שו״ת שבות יעקב – חלק ב – שאלה כא

שאלה כא כלי שבשל בו לחולה בשבת מה להשתמש בו בכלי לפי שראיתי שכת' גיסי הגאון בספרו אליהו זוטא ר"ס שי"ח וז"ל משמעות תשובת הרשב"א סימן קנ"ה דאפי' בקדרה אסור לבשל וכ"כ המ"א שם: תשובה לא ידעתי מאי קא מסתפק לך הא אפי' התבשיל עצמו מותר במ"ש לבריא ומ"ש גיסי והמ"א ר"ס שי"ח היינו בבישול באיסור במזיד דאסור לו התבשיל עולמית משום מעשה שבת דרבנן קנסהו לו ע"כ סבירא להו דגם הכלי נאסור לו עולמית מהאי קנסא כמו כל איסור דרבנן שיש לו עיקר ושורש דאורייתא דאסרינן ג"כ הכלים שבלועין ממנו ו הלכה ברורה ריש סימן שי"ח השיג על המ"א בזה ולא דק ואם יאמר האומ' מנא לך הא הנני אעתיק לך דברי תשובת הרשב"א וז"ל שאלת קדירה שבשל בה ישראל לצורך חולה שיש בו סכנה אם היא אסור' מפני שבשלה בה בשבת או עותרת מפני שאין מעשה שבת אסורין אלא לר' יוחנן הסנדלר ולא קי"ל כוותיה או דלמא אסורה כיון דאיכא למגזר שמא ירבה בה לצורך בריא עכ"ל השואל:

תשובה דבר ברור הוא זה אליבא דכ"ע שהיא מותרת שאפי' התבשיל עצמו מותר לערב ואפילו לר' יוחנן הסנדלר לא אסיר אלא כשנעשה במזיד אבל לא בשוגג דהא קתני בשוגג יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו ודוקא בשוגג באיסור הא לחולה שיש בו סכנה מותר ומצוה לבשל לו ואין כאן מעשה שבת דאיסור ולא אסר אפי' לר"י הסנדלר אלא במעש' שבת באיסור וכ"ש לר' יהודה וכ"ש לר' מאיר עכ"ל הרשב"א ומהדברים אלו הוציאו אחרונים המשמעות מתשובת הרשב"א לאסור הכלי היינו בבישלו במזיד שאסור לו התבשיל עולמית גם הכלי הבלוע ממנו אסור לו עולמית משא"כ למי שהתבשיל מותר לער' כגון במזיד ולאכל לאחרים אחר שבת גם הכלים מותרין וכן למאן דס"ל בשוגג אסור לו גם הכלים נאסר לו משא"כ לחולה מותר הכלי אליבא דכ"ע וכמ"ש והוא ברור וגדולה מזו נ"ל דאפי' בשלו בכלי חדש כגון שנעשה תבשיל ע"פ ציווי הרופאים לעשות דוקא בקדרה חדשה וכה"ג דאע"ג דבבישל ראשון הוא גמר תיקון וכמבואר בביצה דף ל"ג מפני שצריך לחסמן וכן מבואר בא"ח ס"ס תק"ב אפילו הכי הכלי מותר אחר שבת כמו התבשיל עצמו שנתבשל לחולה דמותר למוצאי שבת ה"ה הקדירה כנ"ל פשוט הק' יעקב: שאלה כב משרת אחד ירא אלהי' כשרבו קורא עליו בשחרי' הוא עומד בזריזות לעבודת רבו אם אינו עובר משו' הא דאמרינן בברכות במה חשבתו לזה ולא לאלוה פרש"י שהקדמת כבודו לכבודי:

תשובה הנה לכאורה שאלה גדולה שאלת והוזכרו דברים אלו בתשובת הלכות קטנות חלק ב' שאלה ד' שפסק שיזהיר למשרתיו שירחצו ויברכו ברכת השחר ואח"כ יקראו קריאת שמע ואח"כ יעשה לו צרכיו דאל"כ נקרא במה ע"ש אכן כד מעיין שפיר נראה דכל זה הוא ממדות החסידות שהרב או אדונו יעשה כן ואל יקפיד אם אינו זריז קודם לזה לעבודתו אבל לדינא נ"ל דאין קפידא בהא דגרסינן שם בברכו' דף י"ד ע"א אמר רב כל הנותן שלום לחבירו קודם שיתפלל כאלו עשאו במה שנאמר חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא אל תקרי במה אלא במה ושמואל אמר במה חשבתו לזה ולא לאלוה מתיב רב ששת בפרקים שואל מפני כבוד ומשיב תרגומה ר' אבא במשכים לפתחו ע"כ הרי להדיא מבואר דאין איסור אלא במשכים לפתחו דוקא משא"כ אם פגע בו מותר לשאול ולהשי' מפני כבוד והיראה ומכ"ש בעבדו ומשרתו המשועבד לו דחיי' בכבודו ויראתו דליכא איסור כלל דהרי אמרו מורא רבך כמורא שמים אפי' אינו רבו בתור' מ"מ הוא אדונו ומשועבד ליראתו ומה"ט מצינו דהקילו חכמי' באומני' ופועלים בק"ש ותפילה שקורין בראש האילן ובראש הנדבך וכדאיתא בברכות דף ט"ז ע"א שלא לבטלן מעבודתן ומלאכתן ה"ה בזה וכבר אמרו גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתור' דהיינו בלאו דלא תסור שהוא דרבנן גם האי דעשהו במה אסמכתא בעלמא והוא דרבנן נדחה מפני כבוד ויראת אדונו ושלום ביתו עדיף להכי מדקדק רב וקאמר כל הנותן שלום לחבירו דוקא חבירו קאמר ולא אדונו או רבו ואפי' אי נימא דשמואל דאמר במה חשבתו לזה ולא לאלוה ופי' רש"י שהקדמת כבודו לכבודי כוונתו אפי' בעבדו נמי מטעם זה מ"מ הא קי"ל הלכתא כרב לאסורי ומכ"ש לפי דעת תלמידי' רבינו יונה בשם רבני' פרובנצי"א דדוקא שלום שהוא שמו של הקב"ה אסור אבל שאר מילי שרי וכן הסכמת הפוסקים והאחרונים כמבואר בא"ח סימ' פ"ט אין קפידא כלל נ"ל הק' יעקב: