שו״ת שבות יעקב – חלק ב – שאלה כג

שאלה כג במדינות אלו שנוהגין לפרוס על החתן והכלה הטלית לחופה ע"ש ופרשת עלי כנפיך אי מחוייב החתן לברך אותו כשלובש אותו או נימא דאין כוונתו לשם מצות עיטוף בציצית רק לשם חופה ולא יברך גם מי שמניח תפילין במנחה אם יסיר' קודם תפלת מערי' או לא:

תשובה הנה באמת לא עלה על דעתי שיפטור מברכה זו דמ"מ הוא לובש טלית מצוייצת וכן משמעות מהרש"ל בפ' כל הבשר סי' נ"ג דדוקא בטלית שאולה אין לברך עליו כשאינו לובש לשם מצות עטיפה רק לצניעות לעלות לתורה או לירד לפני תיבה ע"ש וכן הסכמת האחרונים וכן נוהגין לברך וכן פסק בפשיטות בתשובת הלכות קטנות חלק א' סי' כ"ב אכן בשיירי כ"ג סי' ח' בהגהו' ב"י ס"ק ה' כתב בזה דעות ומ"מ מסקנות דבריו שעיקר שצריך לברך מי שרוצה לצאת ידי כל הדעות יטול לזו טלית שאולה דאע"ג דלדעת הרא"ש יש לברך על טלית שאולה וכן פסק בש"ע בא"ח סימ' י"ד מ"מ הא הט"ז העלהו אסיק להלכה כמהרש"ל דאין לברך על טלית שאול' אף שהמ"א תירץ דאף שכתו' כסותך שפטור לעשות ציצית בטלית שאולה מ"מ רשאי לברך כמו הנשים וכ"כ גיסי הגאון בספרו אליהו זוט' דשכבר נעש' בו יוצא בו ומברך עליו וכ"כ בהלכה ברורה מ"מ אין זה כדאי לדחות דברי מהרש"ל דכמו דאין יוצאין בלולב ואתרוג של חבירו ביום ראשון דכתי' לכם משלכם ה"נ כתי' בטלית ועשו להם משלהם וגדילים תעשה לך כדאיתא להדיא בריש פ"ק דסוכ' דף ט' עיא להדיא ע"ש עוד כת' שם בהלכה ברורה על מה שכת' המגן אברהם בסי' י"ד ס"ק ח' על מ"ש בש"ע ומותר ליטול טלית חבירו ולברך עליו וכת' וז"ל וצ"ע בשלמא ליטלו שרי דניחא לאינש לעביד מצוה בממוניה אבל למה יברך עליו וכ"כ לקמן סימן תרמ"ט ס"ה בהג"ה עכ"ל המ"א וכת' בהלכה ברורה וטעות נזדקר לפניו דגם שם איתא דשרי' ליקח בלא ידיעת של חבירו עכ"ל ושריה ליה מריה דאין כאן טעות כלל שהוא הבין דמ"ש המגן אברהם אבל ליקח בלא דעתו אסור דהיינו דאסור ליטלו זה אינו דהא רמ"א מתיר שם להדיא אלא כוונת דבריו כמ"ש בתחלה אבל ליקח בלא דעתו אסו' לברך עליו דלהכי מדקדק רמ"א שם שלא כת' שיברך עליו אם נטלו בלא דעתו אף שעיקר נ"ל דדעת רמ"א ג"כ לברך עליו שהרי המקור דין שם הוא מת"ה סי' ק"ל ושם כת' להדי' לברך עליו מ"מ אין כאן טעות בדברי המ"א שהרי רשם שם וכאן זה על זה נראה פשוט כוונתו שבכיוון דקדק הרב שלא לברך אם נטלו בלא דעתו וכן נראה לי עיקר כמהרש"ל דאפי' דעת המברכים על טלית שאולה היינו כשלובש בשעת התפל' עם הנח' תפילין משא"כ בלובש בשביל צניעות לעלות לתורה וכיוצא בו וכן ינהג החתן אם אינו רוצה לברך וספק ברכו' להקל שומעין וכן נ"ל עיקר הק' יעקב:

כד וע"ד שנשאלתי כיצד ינהוג עצמו בער' ר"ח שמניח תפילין למנחה וכן בער' ט' באב אי יסירם קוד' תפילת ערבית או יניחם עד אחר ק"ש ובדברי הפוסקים ראיתי שיש דעות חלוקת בזה:

והנה מהרי"ל הלכות ט' באב בסדר התפלה כת' וז"ל מהרי"ל סג"ל היה חולץ תפלין שלו מיד אחר קדושה למנחה עכ"ל אכן הלחם חמודות ה"ל תפילין אות ע"ט על מה שכתב הרא"ש אבל למ"ד לילה זמן תפילין אין צריך לחלוץ ולפיכך בתשעה באב שמניחן תפילין בתפלת מנחה אין לחלוץ קודם תפלת ערבית ומה שהעם נוהגין כן לחלוץ אותם היינו טעמא דלאו כ"ע דיני גמירא וחכמי הדור אין להם להורות דהא אין מורין כן עכ"ל ובשכ"ג לא"ח סימ' ל' הסכים עמו וכתב שהוא עצמו הנהיג כן וכה"ג כתב בתשובת' הלכו' קטנות חלק א' סי' רנ"ח גם גיסי הגאון בס' א"ז סי' ל' העתיק דברי הל"ח אלו ובסי' תקנ"ט ס"ק ט"ו העתיק בשם מלבושי י"ט והניח בצ"ע דודאי מהרי"ל יודע זה עכ"ל ולע"ד נראה עיקר להכריע כדברי מהרי"ל לחלוץ מיד אחר סדר קדושה של תפלת מנחה דהאי גרסינן בס"פ הקומץ לפי גרסת הרי"ף אמר רבינא הוי יתיבנא קמיה דרב אשי וחשיך ולא סליק אמרתי ליה לשמרן קבעי למר א"ל אין וחזית' לדעתו דלאו לשמרן קבעי אלא קסבר הלכה ואין מורין כן וכ"כ הרא"ש בשם ספר התרומה וכן דעת הרמב"ם וכ"כ הב"י סי' ל' שכן דעת כל הפוסקים הרי דאפי' אם כבר הניחם צריך לחלצם אם לא שיכול לתלות דלשמרן קבעי דהיינו שהוא במקום שאינו משומר אבל אם הוא במקום משומר ומניחן בפרהסיא הוי כמורין כן דאל"כ למה לי למימר לשמרן קבעי מר הל"ל כיון שכבר הניח' אין לסלקן אלא ודאי דצריך לסלקן אם לא שנוכל לתלות דלשמרן קבעי ואין מקום לבעל דין לחלוק ולומר דהיא גופא גזירה דשמא ישן בהם ועכשיו נגזור נמי שמא יורה כן לכתחלה להניחן זה אינו דהא מסיק בטור וש"ע מי שהי' בא בדרך ושקעה עליו חמה מניח ידו עליהם כדי שלא יטעו הרואים ויבאו להניח לכתחלה בלילה וכן מבואר שם בב"י וכן נראה הסכמת האחרונים המגן אברהם והמגן דוד וכן נ"ל הקטן יעקב:.