שו״ת שבות יעקב – חלק ב – שאלה מז

שאלה מז ראיתי בספר כנסת הגדולה סי' תרפ"ז וז"ל הרמב"ם בפ"א מה' מגילה וסתימות לשונו משמע אפילו תלמוד תורה דרבים מבטלינן משום מקרא מגילה מדלא ביאורו דוקא בת"ת דיחיד ועוד מדכתיב אח"כ ואין לך דבר שאינו נדחה מפני ת"ת אלא קבורת מ"מ ובגמ' משמע דוקא ת"ת דיחיד דאיכא ק"ו אבל ת"ת דרבים דליכא ק"ו אין מבטלין עכ"ל ובקשתי מאדוני מ"ו להעמידני על רגל האמת בישוב דברי הרמב"ם בזה.

תשובה הנה באמת קושיא זו כבר הרגיש בו הלחם משנה שם בפ"א מה' מגילה ותירץ בזה הלשון ונראה ודאי דאפילו ת"ת דרבים מבטלינן והראיה דבגמרא שאלה שם מקרא מגילה ומת מצוה הי מנייהו עדיף ואנן קי"ל דמת מצוה דוחה אפי' ת"ת דרבים וא"כ אי תלמוד תורה דרבים דוחה מקרא מגילה מאי קמבעי ליה השתא מת מצוה דוחה ת"ת דרבים מכ"ש שמת מצוה דוחה מקרא מגילה דקיל מת"ת דרבים אלא ודאי דת"ת דרבים נדחה מפני מקרא מגילה עכ"ל ותמוהים דבריו חדא דא"כ תקשה סוגיא דש"ס עצמו אהדדי דהא שם בסוגיא מחלק בהדיא דת"ת דרבים דוחה מקרא מגילה והא דקא מבעי ליה מת מצוה ומקרא מגילה הי מנייהו עדיף י"ל דמיירו במת דלא תני ומתני' דאינה דוחה ת"ת כמ"ש תוספות שם ד"ה מת מצוה וכו' וי"ל וכו' וא"כ מעיקרא לא קשה מידי גם בשוירי כנסת הגדולה ראיתי שהאריך בקושיא זו ולא העלה בזה דבר ברור אכן עיקר נ"ל ליישב דעת הרמב"ם דס"ל דהא קאמר בש"ס לחלק בין ת"ת דיחיד או דרבים לא מקרי ת"ת דרבים אלא דוקא כל ישראל וכדפרש"י שם להדיא כמו גבי יהושיע שהיה במארב עם כל ישראל וזה דבר שלא היה ולא יהיה בנמצא כלל שכל ישראל יבטלו מתלמוד תורה דרבים בשביל מקרא מגילה להכי לא כתבו הרמב"ם חילוק זה ובזה מתורץ גם כן קושית התו' ד"ה מת מצוה עדיף הקשה הר"ר אלחנן ל"ל קרא תיפוק ליה מק"ו דהא ת"ת דרבים מבטלינן כדאיתא פ"ב דכתובות משום כבוד המת עבודה דקיל לא כ"ש ולפמ"ש לק"מ דהא דאמרינן בפ"ב דכתובת דמבטלינן ת"ת דרבים היינו כל צרכיו של מת אבל ת"ת דכל ישראל ודאי לא מבטלינן אפילו קרי ותני אם לא למאן דמתני כמשמעות פרש"י וכ"כ הב"ח בסימן תרפ"ז דוקא כל ישראל מקרי ת"ת דרבים לענין זה ושל בית רבי שהיה דבי' נשואה ודאי ג"כ היה רבים אלא שלא מקרי רבים לענין זה כיון שלא היו כל ישראל והמ"א העתיק שם דבריו וכתב שכן דעת התוספ' ד"ה מת מצוה וכו' ולא ירדתי לסוף דעתו דאדרבא דעת התוספות מוכחים להיפך דאי ס"ל חילוק זו לא מקשים מידי אבל דעת רש"י ודאי כן הוא ובזה מיושב דעת הרמב"ם נ"ל הקטן יעקב שאלה מח מהמופלא ה"ה מהר"ר גרשון קבלענץ נר"ו הנה תמיה לי על מ"ש הב"י בא"ח סי' תס"ב בשם ההמ"מ שכתב על הרמב"ם שכתב בפ"ו מ"ה פסח מצוה שלושה במי פירות ויצא י"ח בפסח אבל אין לשין ביין ושמן ודבש או חלב וכתב ההמ"מ שטעמו מדתניא פרט לעיסה שנילושה ביין ושמן ודבש לא נתמעט אלא הנילוש במשקין הללו וכן הנילוש בחלב שניכר בעובד' דריב"ל עכ"ל וכתב עוד מב"י שם ועדיין נשאר לדקדק בדברי הרמ"בם דבפ"ה כתב דביום הראשון אסור ללוש ולקטף אלא במים בלבד כדי שיהא לחם עוני והיאך מכשיר בפ"ו במי פירות חוץ מיין ושמן ודבש וחלב ואפשר דאין ה"נ דאסור ללוש ולקטף אלא במים לבד מיהו אם עבר ולש בשאר משקין חוץ מיין ושמן ודבש וחלב יוצא בה עכ"ל וקשה מנ"ל להרמ"בם דחלב שאני משאר משקים הא בש"ס לא נתמעט מקר' רק הנילוש ביין ושמן ודבש והא דריב"ל דאמ' לא תלושו לי בחלבא היינו לכתחלה קאמר כמו בשא' משקי' ומ"מ מנ"ל לאסור אף בדעבד כיון דבבריית' לא נתמעט בהדיא כמו יין ושמן ודבש וצל"ע ויאיר אדונינו בזה להבין דעת הרמב"ם:

תשובה הנה באמת הוא לכאורה תמיהא קיימת אבל לפום ריהטא הנ"ל דעת הרמ"בם דאי ר' יהושיע רק לכתחלה קאמר כמו שאר משקים למה צוה לבני ביתו לא תלושו לי בחלבא הל"ל לא תלושו לי במשקים והכל בכלל אלא ודאי דאתו לאשמעינן דבחלב אף שלא הוזכר בברייתא דדבש ויין ושמן אפ"ה אסור אף דיעבד כשאר משקים ואין להקשות לפ"ז כדקאמר בש"ס התם דף ל"ו ע"א אלא ה"ק יומא קמא לא תלושו לי בדובשא והרי דבש תניא בברייתא להדיא עם יין ושמן ואפ"ה לא הזכיר ר' יהושע רק דבש לבד הרי דאין זה הוכחא כלל אי משום הא לא תברא דהא על כרחיך צ"ל דהאי דבש שהוזכר בברייתא היינו דבש תמרים לדעת הרמב"ם וכן דבש שהוזכר בתורה הוא דבש תמרים דדבש דבורים הו' בכלל שאר מי פירות ומשקים וכ"כ להדיא שם בסי' תס"ב בד"מ בשם הס"מג ואע"ג דלענין נדרים מצינו בפ' הנודר מן המבושל דף נ"ג ע"א דהנודר מן הדבש מותר בדבש תמרים דסתם דבש כוונתו אדבש דבורים כמ"ש שם הר"אש והטור י"ד סי' רס"ז אלא צריכן לומר דאע"ג דדבש דכתיבא באוריית' ודתני בבריית' קאי אדבש תמרים בנדרי' הולכין אחר לשון בני אדם דכוונתו בסתם דבש היינו דבש דבורים וא"כ ר' יהושע שצוה לבני ביתו לא תלושו לי בדובש' כוונתו ג"כ כלשון בני אדם היינו דבש דבורים פרט זה יותר משאר מי פירות דאתי לאשמעינן לאסור אף זה דיעבד כמו דקי"ל באמת אליבא דהלכת' לדעת הרמ"בם כתי' אב"א לא תלושו לי בחלבא כל זה היה נ"ל נכון אך יש לדחות כל זה ולומר דאין זו ראיה של כלום דהא דפרט ר' יהושיע דוקא לא תלושו לי בחלבא משום שהיה דרכם ללוש כן בביתו כולה שתא ולעולם ה"ה שאר מי פירות אלא שדבר בהווה וגם אין לומר דהוכחת הרמ"בם מאיכא דאמרי דאר"י לא תלושו לי בדבשא והתם ודאי אפי' דעבד אסור כדקתני בבריית' להדיא בדבש א"כ ה"ה לענין חלב אף דיעבד קאמר זה אינו די"ל דמ"מ ר' יהושע רק לכתחלה קאמר אף הדבש דהיינו דבש דבורים וכפי החילוק שכתבתי לעיל אבל עיקר נ"ל לתרץ דעת המ"מ אליבא דהרמב"ם דהוכחתו דאסור בחלב אפילו דיעבד היינו מדמקשה הש"ס שם דר"ע אדר"ע בלישת המצה ביין ושמן ודבש ומתרץ לא קשיא הא בי"ט ראשון והא בי"ט שני כדאמר ר' יהושיע לבניה יומא קמא לא תלושו לי בחלבא וכו' ואם אית' דר' יהושע רק לכתחלה קאמר מה ראיה מדר' יהושע דלמא מש"ה מחלק ר' יהושע בין יומא קמא לי"ט שני היינו בחלב דאסור רק לכתחלה אבל ביין ושמן ודבש שאסו' דיעבד אין לחלק בין י"ט ראשון לשני אלא ודאי דר' יהושע אוסר חלב דיעבד כמו יין ושמן ודבש כל זה נ"ל ברור לדעת הרמ"בם ואין להאריך עוד כיון דלענין הלכתא אין נפקותא בכל זה דקי"ל לא כהרמב"ם דכל מי פירות שווין ואין יוצאין בהם ידי לחם עוני ע"ש נ"ל.

הקטן יעקב: מ"ט עוד הקשה לי מ"ש בספרי חק יעקב סי' תמ"ו ס"ק ג' דנ"ל ע"פ סוגיא דאמר רב יהודה הבודק צריך שיבטל וכו' דעיקר כדעת רש"י דאף בי"ט מותר לשרפו אם לא ביטול ובאמת הוכחתו היה הוכחא גמורה וזה ודאי הוא דעת רש"י אכן דדברי רש"י עצמו נראים סתורים ונגד הסוגיא בדף ז' ע"א המקשה על הא דאמר רב יהודא אמר רב ולבתר זמן איסורי לא מצי מבטל ליה והתניא היה יושב בבית המדרש ונזכר שיש חמץ בתוך ביתו מבטלין בלבו אחד שבת וא' י"ט בשלמה שבת משכח' לה כגון שחל ארבע עשר להיות בשבת אלא י"ט בתר איסורא הוא אמר ר"א בר יעקב הכא בתלמוד היושב לפני רבו ונזכר שיש עיסה מגולגלת בתוך ביתו ומתירא שמא החמיץ קדים ומבטל ליה מקמי דהחמיץ דיקא נמי דקתני היה יושב בתוך בית המדרש ש"מ פרש"י דיקא נמי דעדיין לא החמיץ דקתני היה יושב בבית המדרש דמשמע מפני שאין יוכל לקום ולילך משם הו' מבטלה בלבו ואי בחמץ גמור ל"ל יושב בבית המדרש ואפילו אם היה פנוי מה בידו לעשות יתר השבתה בלב זה ביעורו וכו' ומשום י"ט נקט וכו' יע"ש ואם איתא דהיכא דלא ביטלו קודם י"ט מותר לשרפו בי"ט למה אין בידו לעשות בי"ט הא יכול לשרפו אלא ודאי עיקר דאין יכול לשרפו בי"ט וצל"ע בכן יאיר. לי אדוני מ"ו ישוב נכון על דברי רש"י:

תשובה הנה באמת לפום ריהטא בתחלת עיוני היה נרא' שהוא תמיהא קיימת אבל אחר העיון ראיתי שאין כאן אפי' קצת קושיא דודאי דהא דפרש"י דשרי לשרפו בי"ט אם לא ביטל היינו לפי האמת דלאחר זמן איסורו וכ"ש בי"ט עצמו דלא יוכל לבטל כלל לכן אין לו תקנה אחרת לדעת רש"י שלא יעבור בבל יראה אם לא ששרפו בי"ט אבל האי סוגיא דיקא נמי קאי לפי הס"ד דש"ס דמצי מבטל ג"כ בי"ט עצמו א"כ זהו ביעורו שלא לעבור בבל יראה ואסור לשרפו ולענין דינא כבר כבר העלתי שם דעיקר כהסכמת אחרונים דאין לשרפו בי"ט ויעיין מכ"ת בספ' פרי חדש לא"ח ס"ק א': שאלה נ מי שחולה בחולי קדחת ב"מ ועשה לו א' רפואה לתלות לו קמיע של עשבים וצוה לו להניח עליו לתלו' מספר ימים כמה ובתשלום זמן מספר הימים צוה לזרוק תוך הנהר מאחוריו והוא קמיע' ב מומחה ונשלם הזמן בשבת כיצד יעשה: תשובה הנה מבואר בא"ח סי' שכ"ח סעי' ז' דיש חילוק בין קדחת לקדח' דקדחת המצוי אצלינו לא מקרי חולה שיש בה סכנה כ"כ הט"ז שם ע"ש מ"מ הכל תלוי לפי אומד הרופאים מ"מ יהיה איך שיהיה נ"ל דמותר לזרוק לנהר כיון שהנהר הוא כרמלי' וכרמלי' אינו תופסת רק עד יו"ד כדאיתא בפ"ק דשבת דף ז' לכן אם זורק הקמיע' לנהר למעלה מעשרה דהוי דרך מקום פטור לכרמלית אין איסור כלל וכה"ג מבואר בא"ח סימ' שנ"ה סעי' ג' בהג"ה לענין בית הכסא דהמוצא מרשות יחיד לכרמלית דרך מקום פטור שרי בכל ענין ואע"ג דיש חולקים מ"מ בכה"ג במקום חולה שאין בה סכנה ודאי לא גזרו כנ"ל הקטן יעק' חלק יורה דעה שאלה נא בשוחט שבדקו ונמצא שאינו יודע הלכו' שחיטה ויש לו קבלה אי אסרינן הבשר שעדיין במליח' והשומן והכלי' כי יש חילוק דעות בין האחרונים בזה ויורנו רבינו בזה דעתו הרמה להלכה גם מנקר שנמצא שאינו בקי בניקור:

תשובה הנה באמת דעת רמ"א בהגה"ה בי"ד סי' א' מבואר שפסק להקל ודבריו הם לקוחים מאגודה והרשב"א דהיכא שיש לשוחט קבלה ואח"כ נמצא שאינו' יודע מכשירין הכל למפרע והט"ז השיג על זה מכח קושית התוספת בפ"ק דחולין שמקשו מהא דאמרינן בפ"ק דנדה גבי מקוה שנמדד ונמצא חסר דמטמאין כל טהרות למפרע כיון דאיכא תרתי לריעותא שהרי חסר לפניך והעמד טמא על חזקתו וה"נ איכא תרתי לריעותא דהרי פגום לפניך ובהמה בחייה בחזקת איסור עד שיוודע במה נשחטה והתוספות תירצו בזה ג' תרוצים שכולם לא שייכי בזה השוחט ע"ש בדברי הט"ז באריכות והב"ח בתשובתו סימ' א' האריך לסתור דבריו וכן בתשובת בית יעק' סי' ד' גם הנה"כ השיג על הט"ז ודעתו להתי' אך שאין דבריו מוכרחין כל כך ועיין בפר"ח שהשיג על הש"ך ודעתו לקיים דברי הט"ז דלא אמרינן רוב מצוין אצל שחיטה מומחין כיון שנבדק ואינו יודע ע"ש ול"נ דמעיקרא קושית התוספ' לא שייך כאן בנדון דהשוחט דדוקא בבדיק' הסכין איכא תרתי לריעותא שבהמה בחזקת איסור עד שיוודע וכו' והרי פגום לפניך מה שא"כ בשוחט ליכא תרתי לריעותא דלא שייך לומר בחזקת איסור עד שיוודע אם נשחטה כיון דהשוחט אין צריך בדיקה אחר שחיטה כלל ולא קודם שחיטה בנטל קבלה שמצוי הוא שיותר שעוסק בשחיטה שאתמחי גבר' יותר וא"כ אין כאן רק חדא לריעותא משא"כ בפגימת הסכין שצריך לכתחלה בדיקה קודם שחיטה ולאחר שחיטה לפי שמצוי הוא לפגום ע"י חתיכה ושחיטה וכן גבי מקוה שדרכה להיות מימיו מתמעטים צריכה בדיקה ולעיין אם יש בו מ' סאה כדאית' ס"ס ר"א לפיכך היכא שנמדד ונמצא חסר וכן בנמצא בסכין פגום חשי' תרתי לריעותא דבהמה בחייה בחזקת איסור עד שיוודע שנשחטה בסכין שאינו פגום אבל כאן ליכא למימר שבהמה בחזק' איסור כיון שנשחטה ע"י שוחט שא"צ בדיקה אחריו לכתחלה כלל ואין כאן רק ריעותא חדא שעכשיו אינו יודע כנ"ל ברור לקיים דברי גדולי ראשונים וראוי לסמוך עליהם בהפסד מרובה בזה אבל אם לא נטל קבלה יש לאסור הכל למפרע ואפי' בספק יש לאסור וכן מסיק בתשובת בית יעק' סימן ד' ואף על גב דכת' שם הטעם דמה דהוי תרתי לריעותא כודאי איסור דמיא ולא הוי ס"ס ובאמת אי משום הא לא אריא דהא איכא שם שני לשונות בש"ס ולישנא בתרא דהוא עיקר להלכה לדעת רוב הפוסקים א"כ אין ראיה זו מוכרחת אך לדינא בלא"ה יש להחמיר כיון דאיכא חזקת איסור דבהמה בחיה בחזקת איסור עומדת עד שיוודע שנשחטה כראוי והספק בשחיטה עצמה לא מקילין מטעם ס"ס כמבואר בדיני ספיקות סי' ק"י עיין בספרי תורת השלמים שם ולענין המנקר שאינו בקי בניקור נ"ל ודאי לאסור הכל למפרע אליבא דכ"ע כי מחמירין בניקור עיין ס"ס ס"ה כנ"ל הקטן יעק':