שו״ת שאגת אריה – החדשות – שאלה טז

שאלה טז דם שבישלו או שמלחו אי עובר עליו מן התורה או אין איסורו אלא מדרבנן:

תשובה בפרק כל הבשר (דף ק"ט) תנן הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו אינו עובר עליו וכ' התוספות פי' בקונטרס במסכת כריתות (דף כ"ב) מוקי לה בלב עוף דאין בדמו כזית אבל בבהמה חייב כרת אם לא קרעו לאחר בישולו וא"א לומר כן דבהדיא אמרינן בהקומץ רבה (דף כ"א) דדם שבישלו אינו עובר עליו אם אכלו והא דמוקי לה בפרק דם שחיטה בלב עוף משום דבכל ענין קתני מתניתין דאינו עובר עליו בין חי ובין מבושל ע"כ ולכאורה יש לתמוה על בעלי תוספות ז"ל דס"ל דם שבישלו אין עוברין עליו וכתבו דבהדיא אמרינן בהקומץ הכי אדרבה שהרי מההיא סוגיא דפרק הקומץ במסקנא משמע להדיא איפכא דהכי גרסינן התם (ד' כ"א) אמר זעירי אמר ר' חנינא דם שבישלו אינו עובר עליו יתיב רבא וקאמר לה להא שמעתא איתיביה אביי הקפה את הדם ואכלו או שהמחה את החלב וגמעו חייב לא קשיא כאן שהקפה באור כאן שהקפה בחמה באור לא הדר בחמה הדר בחמה נמי לימא הואיל ואדחי אידחי דהא בעי מיניה ר' מני מר' יוחנן דם שקרש ואכלו מהו א"ל הואיל ונדחה ידחה אישתיק א"ל דילמא וודאי כאן בחטאות החיצונות כאן בחטאות הפנימיות אמר אדכרתן מילתא דא"ר חסדא דם שקרש בחטאות (החיצונות) ואכלו חייב ולקח ונתן אמר רחמנא והאי בר לקיחה ונתינה הוא בחטאות הפנימיות ואכלו פטור וטבל והזה אמר רחמנא והאי לאו בר טבילה והזאה הוא ופירש"י כאן בחטאות החיצונות הא דקתני הקפה את הדם בחמה ואכלו חייב וה"ה של חולין הואיל וראוי לכפרה בקדשים והא דאמר זעירי אינו עובר עליו בחטאות הפנימיות כגון פרים ושעירים הנשרפין ע"כ נמצא לפירושו דם שבשלו בחולין ובחטאת החיצונות עובר עליו והרי הא דזעירי א"ר חנינא דאמר דם שבשלו אינו עובר עליו לא מיתוקם אלא בחטאות הפנימיות בלבד ולפי פירושו ז"ל משמע דאין חילוק בדם שבשלו באור לבשלו בחמה דבחטאות החיצונות וכן בחולין בתרווייהו עובר עליו דהא דזעירי אר"ח מוקי לה בחטאות הפנימיות לחוד והא דתניא הקפה את הדם ואכלו חייב מוקי לה בחטאות החיצונות וה"ה לחולין שניהן שוין בזה ול"ש הקפה באור ול"ש הקפה בחמה בתרווייהו בחטאות החיצונות ובחולין חייב ולפ"ז כי מוקי לה כאן בחה"ח כאן בחה"פ הדר ביה משינויא קמא דכאן שהקפה באור וכאן שהקפה בחמה שהרי בחטאות החיצונות ובחולין בין הקפה באור בין הקפה בחמה עוברין עליו ובחטאת הפנימיות בשניהם אין עוברין עליו אע"ג דבחמה הדר מ"מ אמרינן הואיל ונדחה ידחה שהרי כל זמן שהוא קרוש אינו ראוי להזאה בחטאות הפנימיות דטבל והזה אמר רחמנא והאי לאו בר טבילה והזאה הוא ונ"ל דהא דאיתא בפירש"י שלפנינו כאן בחטאות החיצונות הא דקתני הקפה את הדם בחמה ואכלו חייב תיבת בחמה טעות סופר הוא דלפירושו ז"ל מאי דוחקי לאוקמי הא דתנן הקפה את הדם ואכלו חייב בהקפה בחמה אפילו באור נמי חייב בחולין ובחטאות החיצונות שהרי לפי שיטתו לא מתוקמי הא דזעירי אר"ח דדם שבשלו אינו עובר עליו אלא בחטאות הפנימיות לחוד תו אמרינן התם ורבא דידיה אמר אפילו בחטאות הפנימיות ואכלו חייב הואיל וכנגדו ראוי בחטאות החיצונות אמר ר"פ הלכך דם חמור שקרש ואכלו חייב הואיל וכנגדו ראוי בחטאות החיצונות ולמאי דאמר רבא לפי שיטת רש"י ז"ל נדחו דברי זעירי אר"ח לגמרי דאפילו בחטאות הפנימיות דכתב רחמנא וטבל והזה ובבישול לאו בר טבילה והזאה הוא אפ"ה חייב הואיל וראוי בחטאות החיצונות כ"ש שחייב על דם שבשלו בחולין וחטאות החיצונות שהרי אפילו לרב חסדא דפטור בחטאות הפנימיות מ"מ בחולין וחטאות החיצונות חייב כ"ש לרבא דידיה דחייב בחטאות הפנימיות כ"ש דחייב בחולין ובחטאות החיצונות ולר"ח אע"ג דפטור עלי' בחטאות הפנימיות מודה בחולין וחטאות החיצונות דעובר עליהן א"כ שפיר פירש"י לפי שיטתו דהא דתנן הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו אינו עובר עליו דדווקא בלב עוף שאין בדמו כזית אבל בלב בהמה דאיכא בדמו כזית עובר עליו אפילו אחר בישול דבחולין כו"ע מודה דדם שבשלו עובר עליו ותמהני על התוספות דשויין לרש"י לטועה וכאלו נעלם ממנו הסוגיא דמנחות וחס ליה למחשד לרבינו ז"ל בזה דלפי שיטתו כו"ע מודו דדם שבשלו עובר עליו בחולין ויפה פירש לשיטתו הא מתניתין דפרק כל הבשר בלב עוף דווקא וכדכתיבנא:

ולשיטת רבותינו בעלי התוספות נ"ל דס"ל דהאי שינויי דכאן שהקפה באור כאן שהקפה בחמה קיימי נמי לפי המסקנא והכי הוא פירושו דכולי סוגיא דוודאי הא דזעירי אר"ח דדם שבשלו אע"ע אפילו בחולין נמי אינו עובר עליו וכ"ש בקדשים בין בחטאות החיצונות ובין בחטאות הפנימיות והיינו דנקט בסתמא דם שבשלו אינו ע"ע דבכולהון אע"ע אחר שבשלו והא דתני הקפה את הדם ואכלו חייב מיירי שהקפה בחמה דווקא דהדר ולא אמרינן הואיל ונדחה ידחה דמיירי בחטאות החיצונות דולקח ונתן אמר רחמנא והאי בר לקיחה ונתינה היא ואפילו בעוד שהוא קרוש נמי ראוי לזריקה הוא ולא נדחה לעולם מתורת זריקה והא דבעי מיניה ר' מני מר' יוחנן דם שקרש ואכלו מהו ופשט ליה הואיל ונדחה ידחה מיירי בחטאות הפנימיות דווקא דטבל והזה אמר רחמנא והאי לאו בר טבילה והזאה הוא דכיון שאינה ראוי להזאה בעודנה קרוש אע"ג דהדר ונעשה צלול אמרינן הואיל ונדחה ידחה ודם שקרש בחולין הדבר ברור לפי שיטה זו דעוברין עליו דדמי לחטאות החיצונות והא דמוקי להברייתא דהקפה את הדם ואכלו חייב בחטאת החיצונות לאו דווקא דה"ה דבחולין נמי חייב והא דמוקי לה בחטאות החיצונות ולא מוקי לה נמי בחולין משום דהא בהא תליא דאלו היה פטור על דם שקרש בחטאות החיצונות נמי כמו בחטאות הפנימיות היה פטור נמי בחולין דכיון דבכל הקדשים פטור דכוותיה אין לנו לחייבו בחולין כמו בדם שבשלו דאין עוברין עליו אפילו בחולין לפי שיטה זו הואיל דכוותיה אינו ראוי לזריקה בכל הקדשים וה"נ דכוותיה אבל כיון דבחטאות החיצונות ראוי לזריקה ועוברין עליו ה"ה דעוברין עליו. בחולין ורבא דידיה דאמר אפילו בחטאות הפנימיות ואכלו חייב הואיל וכנגדו ראוי בחטאות החיצונות ואדם שקרש קאי ולדידיה ליתא לדר"י שפשט לר' מני דדם שקרש ואכלו הואיל ונדחה ידחה דאע"ג דדם שקרש אינו ראוי לזריקה בחטאות הפנימיות בעודו קרוש משום דטבל והזה אמר רחמנא והאי לאו בר טבילה והזאה הוא ואפילו חזר ונעשה צלול מסתברא דאמרינן הואיל ונדחה ידחה לענין זריקה דקיי"ל דיש דיחוי בשחוטין אצל הקדשים כדתנן במס' יומא ר"פ שני שעירי יוה"כ מ"מ אם אכל עובר עליו הואיל וראוי בחטאות החיצונות וכל שכן דעובר עליו בחולין *). ונמצא עכשיו פסקן של הדברים לפי שיטה זו דדם שבישלו אינו עובר עליו בין בחולין ובין בחטאות החיצונות ובין בחטאות הפנימיות ובהא לית דינא ולית דיינא ובדם שקרש לר"ח בחה"פ אע"ע אפילו שחזר ונעשה צלול מ"מ אמרינן הואיל ונדחה ידחה ושוב אינו חוזר ונראה לזריקה וכיון דנדחה מזריקה לעולם אינו עובר עליו (ומסתבר לי דלר"ש וחנן המצרי דלית להו דיחויין אפילו בקדשים שחוטין כדאמרינן ביומא (דף ס"ב) ובפ"ב דזבחים (דף ל"ה) דם הקרוש בחמה אפילו בחטאות הפנימיות עובר עליו אם אכלו שהרי כשיחזור ונעשה צלול יהיה ראוי לזריקה משום הכי ע"ע אפילו בעודו קרוש והיינו שנויי דקא משנינן בתחילה כאן שהקפה באור כאן שהקפה בחמה באור לא הדר ובחמה הדר ולא אקשינן אלא משום דבחמה נמי נימא הואיל ונדחה ידחה ואפילו כשחוזר ונעשה צלול אינו ראוי הואיל ונדחה ידחה אבל מאן דלית ליה דיחויין לית לן בה אלא שקשה לי אמאי אישתיק כי אקשי בחמה נמי לימא הואיל ונדחה ידחה דהא בעי מיניה ר' מני מר' יוחנן דם שקרש ואכלו מהו וא"ל הואיל ונדחה ידחה מאי קושיא ר' יוחנן ס"ל כמאן דאית ליה דיחוי דהא שמעינן ליה בכמה דוכתי ומהם בפ"ק דקידושין (דף ז') גבי בהמה של ב' שותפים הקדיש חציה וחזר ולקח והקדיש חציה קדושה ואינה קריבה משום דדיחוי מעיקרא הוי דיחוי אלמא אפילו בבעלי חיים אית ליה דחייה גבי קדשים וכ"ש בשחוטים דחמיר טפי כדמוכח התם גבי הא דקאמר ש"מ בע"ח אין נדחין והכי מוכח בכמה דוכתי והאי תנא דהקפה את הדם ואכלו דמחייב ואוקימנא דהקפה בחמה אתי כר"ש וכחנן המצרי דלית להו דיחויין וצ"ע) ונחזור לענין סוגיא זו דדם שקרש בחטאות הפנימיות ( מדברי רבינו הגאון המחבר ז"ל הנ"ל נראה דלא הי' לפניו בדפוס ד' התוס' אשר לפנינו בגמ' דמנחות הנ"ל ד"ה כאן ובאמת שדברי התוספות שם הם הוספה אא ז"ל בשם מהריב"ל ועיין במהרש"ק שם:)למאן דאית ליה דיחויין וקיי"ל הכי אינו עובר עליו ובחטאות החיצונות ובחולין עוברין עליו ולרבא אליבא דידיה דם שבשלו אינו עובר עליו בכל דוכתא ודם שקרש אפילו קודם שנעשה צלול עובר עליו בכל דוכתא בחולין ובחטאות החיצונות וה"ה בחטאות הפנימיות הואיל וכנגדו ראוי בחטאות החיצונות ולשיטת רש"י לזעירי אר"ח ולר"ח דם שבשלו בין באור ובין בחמה וה"ה לדם שקרש בחה"פ אע"ע ובחולין ובח"ה עוברין על שלשתן אלא דהא איכא בינייהו בין דם שבשלו באור לדם שבשלו בחמה ודם שקרש דדם שבשלו באור שוב אין לו תקנה לזריקה ואע"ע לכו"ע ואלו דם שבשלו בחמה ודם שקרש דהדרי ואפשר לחזור ולהיות צלול למאן דאית ליה דיחויין אע"ע בחה"פ ולמאן דלית ליה דיחויין ע"ע בחה"פ אפילו קודם שנעשה צלול (ולשיטה זו ג"כ יש להקשות אמאי אישתיק הו"ל לשנויי לר"י אית ליה דיחויין ולתנא דברייתא דהקפה את הדם לית ליה דיחויין) ולרבא אליבא דידיה ל"ש דם שבשלו באור ל"ש דם שבשלו בחמה או דם שקרש בין בחולין ובין בחה"ח ובין בחה"פ עוברין עליו הואיל וכנגדו ראוי בחטאות החיצונות:

ומסתבר לי דהלכה כרבא אליבא דידיה דאמר אפי' בחטאות הפנימיות ואכלו חייב הואיל וכנגדו ראוי בחטאות החיצונות לא מבעיא לגי' ספרים שלנו דגרסי רבא באל"ף דקיי"ל כוותיה דבתרא הוא אלא אפי' את"ל דראוי לגרוס רבה בה"א מדאותיב ליה אביי ודרך אביי להקשות בכ"מ לרבה דרביה הוי דאלו רבא חבירו הוה מ"מ הילכתא כוותיה שהרי אמרינן התם אמר רב פפא הלכך כלומר הואיל דאמרינן הואיל וכנגדו ראוי דם חמור שקרש ואכלו חייב הואיל וכנגדו ראוי בחטאת החיצונות אלמא ר"פ דבתרא הוא והילכתא כוותיה א"ל דאמרינן הואיל וכנגדו ראוי בחטאות החיצונות וכן דעת הרשב"א ז"ל בתו"ה הארוך [בית ג' שער ג'] והרא"ה בבדק הבית שם והר"ן דדם שבשלו אע"ע אבל הרשב"א בחידושיו במס' חולין בפ' כל הבשר כתב שראה בספר העיטור דאיכא מ"ד דמעבר הוא דלא עבר הא איסורא איכא מידי דהוי אחצי שיעור ואיכא מ"ד דההיא דמנחות דווקא בדם קדשים וחולין מקדשים לא ילפינן אפי' להקל ע"כ ואיכא לתמוה על מ"ד דדווקא בדם קדשים הוא דאינו ע"ע אבל בדם חולין ע"ע דא"כ מאי פריך אביי מהא דהקפה את הדם ואכלו חייב דילמא הא מיירי בדם מן החולין וי"ל דוודאי למאי דס"ד השתא לא אסיק אדעתי' דאיכא לפלוגי לענין דם שבשלו בין חולין לקדשים והוי סבר דדם שבשלו אפי' בחולין אינו ע"ע ומה"ט אקשי' ליה מהקפה את הדם ואכלו דחייב אבל לבתר דשני ליה כאן בחה"ח כאן בחה"פ השתא יש לחלק בין חולין לקדשים דבחה"פ דם שבשלו אע"ע ובחה"ח ובחולין ע"ע ומפרשים הסוגיא על דרך שיטת רש"י דהשתא דאתית להאי שינויא דכאן בחה"ח כאן בחה"פ הדר ביה משינויא קמא דכאן שהקפה באור כאן שהקשה בחמה וכמש"כ לעיל ומ"מ יש לתמוה קצת לפי דבריהם דהאיך אמרו סתמא דהאי דמנחות דווקא בדם קדשים כיון דע"כ מפרשים הא דמסיק כאן בחה"ח כאן בחה"פ אדם שבשלו נמי קאי וכשיטת רש"י א"כ בקדשים נמי איכא לפלוגי דבחה"פ אע"ע ובחה"ח ע"ע ואי ס"ל כרבא אליבא דידיה הא לשיטתו ע"כ אפי' בחה"פ ע"ע הואיל וכנגדו ראוי בחטאות החיצונות ואדחי ליה לגמרי הא דזעירי אר"ח ואפי' בקדשים דם שבשלו ע"ע וכמש"כ לעיל וכ"ש לשיטת התוס' א"א ליישב דבריהם דלאותו שיטה דם שבשלו בכ"מ אע"ע בין בחולין ובין בכל הקדשים ואין חילוק בין קדשים לקדשים בהא מילתא ושינויא דכאן בחה"ח כאן בחה"פ אבישלו בחמה ודם שקרש בלחוד קאי. ובדוחק יש לפרש דה"ק דאפשר זעירי אר"ח לא אמר דדם שבשלו אינו עובר עליו אלא בקדשים דהיינו חטאות הפנימיות אליבא דר' חסדא ומשום דאין קדשים נוהגין בזמן הזה משו"ה מסתים לה סתומי ולא נחתי לפלוגי בקדשים גופייהו בין חה"פ לחה"ח כיון דבזה"ז ליכא נ"מ בזה מ"מ עיקר דבריהם אינם מוחוורים דא"כ האיך מסיים חולין מקדשים לא גמרינן אפי' להקל דאפי' את"ל דגמרינן חולין מקדשים להקל מצד הסברא שהרי ק"ו הוא מ"מ הכא גמרינן חולין מהני קדשים שהחמירו עליהם לדם שבשלו דע"ע בהו שהן חה"ח וכיון דאיכא לאגמורי מקדשים קולא וחומרא לחומרא אזלינן אבל אם הקיל רחמנא איזה קולא בכל הקדשים נ"ל וודאי דגמרינן חולין דקילי מינייהו בק"ו מקדשים דחמירי ומנ"ל לעשות כלל מה שהוא נגד הסברא דחולין מקדשים לא גמרינן אפי' להקל אבל מ"מ אף שדבריהם מגומגמים הדבר ברור שבעלי סברא זו בשיטת (התוס') (צ"ל רש"י] אזלי ומש"כ העיטור עוד איכא מ"ד מעבר הוא דלא עבר הא איסורא איכא מידי דהוה אחצי שיעור סברא זו תמוה היא בעיני דכיון דמיעט רחמנא לדם שבשלו דאע"ע איסורא מנ"ל ולא דמי לחצי שיעור דאסור מה"ת לר"י ר"פ יוה"כ (ד' ע"ד) דהתם ה"ט דכיון דחזי לאצטרופי איסורא קא אכיל א"נ דרבי' רחמנא לאיסור מכל חלב ומיעט מעונש דגבי עונש אכילה כתיב ביה וסתם אכילה בכזית כדאמרינן התם אבל גבי דם שבשלו כיון דאינו בכלל עונש איסור מנ"ל והרי זה דבר ברור ופשוט בכל התורה כולה כל היכי דמיעט רחמנא מעונש אפי' איסור גרידא לית ביה אם לא שרביא קרא להדיא לאיסור וכן דרך הגמ' במקומות הרבה רבו מלספר לכל מי שבקי בגמ' הלכך אין דברים אלו מחוורים כלל ולא נשאר לנו אלא ב' שיטות לשיטת התוס' דם שבשלו אע"ע בכ"מ אם בשלו באור אלא שאם בשלו בחמה או שקרש לר"ח בחולין ובחה"ח ע"ע ובחה"פ אע"ע ולרבא אליבא דידיה אפי' בחה"פ ע"ע ולשיטת רש"י אין חילוק בין דם שבשלו באור או בחמה או שקרש לרב חסדא ולזעירי אר"ח בחה"פ לחוד אע"ע אבל בחולין ובחה"ח ע"ע ולרבא אליבא דידיה אפי' בחה"פ ע"ע כ"ש בחולין ובחה"ח דע"ע:

וק"ל על שיטת רש"י שהרי שם במנחות למעלה מאותו סוגיא אמרינן מעל מנחתך ולא מעל דמיך כלומר דדם לא בעי מלח ופריך אלא טעמא דמעטי' קרא לדם הא לאו הכי ה"א דם ליבעי מלח כיון דמלחי' נפיק ליה מתורת דם דאמר זעירי אר"ח דם שבישלו אינו עובר עליו ור"י אמר זעירי דם שמלחו אינו ע"ע ור"י דידיה אמר אברים שצלאן והעלן אין בהם משום ריח ניחוח ומשני מ"ד מישדא בהו משהו למצוה בעלמא קמ"ל והרי טעמא דר"י אמר זעירי דדם שמלחו אע"ע משום דמליח כרותח ובדם שבשלו ס"ל לזעירי כר"ח רבו דאע"ע והשתא אי ס"ד דהא דא"ז אר"ח דם שבשלו אע"ע אינו אלא בחה"פ אבל בחולין ובחה"ח ע"ע ש"מ דבבישול לא נפק מתורת דם עדיין ראוי לזריקה שהרי טעמי' כדמפרש רב חסדא דם שקרש בחטאת ואכלו חייב ולקח ונתן אמר רחמנא והאי בר לקיחה ונתינה הוא והא דבחה"פ אע"ע לאו משום דאינו ראוי לזריקה דהא בחה"ח ראוי לזריקה אלא כדמפרש ר"ח טעמא בחה"פ ואכלו פטור וטבל והזה רחמנא והאי לאו בר טבילה והזאה הוא וכיון דדם שבשלו ע"ע אלמא בר זריקה הוא ואכתי לא נפק מתורת דם כ"ש דם שמלחו דמשום דהוי כרותח לא נפיק מתורת דם ובר זריקה הוא וע"ע בחולין ובחה"ח והא דאמר זעירי דם שמלחו אע"ע היינו בחה"פ דווקא וכיון דכל דם שמלחו בר זריקה הוא דאכתי לא נפק מתורת דם לענין זריקה אלא לענין הזאה של חה"פ לחוד כמו דם שבשלו א"כ איצטריך קרא דמעל מנחתך ולא מעל דמיך דסד"א דדם חה"ח בעי מליחה שהרי אחר המליחה אכתי לא נפק מתורת דם לענין זריקת חה"ח והא לא מסתבר דלא ניחא ליה לומר דאם דם בעי מליחה דנחלוק בין דם לדם דמקצת דמים בעי מליחה כגון של חה"ח ומקצת דמים לא בעו כגון של חה"פ דאינן דברים של טעם כלל ועוד יש להקשות לדעת רש"י דאין חילוק בין דם שבשלו באור לבשלו בחמה או שקרש דא"כ למה נקיט ר"ח דם שקרש בחה"ח ואכלו חייב הו"ל לומר דדם שבישלו בחה"ח ואכלו חייב דהו"ל רבותא טפי דאע"ג דלא הדר מ"מ חייב אלא שבזו יש לומר דמשום רבותא דסיפא נקט דם שקרש וקמ"ל דבחה"פ אפילו נקרש לחוד אע"ג דהדר אפ"ה אם אכלו פטור וה"ט כדר"י הואיל ונדחה ידחה והא דנקט ר"פ דם חמור שקרש ולא נקט דם חמור שבשלו דהוי רבותא טפי משום דר"פ לפלוגתא דר"ח ורבה קאי ולרבה דאית ליה הואיל וכנגדו ראוי קא יליף למילתיה וכיון דאינהו נקטי למילתייהו בקרש משום רבותא דחה"פ אליבא דר' חסדא. נקט איהו נמי למילתיה נמי בקרוש וה"ה לדם שבשלו נמי חייב מ"מ נ"ל דדברי התוס' וסייעתם עיקר דדם שבשלו אע"ע כמש"כ לפנינו בס"ד והנה כבר עלה בלבי שיטה אחת ולכאורה היא נכונה להשים שלום בין כל הסברות וזו היא שנינו ברפ"ה דמס' כריתות (ד' כ') אכל דם שחיטה בבהמה חיה ועוף בין טמאין ובין טהורין דם נחירה דם עיקור דם הקזה שהנשמה יוצאה בו חייבין עליו דם הטחול דם הלב דם בצים דם חגבים דם התמצית אין חייבין עליו ולמדנו מכאן דשני מיני דמים אסרה תורה וחלוקין הם בעונש דעל דם הנפש דקחשיב ברישא דמתני' חייבין עליו כרת ועל דם הטחול ודם הלב וכן דם הכליות ודם האברים על כולן אין חייבין עליהם כרת אבל עובר עליו בל"ת כדאמרינן שם בגמ' (דף כ"א) וטעמא דמילתא משום דגבי עונש של דם כתב רחמנא כי נפש כל בשר דמו הוא כל אוכליו יכרת אבל לגבי לאו גרידא של דם לא נאמר דם הנפש גבייהו משו"ה אפי' על שאר דם ע"ע בל"ת ולענין כפרה נמי אמרינן התם בגמ' דף, כ"ב כי הדם הוא בנפש יכפר דם שהנפש יוצאה בו מכפר דם שאין הנפש יוצאה בו אינו מכפר וגבי עונש נאמר הטעם בתורה כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא ואומר לבני ישראל וגו' כל אוכליו יכרת ונאמר ונתתי פני בנפש האוכלת את הדם והכרתי אותה מקרב עמה כי נפש הבשר בדם היא ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר על נפשותיכם כי הדם הוא בנפש יכפר אלמא לא חייבה התורה כרת אלא על דם הנפש דווקא שראוי לזריקה ומה"ט אמרינן דדם שבישלו או שמלחו אע"ע דכיון דלאחר בישול או מליחה אינו ראוי לזריקה הו"ל כדם אברים שאין ענוש עליהם כרת ומיניה כמו שדם אברים אע"פ שאינו בכרת מ"מ עובר עליו בל"ת דכל דם לא תאכלו אע"פ שאינו ראוי לזריקה לכפר ה"נ דם הנפש לאחר שיצא מתורת כפרה ע"י בישול ומליחה אע"פ שיצא מתורת עונש דדם הנפש הראוי לכפרה מ"מ הוא בכלל לאו דדם לא תאכלו כדם האברים. וזה קרוב לסברת איכא מ"ד שכתב העיטור דמעבר הוא דלא עבר הא איסורא איכא אבל לא מטעמא דידהו דמדמו ליה לחצי שיעור דהא ליתא אלא מטעמא דפרישית ועוד איכא בין טעמא דידי לדבריהם ז"ל דלדידי אע"ג דאין ענוש כרת אחר בישול או מליחה מ"מ לאו מיהו איכא בין בדם הנפש ובין בדם האברים וחייב מלקות ולדידהו איסורא איכא מלקות ליכא ולפנינו נדבר עוד בזה: