שו״ת שאגת אריה – החדשות – שאלה טז, קטע 2

ועתה נפלפל בין סברת רש"י ותוס' ז"ל להוכיח איזה מהן נראית עיקר ונ"ל להביא ראי' שסברת התוס' עיקר מהא דאמרינן בפ"ה דיומא (דף נ"ט) ובפ"ק דמעילה (דף י"א) ת"ר מועלין בדמים דר"מ ור"ש וחכמים אומרים אין מועלין בהם ע"כ לא פליגי אלא מדרבנן אבל מדאורייתא אין מועלין בהן מנה"מ אמר עולא אמר קרא לכם שלכם יהא דבי ר"י תנא לכפר לכפרה נתתיו ולא למעילה ור' יוחנן אמר א"ק הוא לפני כפרה כלאחר כפרה מה לאחר כפרה אין בו מעילה אף לפני כפרה אין בו מעילה ובמסקנא דשמעתא ביומא אמרינן והני תלתא קראי בדם למה לי חד למעוטי מנותר וחד למעוטי ממעילה וחד למעוטי מטומאה ופירש"י חד למעוטי מנותר שאם אכל דם נותר בשוגג אינו חייב אלא אחת משום דם וכן אם אכל דם קדשים בטומאת הגוף שהיא בכרת בכולן אינו חייב אלא אחת משום דם וכן אם שגג בדם והזיד באחת מאלו פטור מכרת ע"כ ויש לי להקשות שהרי במס' כריתות סופ"ה דף כ"ג אמרינן א"ל' רבא לר"נ ומי אמר ר"ש איסור חל על איסור (ואמתני' קאי דמחייב חטאת אנותר של חלב דחייל איסור נותר אאיסור חלב) והא תניא רש"א האוכל נבלה ביו"כ פטור ומשני אלא בקדשים גלי רחמנא דאתי איסור חל על איסור דתני אשר לה' לרבות את האימורין ואימורין קאי עלייהו באיסור עולין וחלב קאי עלייהו באיסור כרת וקאתי איסור טומאה וחייל עליה ומייתי עוד ראי' מהא דתניא רבי אומר כל חלב לד' לרבות אימורי קדשים קלים למעילה ומעילה איסור מיתה וקא חייל על איסור חלב דאיסור כרת הוא ש"מ בקדשים גלי קרא ופריך והא תניא רש"א אין פיגול בעולין ואין נותר בעולין אלא תנאי היא ואליבא דר"ש דאיכא דאמרי בקדשים איסור חל על איסור ואיכא דאמרי בקדשים נמי אין איסור חל איסור ולמ"ד בקדשים נמי אין איסור חל על איסור כל חלב לד' מאי עביד ליה מוקי ליה בוולדי קדשים דקסברי וולדי קדשים בהווייתן הן קדושים דתרווייהו בהדדי אתו ע"כ:

והשתא לר"ש הך קרא למעוטי דם מנותר וטומאה ל"ל להאי תנא דס"ל אליבא דר"ש דבקדשים נמי ס"ל לר"ש דאין איסור חל על איסור בלא קרא נמי היאך ס"ד דתיחול איסור טומאה ואיסור נותר על איסור דם דקדים ולמ"ל קרא למעוטינהו ושנויי דהתם בוולדות קדשים לא שייך הכא אלא ע"כ ש"מ דדם שבישלו אינו ע"ע א"כ איצטריך קרא דסד"א דם קדשים שבישלו דפקע איסור דם מינה לחייב עליה משום נותר או טומאה קמ"ל דלא אבל לסברת רש"י תקשי מיני' לרבה דאית ליה לפי פירושו ז"ל דדם שבישלו אפי' בחטאות הפנימיות ע"ע הואיל שכנגדו ראוי בחטאת החיצונות א"כ כיון דדם שבשלו ע"ע בכ"מ בין בחולין בין בכל הקדשים פנימים וחיצונים א"כ למ"ל למעוטי דם מנותר וטומאה אליבא דר"ש ומכח ראי' זו נסתר נמי סברתי שכתבתי דדם שבשלו אע"ע לחייב כרת אבל ע"ע בל"ת א"כ אכתי תקשי למעוטי דם מנותר וטומאה לר"ש ל"ל דאע"ג דלאחר בישול אינו אלא בל"ת גרידא דהוי איסור קל לא חייל עליה איסור חמור דנותר וטומאה שהם בכרת אליבא דר"ש כדאמרינן התם בכריתות ודייק לה מדאמר ר"ש דאוכל נבילה ביוה"כ פטור ולא חייל איסור יו"כ דבכרת דחמיר על איסור נבלה דקיל שאינו אלא בלאו בעלמא אלא ע"כ דם שבישלו וה"ה שמלחו דמליח כרותח אע"ע בלא כלום בין בדם הנפש בין בדם האברים ואפי' לאו גרידא נמי ליכא ואינו אסור אלא מדרבנן:

עוד נ"ל להביא ראי' לזה מהא דאמרינן בפ"ק דמס' כריתות (דף ד') תניא כל חלב וכל דם לא תאכלו מה חלב לוקה ב' אף דם לוקה שתים דברי ר"י וחכ"א אין בו אלא אזהרה אחת ומ"ש חלב שלוקה שתים בלא היקשא דכתיב ביה תרי קראי כל חלב וכל דם לא תאכלו כל חלב שור וכשב דם נמי בלאו היקשא נילקו שתים דכתיב בי' תרי לאוין כל חלב וכל דם לא תאכלו וכל דם לא תאכלו בכל מושבותיכם לעוף ולבהמה אלא אימא מה חלב לוקה ג' אף דם לוקה ג' ומ"ש חלב דלוקה שלוש דכתיב ביה הדין תרי לאוין ולאו דזרות הא תלתא דם נמי איצטריך סד"א הואיל ואיתמעט דם מטומאה ליתמעט מזרות קמ"ל היקישא ע"כ מדמחייב ר"י, אדם משום זרות ע"כ או דס"ל איסור חל על איסור ע"י כולל דמיגו דחל איסור זרות אבשר חל נמי אדם אע"ג דאסירי וקיימי משום דם וכן הא דמחייב אחלב משום זרות ע"כ נמי משום כולל הוא דמחייב ליה דמיגו דחל אבשר חל נמי אחלב דבוולדי קדשים ליכא לאוקמי ונימא דס"ל לר"י וולדי קדשים בהווייתן הם קדושים כדמוקי לה להא דכל חלב לד' אליבא דר"ש דבשלמא איסור מעילה א"ש בוולדי קדשים דבהדדי קאתו כיון דבהווייתן הם קדושים חל איסור מעילה בשעת לידה עם איסור חלב בהדי הדדי אבל איסור זרות דכל זר לא יאכל קדש אינו חל עד אחר שחיטה וזריקה דפקע איסור מעילה וחל איסור זרות כדאמרינן במס' יבמות פ' ד' אחין (דף ל"ב) גבי זר שאכל מליקה דחשיב ליה לאיסור זרות ואיסור נבלה דמליקה איסור בת אחת משום דלא חל איסור זרות עד לאחר שחיטה דפקע ליה איסור מעילה וחל איסור זרות וא"כ איך חל איסור זרות על איסור חלב וע"כ או שחל ע"י כולל דע"כ לא שמעינן לי לר"י דאין איסור חל על איסור במס' חולין (דף ק') גבי נבלת עוף דאין איסור נבלה וטריפה חל על עוף טמא אלא באיסור גרידא אבל באיסור כולל מודה דחל על איסור או דס"ל דבמוקדשין איסור חל על איסור וכהאי תנא דס"ל הכי אליבא דר"ש ואיסור זרות נמי חשיב ליה כאיסור מוקדשין לחול על איסור אחר אבל הא וודאי איכא למידק דאמרינן התם בכריתות אלא לרבנן היקשא למאי אתא כלומר למאי הילכתא אקיש רחמנא דם לחלב ומשני לכדתניא כל חלב וכל דם לא תאכלו מה חלב מיוחד שחלבו חלוק מבשרו ואין מצטרפין זה עם זה אף דם שדמו חלוק מבשרו אוציא דם שרצים הואיל דאין דמו חלוק מבשרו מצטרפין והשתא תקשי לר"ש למאן דאית ליה אליבא דידיה דאפי' במוקדשין אין איסור חל על איסור בשום ענין אפילו באיסור כולל א"כ ע"כ לא ס"ל דהקישא לחיוב משום זרות קאתי שהרי אין איסור זרות חל על איסור דם ואפי' על איסור חלב אינו חל ואי אתה יכול לומר מה חלב לוקה ג' ואחד מהן איסור זרות דהא על איסור חלב גופיה אינו חל איסור זרות והא נמי א"א לומר דאית ליה היקשא לענין צירוף כדאמר אליבא דרבנן וללמד שאין דם ובשר מצטרפין ביחד לחייב עליהן משום טומאה לבד משרצים שמצטרפין זע"ז לחייב עליהן מדם טומאה דהא ר"ש צירוף לית ליה כדאמרינן במס' מכות פ"ג (דף י"ז) רש"א כ"ש למכות ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן בלבד וא"כ לר"ש היקשא דדם לחלב למאי אתא אלא ע"כ דם שבישלו אכ"ע ואתא ליה היקשא לר"ש לחייב על דם משום זרות כדאמרינן אדר"י ואין כאן אלא איסור זרות לחוד דלאחר בישול פקע ליה איסור דם ומ"מ האי איסור זרות דקאמינא לאו איסור זרות ממש דא"כ אע"ג דבדם משכחת לה לאחר בישול בחלב לא משכחת לה לאיסור זרות כלל ואי אתה יכול לומר מה חלב לוקה ג' אלא לר"ש איסור מעילה במזיד הוא דרבי קרא שחייב על דם דאע"ג דאימעוט דם מאיסור מעילה בשוגג לענין חומש ואשם מעילות מ"מ לענין מזיד חייב על דם משום לאו דמעילה ובלאחר בישול דפקע לי' איסור דם ובחלב משכחת לה בוולדי קדשים וקסבר וולדי קדשים בהווייתן הן קדושים דאיסור חלב ואיסור דהזיד במעילה בהדדי קאתי בשעת לידת הבהמה ומ"מ איסור דם עם איסור דהזיד במעילה ליכא למימר בוולדי קדשים דבהדי הדדי קאתי כיון דע"כ ס"ל וולדי קדשים בהווייתן הם קדושים ולא במעי אמן. דאי ס"ד במעי אמן הם קדושים איסור חלב איסור הזיד במעילה דליתא בהדי הדדי בוולדי קדשים לא משכחת לה. א"כ איסור הזיד במעילה דחל במעי אמן קדים לאיסור חלב שאינו חל עד שעת לידה וא"כ האי היקשא דדם לחלב אינו שוה דבחלב עובר משום הזיד במעילה ולא משום חלב ובדם עובר על שתיהן ועוד ע"כ למ"ד אין איסור חל על איסור במוקדשין אדר"ש מוקי כל חלב לד' בוולדי קדשים וקסבר וולדי קדשים בהווייתן הם קדושים כדאמר התם וכיון דוולדי קדשים בהווייתן הם קדושים וא"כ איסור דם קדים דנוהג בשליל כדתנן בפ"ד דחולין (דף ע"ד) השוחט את הבהמה ומצא בה בן שמונה חי או מת או בן תשעה מת קורעו ומוציא את דמו וכיון דנוהג בשליל קדים איסור דם לאיסורא דהזיד במעילה כדאמרינן בפ' ג"ה (דף ק') לענין ג"ה דאי נוהג בשליל איסור טומאה וג"ה בהדדי חייל משום דג"ה נמי חל במעי אמו כיון דנוהג בשליל וכיון דאיסור דם קדים תו לא משכחת לה לאיסור דהזיד במעילה שאפילו בוולדי קדשים אינו חל עד שתלד שתחול על איסור דם אם לא בלאחר בישול וש"מ דם שבישלו אע"ע בלא כלום ואפי' איסור לאו מדאורייתא לית ביה וה"ה דאיסורא גרידא כמו חצי שיעור נמי מדאורייתא לית ביה דאי ס"ד דאיכא עליה איסור דאורייתא כמו בחצי שיעור וכאיכא מ"ד שכתב העיטור א"כ אכתי תקשא ל"ל קרא למעוטי דם מנותר וטומאה וגם היכי משכחת לה היקשא דדם לחלב לר"ש הא אין איסור חל על איסור ואפי' בלאחר בישול לא משכחת לה כיון דאכתי איכא איסורא דאורייתא באיסורא גרידא אע"פ שאין בו מלקות כמו חצי שיעור נמי אמרינן דאין איסור חל על איסור ואע"פ שהתוס' כתבו בפ"ג דמס' שבועות (דף כ"ג) גבי שבועה שלא אוכל ואכל נבלות דבחצי שיעור דליכא אלא איסורא בעלמא אע"ג דאסור מה"ת לר"י שבועה חל עליו וכ"כ בפ' ג"ה (דף ק"ב) גבי נטל צפור שאין בו כזית דעל חצי שיעור אע"ג דאסור מה"ת כו"ע מודה דאיסור חל על איסור מ"מ יש בידי ראיות ברורות דלמאי דקיי"ל כר"י דחצי שיעור אסור מה"ת אין איסור חל עליו וה"ה לדם שבשל אס"ד דאסור מה"ת אין איסור אחר חל עליו והדרא קושיא לדוכתא קרא למעוטי דם מנותר וטומאה למ"ל והקישא דדם לחלב לר"ש למאי אתא אלא ע"כ דם שבשלו שריא מן התורה לגמרי ואכתוב אחד מן הראיות שבידי דאמרינן אין איסור חל על איסור אפי' על חצי שיעור למאי דקיי"ל דאסור מה"ת מהאי שמעתא גופא דכריתות דמוכיח הש"ס דלרבי דאע"ג דס"ל דאין איסור חל על איסור באיסור קל על איסור חמור בקדשים שמעינן לי וכו' דתניא ר"א כל חלב לד' לרבות אימורי ק"ק למעילה ומעילה איסור מיתה וקא חייל על איסור חלב דאיסור כרת היא וש"מ בקדשים גלי קרא ומנ"ל דילמא לעולם אימא לך דלרבי איסור חל על איסור ליה ליה כלל ואפי' בקדשים והא דרבי קרא אימורי קדשים קלים למעילה אע"ג דאית בהו איסור חלב נ"מ אם אכל חצי שיעור משל הקדש אחר וחצי שיעור מאימורי קדשים קלים דאין כאן מחלב אלא חצי שיעור ואין כאן משום אין איסור חל על איסור דהא בכל האסורים שבתורה אחע"א דחצי שיעור וסד"א דעל אימורי קדשים קלים אין עוברין עליו משום מעילה קמ"ל כל חלב לד' דע"ע משום מעילה ואל תדחה דע"כ הא דרבי רחמנא אימורי קדשים קלים למעילה ע"כ לכשיעור שלם דחלב רבי רחמנא וקמ"ל דאיסור מעילה חל על איסור חלב דאי לחצי שיעור ל"ל קרא פשיטא דאיסור מעילה חל על איסור חצי שיעור דאיסור חלב דהא בחצי שיעור אין כאן משום אין איסור חל על איסור דהא קמ"ל קרא דסד"א דבק"ק אין בהם מעילה כלל כדפירש"י בס"פ כ"ה (דף קי"ז) גבי הא דתנן התם חומר בחלב שהחלב מועלין בו וקאמר בגמרא מנא הני מילי ופירש"י מנה"מ דחלב יש בו מעילה ולא מפליג דאפילו חלב ק"ק אע"ג שאין בהם מעילה בחייהן דהא ממון בעלים הן יש בו מעילה באימוריהם לאחר שנזרק דמן עכ"ל תדע דאפילו ליותרת הכבד וב' הכליות יליף התם מקרא דמועלין בהן אע"ג דלית בהו משום איסור חל על איסור דהא שרי באכילה אלא ע"כ טעמא כדפירש"י וש"מ דאמרינן דאין איסור חל על איסור דחצי שיעור נמי ולפמ"ש ג"כ א"א לדחות ראיותי מהא דמיעט רחמנא לדם מטומאה ונותר אע"ג דא"אחע"א לר"ש דנ"מ אם אכל חצי שיעור מדם דנותר וחצי שיעור מנותר אחר בשוגג לענין קרבן דמודה ר"ש דלענין קרבן בעי כזית כדתניא רש"א כ"ש למכות ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן דאי משום אין אחע"א בחצי שיעור לא אמרינן וכן הא דמיעט רחמנא לדם מטומאה נ"מ אם אכל ח"ש מבשר קדשים וחצי שיעור מדם קדשים בטומאה בשוגג דאין בחצי שיעור משום אחע"א דעל טומאה ונותר חייבין חטאת בשוגג כדתנן רפ"ק דכריתות דהא ליתא דבחצי שיעור נמי אמרינן אין אחע"א וכדכתיבנא ועוד נראה דאפילו לדעת התוספות דבחצי שיעור לא אמרינן אאחע"א א"א לאוקמי הא דטומאה ונותר בחצי שיעור ואליבא דר"ש דכיון דאית ליה כ"ש למכות אלמא כל שהוא לדידי' איסור גמור מקרי לענין עונשין כמו כזית לרבנן אע"ג דלענין קרבן בעי שיעורא מ"מ אכל חצי שיעור של נותר מדם קדשים או בטומאה והשלים לשיעורו לנותר אחר שפיר א"ל אין איסור חע"א דהא ח"ש איסור גמור הוא לעונשין אע"ג דלענין קרבן שיעורא בעי וא"ת למאי דפרישית דליכא שום איסור מה"ת בדם שבשלו א"כ תקשה לך הא דאמרינן רפ"ק דבכורות (דף ו') וחלב דבהמה טהורה מנ"ל דשרי אלימא מדאסר רחמנא בשר בחלב הא לחודי' שרי ואימא חלב לחודי' אסור באכילה ומותר בהנאה בשר בחלב בהנאה נמי אסור ולר"ש דשרי בהנאה משכחת לה למלקי על בשוליה והרי לפני זה אמר הש"ס דלמ"ד דם נעכר ונעשה חלב חלב דבהמה טהורה דשרי חידוש הוא דמעיקרא דם הוא ולמאן דל"ל דם נעכר ונעשה חלב הו"ל חלב חידוש דליכא מידי דאתי מחי ושריא רחמנא והאי חלב כאבר מן החי הוא ושרי והרי בבו"ח קיי"ל בפרק כל הבשר (דף ק"ח) דדרך בישול אסרה תורה ואי תרי ליה כולי יומא בחלבא שריא בשיל לי' בשוליה אסור והשתא היאך בעי למילף דחלב שרי מדאסר רחמנא בו"ח הא חלב לחודי' שרי' אכתי למ"ד דדם נעכר ונעשה חלב לעולם אימא לך דחלב אסור משום דם והא דאסר רחמנא בשר בחלב אינו ראיה דאימתי נעשה בב"ח לאחר בישול וכבר פקע בבישול איסור דם ולא יהא כח חלב הנאסר משום לתא דדם חמור מאיסור דם שע"י בישול פקע איסורו ולעולם חלב קודם בישול אסור משום דם וי"ל דעדיפא מינה קא דחי ליה דאפילו לאחר בישול ליכא למילף מיניה דחלב שרי דילמא אסור משום דאתי מן החי דאפילו הכי איצטריך למיתסר בב"ח משום בישולו או הנאתו (ולשלמות המלאכה מלאכת הקודש אכתוב מה שק"ל עוד בהאי. שמעתא דמנחות בהאי סוגיא דדם שבשלו דאמר ר"פ הלכך דם חמור שקרש ואכלו חייב הואיל וכנגדו ראוי בחה"ח ופירש"י הלכך דאמרת אמרינן הואיל וכנגדו ראוי דם חמור אע"פ שאינו ראוי לקרבן ואיכא למימר דלא חייבה תורה כרת אלא על דם הראוי לקרבן אלא אפילו חמור דאין קרבן בטמאים אפ"ה חייב ע"כ ותימה לי ל"ל לר"פ למילף מהא דאמר רבה דידיה אפילו בחה"פ ואכלו חייב הואיל וכנגדו ראוי בחה"ח דעל דם חמור חייב אע"פ שאינו ראוי לקרבן דאין קרבן בטמאים הא משנה שלמה שנינו ברפ"ה במסכת כריתות אכל דם שחיטה בבהמה בחיה ובעוף בין טמאים ובין טהורים דם נחירה דם עיקור דם הקזה שהנשמה יוצאה בו חייבין עליו ועוד דמשמע דלר"ח דא"ל דם שקרש בחה"פ ואכלו פטור וטבל והזה אמר רחמנא והאי לאו בר טבילה והזאה ול"ל הואיל וכנגדו ראוי באה"ח על דם חמור אין חייבין עליו וה"ה לדם דשאר טמאים הואיל דלאו בני קרבן נינהו א"כ תקשה ליה לר"ח מתני' דמחייב על דם טמאים כרת דהא קתני בסיפא דם הטחול דם הלב דם בצים דם חגבים דם התמצית אין חייבין עליו והאי דם הטחול דם הלב דם התמצית דקתני בסיפא דאחיע היינו כרת הוא דליכא הא ל"ת גרידא מיהו איכא מכלל דדם טמאין חייבין עליו דקתני ברישא היינו חייבין עליו כרת קאמר ואם נפרש הא דר"פ כפשוטו דדם חמור שקרש הוא דקא יליף לה מהא דרבה דחייבין עליו כמו דס"ל לרבה דדם שקרש בחה"פ ואכלו חייב הואיל וכנגדו ראוי בחה"ח ה"ה נמי בדם חמור שקרש חייב הואיל וכנגדו ראוי בחה"ח ג"כ קשיא משמע דלר"ח דפטור דם שקרש בחה"פ פטור נמי בדם חמור שקרש ואמאי נדמי' לדר"ח לחה"פ נדמי' לחה"ח כמו דם חולין שקרש חייב עליו כמו בחה"ח כדתניא הקפה את הדם ואכלו חייב דמשמע אפילו בחולין נמי חייב וכמש"כ למעלה וע"כ לא קפטר ר"ח בדם שקרש אלא בחה"פ לחוד הואיל ובדידיה עצמו אינו ראוי להקרבה דטבל והזה אמרה רחמנא והאי לאו בר טבילה והזאה הוא אבל בדם חולין חייב הואיל וראוי להקרבה בשום קרבן כגון חטאת החיצונה ה"ה נמי בדם חמור ודם כל הטמאים ראוי לחייבו כמו בדם חולין ואפילו לר"ח וא"כ מאי הילכך דקאמר ר"פ ויליף לה מדרבה הא ר"ח ג"כ מודה ולא פטר אלא בדם חה"פ גופא ולא בשאר כל מיני דמים ל"ש של טמאים ל"ש טהורין תו ק"ל לר"ח דאמר דם שקרש בחה"פ ואכלו פטור משום דלא חזי למילתיה להזאה אבל בחה"ח אם אכל חייב הואיל וחזי למילתיה לנתינה וכן בחולין נמי חייב א"כ בחה"פ אמאי פטור וכי משום דאקדשי' פקע לאיסור דם לאחר בישול מיניה דאלו לא קדשיה איסור דם רכיב עליו לעולם ואין תקנה לאיסורו אפילו בבישול ומשום דאקדשי' קליש ליה לאיסור דם שבו ופקע ע"י בישול איסור שבו להיכן אזל אלא שבזה י"ל דוודאי זה אין סברא לומר לר"ח דע"י הקדישו קליש ליה לאיסור דם שבו דליפקע ע"י בישול משא"כ קודם הקדישו דאיסור שבו להיכן אזל אלא משום דאמר רבא בפ"ק דמסכת כריתות (דף ד') ג' כריתות האמורות בדם למאי אתא אחת לדם חולין ואחת לדם קדשים ואחת לדם כיסוי. ואמר רבא חמשה לאוין האמורין בדם למה אחת לדם חולין ואחת לדם קדשים ואחת לדם כיסוי ואחת לדם איברין ואחת לדם התמצית ומשמע דעל דם קדשים עוברין בב' לאוין דהוי בכלל לאו דחולין דלא גרע קדשים מחולין ונוסף עוד לאו אחד משום דם קדשים וכן לענין כרת הוי בכלל כרת דחולין ונוסף עוד כרת משום דם קדשים ונ"מ שאם אכלו בשוגג חייב ב' חטאות ועל לאו וכרת הנוסף בדם קדשים על דם חולין קאמר ר"ח דם שקרש בחה"פ ואכלו פטור הואיל ולא חזי למילתיה להקרבה דטבל והזה אמר רחמנא והאי לאו בר טבילה והזאה הוא משו"ה פקע ליה הלאו וכרת הנוסף עלי' אבל בחה"ח אע"פ שקרש הואיל וחזי למילתיה להקרבה עדיין בקדושתיה קאי ורכיב עליה לאו וכרת הנוסף עליו הקדישו ועדיין לא פקע לאחר שקרש ורבה דידיה ס"ל וראוי עדיין בחה"ח גם בחה"פ לא פקע לאו וכרת שרכיב עליו מחמת הקדישו אבל בלאו וכרת שיש על דם אפילו בחולין כו"ע מודו דאפילו לאחר שקרש באיסורו עומד ולא פקע לעולם בין בחה"פ ובין בחה"ת אלא שע"ז קשה דא"כ ר"פ דאמר הילכך דם חמור שקרש ואכלו חייב הואיל וכנגדו ראוי בחה"ח אהי קאי אי אלאו וכרת דחולין ל"ל הואיל וכנגדו ראוי בחה"ח הא בלאו וכרת של חולין ראוי בחה"פ כמו בחה"ח ושניהן שוין ואפילו דחולין נמי שוה להן בלא שום הואיל וכנגדו ראוי ואי על לאו וכרת דקדשים מה ענין חמור אצל קדשים ואפילו בטהורין של חולין אינו עובר עליהן בלאו וכרת של דם קדשים ודברים אלו צריך נגר ובר נגר דיפריקינהו אלא שאין זה מקום האריכות ולא באתי אלא הואיל ואתא לידן שמעתא זו לעורר את המעיין עליהן):