שו״ת שבות יעקב – חלק ב – שאלה נב

שאלה נב מברוסיל בשוחט אחד שעמד לשחוט ולא נתאמן ידו באותו פעם קצת לשחיטה ואמרו לו שיתן הסכין לשוחט אחר שעמד על גביו לשחוט וכעס מאד על דבר זה ומתוך הכעס שחט ואח"כ תפס בסימנים והלך לו לדרכו ואמר השוחט השני שניבל הבהמה והראה לעומדים שלא נשחט הושט ואח"כ חזר ובא השוחט הא' ושאלו לו למה ניבל הבהמה והשי' שלא ידע כלום והיה סבר שנשחטה כדין וכשתפס בסימנים היה סבור שהוא הגיד מהצוואר ולא הוושט בכן יבאר לנו דינו דהאי שוחט מכאן ולהבא ואם מחויב לשלם או לא:

תשובה ע"ד השוחט פשוט הוא שראוי להעבירו וכדאית' בפ"ק דחולין דף י"ח אמר ר' הונא טבח דלא סר סכינו קמיה חכם משמתינן ליה רבא אמר מעברינן ליה ומכריזין על בשרא וכו' וא"כ ה"ה בנדון דידן כיון שהשוחט צריך לבדוק בסימנים אחר השחיטה כדאית' בחולין דף ט' אמר ר"י אמר שמואל הטבח צריך שיבדוק בסימנים לאחר שחיטה וזה לא בדק בפשיעה ודאי דמעברינן ליה וכ"כ הב"י בסימ' י"ח בי"ד בשם הר"ר יונה בספר שערי תשובה וז"ל ואשר איננו ירא לבו לא יבין לדקדק לבדיק' הסכין כי צריך לכוון את לבו וכו' מלבד כי יפשע גבר מבלי יראה בבדיק' הסימני' ויתר דרכים והצדדים עכ"ל הרי דמדמי בדיקת הסכין לבדיקת הסימנים ויש להעבירו אף שפסק הש"ך בסי' קי"ט ס"ק ל"ב וז"ל מיהו באדם ידוע שהוא ירא שמים ומדקדק במעשיו אין מעבירין אותו היינו דוק' באומר שוגג הייתי ששכח וכה"ג משא"כ בזה שאינו נותן אמתלא לדבריו ודאי אם היה נותן אמתלא לדבריו לומר שידע שניבל ולא היה רוצה לתלות החסרון בעצמו שניבל ודעתו היה להטריף הבהמה ע"י בדיקת הריאה כדרכ' של השוחטי' אין ראוי להעבירו אבל זה שאינו נותן שום אמתלא הוא פשיעה גמורה ואין לומר לפי שבא לכלל כעס בא לכלל טעות וזה גם כן קצת פשיעה הוא כי כל הכועס כאלו עובד ובפרטות כפי הנשמע זה השוחט אינו מוחזק בכשרות ע"פ מהדורי מילי ואע"ג דהאי לישנא בישא לקבולי' לא מבעיא למיחש מיהו בעי עם ריעותא שלפנינו להעבירו עד שיחזור בתשוב' גמורה כמבוא' בי"ד סימן קי"ט ועיין שם בט"ז ס"ק ט"ו ובח"מ סימן ל"ד וע"ד התשלומין פשוט הוא כיון שנותנין לו שכר שצריך לשלם ההיזק כדין טבח אומן שקלקל כמבוא' בש"ס פ' הגוזל עצי' יע"ש ובטח"מ סי' ש"ו יע"ש וכנ"ל הקטן יעקב: