שו״ת שאגת אריה – החדשות – סימן יב, קטע 3

אבל מכל מקום לפירש הרמב"ם והרע"ב בפרק ב' דביכורים יש להוכיח דתרומה וקדשים לזרים לאו דבר שיש לו מתירין הוא דהא תנן התם גבי מעשר שני וביכורים ואסורין בכל שהוא מלאכול בירושלים כלומר שאם נתערבו בירושלים אוסרין תערובתן בכל שהוא דהוי לי' דבר שיש לו מתירין כיון שיכול לאכלו שם אבל אם נתערבה חוץ לירושלים הואיל ויש טורח להעלותן בטילין ולא הוי ליה דבר שיש לו מתירין וגדוליהן אסורין מלאכול בירושלים אף לזרים ולבהמה כלומר אם זרען בירושלים אסורין הגידולין ואוסרין תערובתן בכל שהוא אפילו לזרים אם ביכורים הם ולבהמה אם מעשר שני הם אף על גב דלזרים ולבהמה לאו דבר שיש לו מתירין הוא דהא אין להן היתר לעולם אפילו הכי הואיל וחל על התערובות שם ביכורים ומעשר שני לאסור לאכלן חוץ לירושלים חל נמי לענין זה לאסור לאכול לזרים אם ביכורים הם ולבהמה אם מעשר שני הוא כן פירשו ז"ל והא דקתני התם בסיפא ור' שמעון מתיר אגידולין לחוד פליג ושמע מיניה דאמרינן הואיל לכולי עלמא כהאי גוונא הואיל וחל עליו תערובות זה לאסור בכל שהוא משום דבר שיש לו מתירין לאסור לכהנים חוץ לירושלים חל נמי לאסור לזרים אפילו בירושלים אם ביכורים הם וכן לבהמה אם מעשר שני הוא אסור נמי משום האי הואיל וכיון דבכהאי גוונא אמרינן הואיל לחומרא אי סלקא דעתיך דתרומה לגבי כהן טמא דבר שיש לו מתירין הוא ולא בטל אם כן תרומה דעולה באחד ומאה כדאמרינן בכולי גמרא היכי משכחת לה נימא הואיל וחל על התערובות הזה שם תרומה לאסור לכהנים טמאים חל עליו נמי שם תרומה לאסור לזרים. אלא שמע מיניה דתרומה לכהן טמא נמי בטילה במאה ואחד ולא הוי ליה דבר שיש לו מתירין ואפילו תרומות ארץ ישראל נמי דהא עולה באחד ומאה והוא הדין קדשים לטמאים אין בהם משום דבר שיש לו מתירין ואם כן אין לנו ראיה מהא דפרק ב' דערלה דניתק לאו דבר שיש לו מתירין הוא מיהו כל זה לפירוש הרמב"ם והרע"ב אבל הרא"ש פירש שם ואסורים בכל שהוא מלאכול בירושלים כלומר לענין שלא לאכול כי אם בירושלים הן אוסרין בכל שהוא דאפילו באלף לא בטל דהוי ליה דבר שיש לו מתירין דאפשר להעלותן לירושלים והא דתנן לעיל דביכורים עולה באחד ומאה כשנתערבו בחולין דלענין זרים לאו דבר שיש לו מתירין הוא והכא בביכורים שנתערבו בתרומה דליכא אלא איסור מחיצות ויש לאסור דיש לו מתירין בירושלים ע"כ ומדמוקי לה להא דאוסרין בכל שהוא בנתערבו בתרומה ולכהנים ולא מוקי לה אפילו בנתערבו בחולין ולכהנים ומשום דליכא אלא איסור מחיצות הוי ליה דבר שיש לו מתירין והאי דעולין במאה ואחד מיירי לזרים דאיסור זרות אין לו מתירין שמע מיניה דס"ל להו ז"ל דבנתערבו בחולין אף לכהנים בטל. אף על גב דלגבי דידהו הוי להו דבר שיש לו מתירין וע"כ היינו טעמא מיגו דאהני ביטול זה לזרים דאין להן מתירין מהני נמי לכהנים אף על גב דיש לו מתירין לפיכך מוקי לה בנתערב בתרומה דאסור לזרים אף לאחר התערובות דלית ליה מיגו לפיכך אוסר לכהנים בכל שהוא חוץ לירושלים משום דבר שיש לו מתירין והשתא כ"ש דאתי שפיר הא דרבה מבטל לה ברוב ואכל בימי טומאתו לתרומת חוץ לארץ דריש פרק עד כמה דאפילו אם תימצי לומר דתרומה לטמאים הוי ליה דבר שיש לו מתירין אפ"ה בטיל דמיגו דמהני ביטול זה לזרים מהני נמי לכהנים דהא להקל הוא דאמרינן מיגו לפירש הר"ש ולא להחמיר ואתי שפיר נמי הא דתרומת ארץ ישראל עולה במאה ואחד דהא לא אמרינן מיגו להחמיר דנימא הואיל ולא בטיל לכהנים טמאים דהוי להו דבר שיש לו מתירין לא מהני נמי לזרים אלא אדרבה להקל אמרינן לה מיגו דמהני לזרים דהוה ליה דבר שאין לו מתירין מהני נמי לכהנים דאין ביטול לחצאין ואפשר נמי דאפילו למאן דסברא ליה ביטול ברוב דתרומת חוץ לארץ לא מהני אלא לכהן טמא ולא לזרים אלא במאה ואחד כשל ארץ ישראל אפילו הכי כיון דאי אפשר לאסור לטמאים משום דבר שיש לו מתירין בנתערב במאה ואחד משום מיגו אם כן בטלה מכאן דין דבר שיש לו מתירין לגמרי אפילו בנתערב בפחות ממאה ואחד אלא ברובה כיון דאי אפשר לך לאסור כדין דבר שיש לו מתירין ניתר בפחות ממאה ואחד ומהשתא יש לנו ראיה דניתוק לאו דבר שיש לו מתירין הוא מדקדשים קלים לטמאים בנותן טעם בטל אף על גב דיש לו מתירין ע"י טבילה דהא התם בקדשים קלים לית ליה מיגו בביטול דהא מותר לכל אף לזרים ואין איסורין אלא לטמאים בלבד אלא שמע מיניה משום ניתוקי הוא מאיסור טומאה לאיסור נותר וכמו שכתבתי לעיל אחר זה ראיתי בספר צמח צדק סימן ס"ט שכתב ביצת טריפה או ספק טריפה שנולדה ביום טוב ונתערבה אי בטילה או לא אי מיקרי דבר שיש לו, מתירין כיון דלאחר יום טוב תהיה מותרת מאיסור נולד או לא מיקרי דבר שיש לו מתירין כיון דאפילו לאחר יו"ט תהי' אסורה מחמת שהיא טריפה ולא תהיה מותרת לגמרי נראה דמיקרי דבר שיש לו מתירין ואינו בטילה והיינו משום דהשתא ביום טוב חיילא עלי' תרי איסורים איסור נולד ואיסור טריפה אף על גב דאין איסור חל על איסור מכל מקום באיסור כולל קיימא לן דחל איסור על איסור וכאן חל איסור נולד על איסור טריפה בכולל דמתחילה כשביצה היא במעי תרנגולת היא אסורה מחמת טריפה וכשנולדה ביו"ט מיגו דחל איסור נולד על ביצים שנולדו ביום טוב מן הכשירות חל נמי על ביצה שנולדה מן הטריפה ולכן מסתברא למימר דלענין נולד מיקרי דבר שיש לו מתירין שהרי יום טוב תהיה מותרת מאיסור נולד, ולא תהיה אסורה רק משום איסור טריפה אם כן למה יאכלנה ביו"ט ע"י תערובות שעדיין חל עליו איסור נולד בכל מה דאפשר למעבד בהיתר עבדינן דטעמא דדבר שיש לו מתירין דלא בטל הוא מטעם זה כדפירש רש"י ריש ביצה והאי טעמא איכא נמי הכא ע"כ. הרי לדעתו דבר שאסור משום שני איסורין ויש לו מתירין לאחד מהן אף על פי שאין לו מתירין לשני' דבר שיש לו מתירין הוא בעוד שהשני איסורין עליו ואינו בטל מכל מקום יש בדבריו שיבושים דמה שכתב וכאן חל איסור נולד על איסור טריפה בכולל וכשנולד ביו"ט מיגו דחל איסור נולד על ביצים שנולדו ביום טוב מן הכשירות חל נמי על ביצה שנולדה מן הטריפה שיבוש גדול הוא דלא שייך למימר כולל אלא כגון אוכל נבילה ביום הכיפורים שחל איסור יום הכיפורים על איסור נבילה ע"י כולל מיגו דחל על של היתר חל נמי על של איסור דיום הכיפורים הוי ליה איסור כולל לגבי איסור נבילות וחל עליו למאן דאית ליה איסור כולל וכן כל איסור כולל דאמרינן בכולי גמרא בכהאי גוונא הוא שהאיסור האחרון כולל דברים המותרים והאסורים יחד כגון שנשבע שלא אוכל כשירות ונבילות דאמרינן בפ' ג' דשבועות מיגו דחייל על הכשירות חייל נמי על הנבילות ע"י כולל שאיסור שבועה זו כולל באיסור את הנבילות עם הכשירות ע"י מיגו אבל הכא אטו לידת ביצת טריפה זו גורמת איסור לשאר ביצים שנולדה מן הכשירות ביום טוב דנימא מיגו דחל איסור נולד על ביצים כשירות על ידי לידה זו חל נמי על הטריפה על ידי כולל הא כל אחת ואחת לידתה ביום טוב גורמת לה איסור נולד ולא לידת חברתה):