ"ע דדברי קהל א"צ קנין ובר מן כל דין אף אי נימא שאין להקצין זכות מכח חירות הראשונים מ"מ אחרי שהפ"ו, אח"כ וויתרו זכותם מה שיש להם בהקצין עבור מס להשררה והפרידו הקצין מליתן מס עמהם ובטלו השותפת רק שיתן ביחידות להמלכות כפי רצונו הוי השותפין שחלקו מרצונם ואין לזה ע"ז כלום א"כ בזה ודאי דינא דמלכותא דינא כיון שע"י כן שפוטר לזה אינו מכביד על אחרים כלל לית מאן דחולק דדינא דין וזה דעת מהר"ם שבמרדכי פ' הגוזל בתרא וכן משמע שם בתשובת פרח מטה אהרן ועיין בתשובת מהרשד"ם חלק א' סימן א' במעשה דרופא שפטרו ממס יע"ש ובפרט שהקצין הנ"ל וויתר לפנים משורת הדין נגד בני המדינ' ובודאי יפה עשה כי מס היינו צדקה וזה הטוב והישר לסלק מעליו תלונות רבים אבל גם בני המדינה ראוי, שלא לדקדק כולי האי עם פני הארץ ועשירי עם שיש להם יד ושם אצל השררה ויכולין לעמוד בפרץ ע"צ הפשר ולא להרבות המחלוקת ח"ו ושלום על דייני ישראל כנ"ל הק' יעקב: