שו״ת שבות יעקב – חלק ב – שאלה כו

שאלה כו מקו' ששוחטין אצל עכו"ם ומנהג השוחט לרשם על הבשר אותיות בסכין היינו יום השחיטה וכה"ג אם מותר לעשות כן בי"ט או לא ותו יש לי לשאול במת שמת בי"ט ראשון של פסח ולא היו מניחין לקברו בי"ט מפני יום איד שלהם עד מוצאי שבת שהוא יום שלישי למיתתו כי הי"ט חל ביום ה' וי"ו אם יכולין לטהרו ביום טוב שני מפני חשש סרחן שלא יוכל לטהרו במוצאי שבת הלילה מפני כן גם ישימו בארון שלם כדרכם גם אם אין חשש שלא יקברו בליל' ליל מוצאי שבת:

תשובה על דבר לכתוב בסכין על הבשר בי"ט נ"ל דשרי דהא הוי צורך אוכל נפש ולהדיא אמרינן בפ' אין צדין דף כ"ח ע"א אמר רב הונא מותר לעשות סימן בבשר כי הא דרבה בר בר הונא מחתך לה אתלת קרנתא וכן פסק הרמב"ם פ"ג מה' י"ט ובא"ח סי' ת"ך ואף דיש מקום לבעל דין לחלוק ולומר דדוקא סימני ורושם בעלמא מותר כהא דמחתך אתלת קרנתא משא"כ כתיבה בסכין על הבש' זה אינו דהא עיקר כתיבה דאסור בשבת הוא משום רושם כדאיתא להדיא בשבת פרק הבונה דף ק"ג ע"א אמר ר' יוסי לא חייב שתי אותיות אלא משום רושם שכך כותבין על קרשי משכן ע"כ ואף דאין הלכה כרבי יוסי בהאי מתני' רושם הוי תולדה דכתיבה וכדאיתא בהרמב"ם פי"א מה' שבת וכתיבה על הבשר לא הוי דרך כתיבה בכך ולא עדיף מרושם בעלמ' ובאוכל נפש בי"ט יש להתיר שלא נמנעי' משמחת י"ט מ"מ אם אפשר לשנות שלא יהא כעובדין דחול שפיר דמי ועל דבר המת לטהרו ולשומו בארון מפני חשש סרחון נ"ל דשרי בי"ט שני אע"ג דלא יוכל לקברו מ"מ כיון שמשימו תוך הארון הוי כמקצת קבורה כדאיתא בסנהדרין פ' נגמר הדין כי קבור דלעבד לו הארון וכה"ג מצינו בי"ד סי' שע"ה סעי' ד' דבמקום אונס סתימת הארון הוי כקבורה ממש יע"ש וע"ד אי רשאין ליקבור בלילה פשוט הוא דמשום איזה צורך מותר לקבור בלילה ורבקה הוציאו מטתה בלילה כדאית' במדרש וממנה יש ללמוד בכל המתים היכא שיש צורך בדבר כן נראה לי הקטן יעקב: שארה שאלה כז אם יש עיקר וטעם למנהג למקצת אנשים שאוכלים בראש השנה המוציא בדבש גם התפוח והלא באחד סגי.

תשובה גם אנכי הרואה ראיתי שנוהגין כן וכן נוהגין בבית חמי זקיני הגאון זצ"ל ואחריו כל בית חמי הגאונים ובודאי צריך להיות מנהג ותיקון כי לא היו דרכם לשנות ממנהגם ראשונים כלל ולזוז מפסק הש"ע ובאמת הלבוש בא"ח סימן תקפ"ג כתב וזה לשונו ומנהג אשכנז מטבילין פרוסת הבציעה בדבש ויש נוהגין לאכול תפוח מתוק בדבש עכ"ל משמע דבחדא מנייהו סגי אבל לעשות כדברי שניהם הוי ככסיל בחושך ח"ו אכן כד מעיין שפיר יראה דשפיר עבדי כי מהרי"ל כת' וז"ל מנהגא הוא לאכול אחר קידוש בראש השנה תפוחים מתוקים בדבש ומהר"י סג"ל היה מברך בורא פרי העץ על התפוח ולא יותר ואמר איכא דעות אם הדבש עיקר או התפוח והסכים בדעתו ושהתפוח הוא עיקר וכו' ע"כ ובאגודה מצאתי ראיתי בראש השנ' דמשמע שמברכין אדבש גם כן ועיין בשיורי כ"ג לא"ח בהגהות הטור ס"ק א' האריך בזה לענין הברכה וכדי לצאת ידי כל הדעות ושלא להכניס עצמינו לספק ברכה שאינה צריכה לכן אוכלין המוציא עם הדבש והתפוח ביחד וכיון דנאכלת עם הפת דאז נפטר אליב' דכולי עלמא בברכת המוציא כמבואר בא"ח סי' קע"ז אך המון עם שלא ידעו טעם ומקור יסוד של המנהג על מה הוטבע על כן עושין פירוד בין הדביקים ואוכלין המוציא לבד עם דבש גם התפוח בפני עצמו וטעות הוא בידם כי שניהם כאחד טובים דוקא דאז ניצול מחשש ברכות הספק כנ"ל הק' יעקב: שאלה כח איזה אנשים שצובעין לולבי הישיני' שיש להם בעלה ירוק כדי שיהא נראה כאלו הוא לולב חדש אי איכא בו חשש איסור דבל תוסיף דהוי כמין אחר ומוסיף על הד' מיני' וכדאיתא כה"ג בא"ח סי' תרנ"א גם מקצת אנשים שלוקחים הדסים לחים הגדילים במדינתם עם הדסים יבשים כדי לצאת ידי ספק לשבות יעקב חלק (ראשון סי' ל"ו לית ביה ג"כ חשש דבל תוסיף):

תשובה הנה בודאי אי אמרינן חזותא לאו מלתא היא וכמבואר בש"ס ב"ק דף ק"א פשיטא שאין כאן חשש דבל תוסיף וכבר הארכתי בזה אי חזותא מילתא היא או לא בספרי מנחת יעקב כלל ע"ד ס"ק ה' וע"ש ומה לי לכפול הדברים אלא אפי' אי נימא כמ"ד חזותא מילתא היא בשאר דברים מ"מ אין כאן משום בל תוסיף כיון דלא נקרא על שם הצבע שם אחר רק לולב הירוק וכדרכו להיות כשהם חדשים והוא רק הידור מצוה אין בו משום בל תוסיף וכדאמרינן בסוכה דף ל"ז כל לנאותו אינו חוצץ וגדולה מזו מצינו ומבואר בא"ח סי' ל"ט ול"ג גרסינן גבי ציצי' ורצועת התפילין שמותר לעשות מאיזה צבע שיהיה אף שאין דרכן בכך ואין כאן חשש בל תוסיף אלא ודאי מטעם שכתבתי דמ"מ נקראים ציצית סתם ורצועת סתם לא ע"ש הצבע וכן הוא בפ"ז דמקוואות משנה ג' ע"ש דמה"ט מי צבע אינן פוסלין וה"ה כאן בלולב והוא רק הידור מצוה ופוק חזי מה עמא דבר והוא היתר פשוט לע"ד ועל דבר הלוקחים הדסים חדשים עם ישינים כדי לצאת ידי שניהם לדעתי לא שפיר עבדי דאיכא גזירות הרואים בבל תוסיף אע"ג דהם מין אחד גם בתשובת פנים מאירות סי' ט' מפקפק בזה ועיין במ"א סימן תרנ"א ס"ק כ"ז דצריך כוונה וזה מכווין רק לצאת בא' איזה שהוא נכון על פי הדין והכי קי"ל לענין חליצ' כשחולצין לאטר בשמאל וימין מ"מ מי דוחקני לכל זה וכבר כתבתי מעשה רב שעשה מוח"ז אף שבתשובת הר"צ סי' קצ"א השיג על דין זה אבל באמת כל מעיין ישפוט בצדק שאין דבריו מוכרחים כלל הנה מ"ש שם דיש חשש בהדסים אלו הישינים שהם הדס שוטה זו של כת הקודמין הוא וכבר הובא לידינו מארץ איטליא ג"כ הדסים שיש שלש שלש בקינא ומ"ש עוד שם וז"ל דאטו כל מיני ענבי גפן שווים וכו' הלא מהרי"ל נותן לכך סימן זה בגרעיני כדי לפסול שאר הדסים שאינם כענין זה גם מה שהביא שם מהא דאסא מצרא' כבר נתבא' כל זה בתשובת רמ"א והובא ג"כ בתשובתי שם גם כתבתי שכבר היה זה לעולמים שדן אחר כן לפני מוח"ז הגאון מהר"ש זצ"ל ולא רצה לשנו' המנהג כלל וכל המשנה על ידו תחתונה ונכון שלא לזוז מהוראתו אפי' זיז כל שהו' הק' יעקב: